ניבס מונוז. ראיון עם מחבר הספר "הקרבות המושתקים"

ניבס מונוז, ואלאדוליד ואחות במקצועה, תמיד היה קשור לספרות, ככותב סיפורים, בעל טור או משתף פעולה במגזינים הספרותיים. עם הקרבות המושתקים עשה את הקפיצה לרומן. תודה רבה לך הזמן, האדיבות והמסירות שלך הראיון הזה שם הוא מדבר עליה ועל נושאים רבים אחרים.

ניבס מונוז - ראיון

• ACTUALIDAD LITERATURA: הרומן שלך נקרא הקרבות המושתקים. מה אתה מספר לנו על זה ומאיפה הגיע הרעיון?

שלג MUÑOZ: יש אחד אנקדוטה בנוגע לכותרת. דניאל פרננדז, עורך Edhasa, הגיב בפני פנלופה אקרו, העורך שלי למה לא שינינו את זה הקרבות השקטים, שהיה טוב יותר, ושניהם אנו מסרבים מכיוון שזה משנה לחלוטין את המשמעות. הם אינם קרבות הנלחמים בשתיקה (שישנם גם כן), אלא אלה המושתקים מסיבה כלשהי. וזה עיקר הרומן. 

מצד אחד, יש כאלה מלחמות פנימיות שבמצב קיצוני הם נלחמים זה בזה ואינם נספרים. אני משוכנע (ואני מראה זאת כך) שבני אדם מסוגלים לטוב ולגרוע כאשר הישרדותם מונחת על הכף. 

ומצד שני, ישנן הקרבות שמעולם לא סופרו בספרי ההיסטוריה, כפי שקורה ברומן שלי, החזון והחוויות של הנשים שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה. לא הכל תעלות, הקרב הגיע לכל פינה. 

הרעיון המקורי היה לכתוב א מחווה לאחיות המקצועיות הראשונות שהשתתפו בתחרות. מחפש מידע עליהם הגעתי מארי קירי והשתתפותה כאחות מתנדבת וכמורה למנתחי רדיולוגיה. היא זו שמובילה ביד את הקורא להכיר בית חולים שדה וחוויותיו, ומניבה את כניסתם של הגיבורים האמיתיים, נשים רגילות, אחיות, מתנדבות, איכרות ואפילו זונה. הוא רומן מקהלה, כך שהעלילות השונות מתאחדות באחת בחצי השני של הסיפור.

• אל: האם אתה זוכר את הספר הראשון שקראת? והסיפור הראשון שכתבת?

SL: הייתי קורא מוקדם, אבל הראשונים שאני זוכר היו מאוסף הוליסטר, שקראתי את כולם. משם הלכתי ל החמישה, שבעת הסודות, שלושת החוקרים, האוסף של סירת מנוע... מהאחרון הזה אני זוכר בחיבה מיוחדת בתו של דחליל y מאחורי החוט. 

טנגו און זיכרון מריר של אחד הסיפורים הראשונים שלי. כתבתי סיפור לבית הספר, פנטזיה על צייד שירה בצבי ופיית היער הפכה את הצייד לאייל כדי שיבין את הנזק שגרם לו. המורה שאלה אותי אם הם עזרו לי ואני עניתי שלא. כל היום הייתי מול מדף המעילים, נענשתי על שקרתי.

• אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות. 

SL: בעצם אין לי כותב ראשי. קראתי על כל סוגי הז'אנרים וזה קשה ככה. אבל אני אציין כמה מההתייחסויות שלי.

- בפנטזיה, טולקיןכמובן, אבל גם סוף או עדכני יותר סין מיוויל. 

-מדע בדיוני, אורסולה קיי לה גווין ומרגרט אטווד הם פנטסטיים. 

- אימה, אני מאוד אוהב סופר ספרדי, דיוויד ג'אסו. ואז הקלאסיקה, פו או בחור מ מופסאן. 

- ברומן היסטורי, אמין מעלוף, מיקה וולטארי, נוח גורדון, טוטי מרטינס דה לזיאה o מלאכי איריסארי. 

- רומן עכשווי, סאנדור מאראי, דונה טארלבת זמנית שלי שעדיין לא ידועה אבל מי ייתן הרבה לדבר עליה: אנטוניו טוקורנל. 

- על רומני פשע, אקח שטיג לרסון, דניס להאן y ג'ון קונולי. 

- ורומנטי עם פאולינה סימונס y דיאנה גבלדון.

• AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור?

SL: איזו שאלה קשה. אני הולך לצלם בגלל נוסטלגיה. קראתי את הספרים של אנא דה לאס טחאס ורדס בגיל ההתבגרות ומדי פעם, בימים אפורים, קראתי אותם שוב. הם מביאים לי רוגע. אז אני שומר אנה שירלי.

• AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה?

SL: סויה כותב שטח בכוח, כי אם לא הייתי מנצל כל מקום וזמן לכתוב, לעולם לא הייתי מסיים כלום. הדבר היחיד הוא שאני סובל מטינטון (אני שומע רעש מתמיד) ו אני מעדיף לא לכתוב בשקט כי זה מפריע לי. אז שמתי את הטלוויזיה, מוסיקה, או אם אני בחוץ, את רעש הסביבה מהרחוב.

• AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?

SL: בעצם כמו בשאלה הקודמת, כאשר הם עוזבים אותי ואני יכול לקחת את הלפטופ, בכל מקום ובכל זמן.

• AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב?

SL: צפיתי לשאלה זו. אני אוהב לשנות של ז'אנר הקריאה, אחרת היה משתעמם מהקריאה.

• AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?

SL: אני עם טולטום, de מיריה ג'ימנז היגון אחרי הסיום קם לתחייה, מהשותף שלי Vic echegoyen. הראשונה היא הרפתקה שהתרחשה בטולדו במאה ה -1755 והשנייה מספרת את האירועים במהלך רעידת האדמה בליסבון של XNUMX. 

ג'אסטו בדיוק סיימתי את הטיוטה הראשונה של הרומן השני שלי, שכבר נמצא בידי העורך שלי, ולכן אני לוקח כמה ימים מהכתיבה, כי התהליך היה אינטנסיבי.

• AL you איך לדעתך סצנת הפרסום? 

SL: בדיוק הגעתי לעולם הזה ואני לא יודע אם אני יכול להגיב על משהו. נראה לי שיש כזה הצעה אכזרית של חדשות מערכת ולא מכירות רבות. להישאר מעוניין ברומן לזמן מה קשה עם כל כך הרבה פרסומים. מצד שני, ה בעיית פיראטיות זו מכה בלתי פתורה. עם העבודה הכרוכה בכתיבת רומן טוב, חבל שהוא אינו מוערך כראוי. 

שלחתי את כתב היד ללא שום ציפיות, העובדה שסיימתי לכתוב רומן בן 540 עמודים כבר הייתה הישג בשבילי. אז כל מה שבא אחריו היה נפלא, במיוחד ה- דעותיהם של קוראים שאישרו את הדמויות ואת סיפוריהם. אני לא משנה את זה לשום דבר בעולם.

• AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?

SL: אני תמיד מקבל משהו מכל ניסיון, אפילו מהקשות ביותר. אני חי מדי יום עם מחלות, מוות וטרגדיה. ואפילו מהמצבים הקשים ביותר יוצאים סיפורים יפים. זה תלוי בליווי, במה אתה מסתבך עם אחרים, במה אתה תורם מעצמך. כפי שאמרתי בתחילת הראיון, כל אחד מאיתנו מסוגל לטוב ולגרוע ביותר, אני תמיד מנסה לחפש את הטוב.