ללבוש חוסה זורילה אנחנו חייבים לו הרבה יותר ממנו טנוריואבל הנבלה של דון חואן אכלה את שארית תהילתו כמשורר. אז היום, לרגל שלו יום הולדתכבר 203 בפברואר מאז שנולד ב ויאדוליד, אני עושה מחווה שזוכר משהו מזה יצירה פואטית, שגם הוא נחגג ומוכר ביותר. הוא ו שמו, העריץ ומאוחר יותר חברו חוסה דה אספרונסדה הם אולי הקולות הרומנטיים המפורסמים ביותר בפסוקים של המאה ה- XIX בארצנו. הנה הם הולכים 4 משיריו.
חוסה זורילה
נכון שזורילה השיג אלמוות עם מחזותיו כמו דון חואן טנוריו o בוגד, לא מודה ושאהיד, אבל שלהם אגדות (שופט טוב, העד הטוב ביותר, קפטן מונטויה, מרגריטה הפונה) ו שִׁירָה הם גם יותר ממדהימים. כלול נושאים דָתִי (זעם האל), אוהב (זיכרון ואנחה) o פילוסופי (סיפורי מטורף).
הוא היה נלהב קורא סופרים רומנטיים כמו וולטר סקוט, הרחק דיומאס וויקטור הוגו, או עמיתיו עכשוויים כמו אספרונצדה הנ"ל או ה דוכס ריבאס. והיא בהחלט קיבלה את השפעתה. ההכרה הגיעה עם השיר שהוא הקדיש לו מריאנו חוסה דה לארה בהלווייתו. והוא גם כתב את האוטוביוגרפיה שלו בשנת זיכרונות של פעם.
אלה הם 4 משיריו הקצרים, אבל כל אחד שווה לקרוא.
שירים
הסר את הענן הריחני מעיניך ...
הרחק מעיניך הענן המבושם
שהזוהר מסווה אותנו שמראה הפנים שלך נותן,
ותן לנו, מרי, את המבט האימהי שלך,
במקום בו שקט, חיים ושממה.
אתה, המזור המור; אתה גביע טוהר;
אתה, פרח גן העדן וכוכבי האור,
אני מכיר ומחסה מפני חולשת המוות
על ידי הדם האלוהי של מי שמת על הצלב.
אתה, הו מרי, מגדלור של תקווה
הזורח מהחיים ליד הים הבעייתי,
ולקראת האור המבורך שלך התקדם קלוש
הנמלט המשתוקק בעדן לגעת.
דחף אותה, אוי אוגוסט, נשימתך הריבונית
הנר המנופץ של הבלילה האומללה שלי;
להראות לו את מסלולו ביד רחומה,
אל תתנו ללב שלי ללכת לאיבוד בו.
***
אוי לעצוב!
אוי לעצב שצורך
הקיום שלך בהמתנה!
אוי לעצב שמתנשא
שהקרב איתו הוא מוצף
הנעדר חייב לשקול!
התקווה היא משמיים
מתנה יקרה וגורלית,
ובכן, אוהבים נשארים ערים
הם הופכים את התקווה לקנאה
ששורפים את הלב.
אם מה שצפוי נכון,
זו אכן נחמה;
אבל להיות כימרה,
במציאות כה שברירית
שמחכה לייאוש.
***
לבתי
על ראש ההר
המשמש כגבול,
שולח לך נשמה כנה
נשיקה ושיר;
קח אותם; זה מספרד
הם חייבים ללכת לתת, החיים שלי,
בנשמתך השירה שלי,
הנשיקה שלי בלב שלך.
אביך, מאחורי ההר
שעבור שניהם זה לא גבול,
נושא ידידות כנה
של מחבר השיר הזה.
קבל, אם כן, מספרד
להתנשק ולשיר, החיים שלי,
שירה בנשמתך
והנשיקה על הלב.
אם יום אחד מההר ההוא
לעבור או לחצות את הגבול,
אתה תראה את הנשמה הכנה
מי עושה לך את השיר הזה,
שהאצולה של ספרד
זה מי יודע, החיים שלי,
לתת שירה לנשמה
ונשיקות ללב.
***
לספרד האמנותית
של הרצפה שלה, שטיחים זיכרונות,
הוא מוצץ את תהילותיו שלו
איזה מעט יש מכל הישג מפואר: בוגד וחבר בלי בושה מתעתע בך,
האוצרות שלך נקנים עם סיגים,
האנדרטאות שלך, הו! והסיפורים שלך,
נמכרו הם מובילים לארץ מוזרה. לעזאזל אתכם, מולדתם של האדירים,
שעבור פרס אתה נותן את עצמך למי שיכול אחר
על שלא הזזת את זרועותיך המרושעות! כן, בוא, אני נשבע לאלוהים! בשביל מה שנשאר,
זרים אנסים, כמה חוצפים
הפכתם את ספרד למכירה פומבית!