אתמול הם התגשמו 175 שנים של מותו של ז'וזה דה אספרונסדה, אחד המשוררים הגדולים, המפורסמים והנערצים ביותר של רומנטיקה ספרדית המאה ה XNUMX. כך הוא נחשב כשמת. ושום דבר לא טוב יותר מאשר להרים כמה מהביטויים, הפסוקים והבתים שלו הידוע ביותר שכולנו אי פעם דקלמנו.
המשורר הקיצוני השאיר לנו חלק מהמשורר הפסגה עובדת של ספרות רומנטית מולדת. הסטודנט מסלמנקה, El עולם השטן, איפה ה ___ שלך אני שרה לטרזה, סנצ'ו סלדנה, לבן מבורבון. ושיריו הקצרים התאספו שיריםכמו התליין, את שיר קוזקים וכמובן האלמותי שיר פיראטים. ובכן, בואו פשוט נהנה מהמבחר הזה.
- הסטודנט מסלמנקה. הַתחָלָה
זה היה יותר מחצות, מספרים סיפורים עתיקים, כשבחלום ובשתיקה קודרת אפפה את האדמה, החיים נראים מתים, המתים עוזבים את הקבר. זו הייתה השעה בה קולות מפחדים אולי נשמעים חסרי צורה, כאשר נשמעים צעדים חלולים שקטים, ורוחות רפאים איומות נודדות בין החושך הצפוף, וכלבים מבוהלים מייללים כשהם רואים אותם.
- שיר הפיראטים.
- שיר המוות.
בן תמותה חלש אל תבהיל אותך
חושך שלי ולא שמי;
האדם מוצא בחיקי
מונח לצערו.
אני מציע לך בחמלה
רחוק מהעולם מקלט,
איפה בצל השקט שלי
לישון לנצח בשלום.
- סוֹנֶטָה.
טרי, שופע, טהור וריחני,
גאלה וקישוט של העטרה הפרחונית,
מרהיב על הזר הזקוף,
ניחוח מפיץ את הוורד המתהווה.
אבל אם השמש הבוערת אש זועמת
רוטט, מהתותח שעל האש,
הריח המתוק והצבע האבוד,
העלים שלה נושאים את ההילה הממהרת.
אז המזל שלי נצץ לרגע
על כנפי אהבה, וענן יפהפה
העמידתי פנים אולי של תהילה ושל שמחה.
אבל, אבוי, הטוב הזה הפך למרירות,
ועלים באוויר שהוא עולה
הפרח המתוק של תקוותי.
- עולם השטן, קנטו הראשון.
"מי יחשוב אי פעם, תרזה שלי,
שזה היה מעיין נצחי של דמעות
כל כך הרבה אהבה תמימה, כל כך הרבה שמחה,
כל כך הרבה תענוגות והזיה כל כך הרבה?
מי יחשוב שאי פעם יבוא יום
בו, איבד את הקסם השמימי
וכיסוי העיניים נפל,
כמה הנאה תגרום לכעס? "
המאות עד המאות עוברות;
גברים מצליחים גברים,
בגיל מבוגר החישובים שלך קורסים,
הפאר והתהילה שלהם למוות מניבים:
האור שמצב רוחם מהבהב
למות בערפל שהם לא יכולים לכבוש,
וזה סיפור האדם והטירוף שלו
קבר צר ומסריח!
- לכוכב.
אני הולך באדישות בדרכי
בחסדי הרוחות והים,
ונמסר, בזרועות הגורל,
לא אכפת לי לשמור או להתהפך.
- בלילה.
שלום, או לך, לילה רגוע,
שתצפה בעולם באוגוסט,
ואת החרטות על עצוב
עם החושך שלך אתה ממתיק.
- לזמיר.
לשיר בלילה, לשיר בבוקר
זמיר, ביער אהבותיך;
תשיר, מי יבכה כשתבכה
את פניני השחר בפרח המוקדם.
- לירח.
לונגויד ירח, שהתלונות העצובות שלי
מתוק שאתה מרים בפנים חביבות,
אם האומללות המרה שלי נוגעת בך,
בכה איתי.
- למולדת.
אוי המדינה האהובה שלי!
לאן נעלמו הגיבורים הנאבקים שלך,
חרבך לא הובסה?
הו! של ילדיכם על המצח הצנוע
יש את הסומק החקוק;
לעיניו שנפלו בעצב
הבכי צפוף.
- שיר הקוזאק.
הקפריזה שלנו תכתיב שם חוקים,
הבתים שלנו יהיו מבצרים,
האשנים וכתרי המלכים
אילו צעצועי ילדים יתגלגלו.
הורא! לטוס, זבוב! כדי לספק את הרצונות שלנו:
היפה ביותר ייתן לנו את אהבתם,
והם לא ימצאו את הפנים שלנו מכוערים,
שהמנצח תמיד זורח יפה.
הידד, קוזקים מדבריים! הורא!
אירופה מביאה לך שלל נהדר:
בריכה עקובה מדם,
של הצריחים סעודת הצבא שלו.