אולגה רומאי פריירה. ראיון עם מחבר הספר מתי היינו אלים

אולגה רומאי פריירה, יליד לוגו, הוא סופר של נובל היסטורי ופרסם כותרות כגון ילדי הסנטור, פריקלס האזרח הראשון y השחמטאי. הרומן האחרון שלו הוא כשהיינו אלים. תעניק לי את זה ראיון אני מודה לך מאוד על זמנך ואדיבותך.

ראיון עם אולגה רומאי פריירה

• ACTUALIDAD LITERATURA: אתה זוכר את הספר הראשון שקראת? והסיפור הראשון שכתבת?

OLGA רומאי PERIRA: ברחבי העולם בשמונים יוםמאת ז'ול ורן. זה היה חלק מאוסף של Bruguera מאויר. הדמויות שורטטו בשיר ועל העמודים היה טקסט משמאל וקומי מצד ימין.

הסיפור הראשון שכתבתי היה א סיפור קצר, זה נקרא עשר אחוז וזה היה על אדם שמכר את נשמתו לשטן, שקיבל לו את כל מה שהוא רוצה, תמיד לוקח אחוז מהרווחים. אני חושב שאיבדתי את זה, זה לא היה שווה את זה.

• AL: מה היה הספר הראשון שפקד אותך ולמה?

ORP: הנמר של למפדוסה. זה היה הקשר הראשון שלי עם ספרות גבוהה. למרות שקראתי אותו כשהייתי בן חמש עשרה, אני עדיין זוכר את העלילה, כמה משפטים סמלים ואת הדמויות. לא רציתי לקרוא אותו שוב, גם לא כשנסעתי לסיציליה. עדיף ככה, לא צריך לשבור את הקסם.

• AL: מי הסופר האהוב עליך? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות.

ORP: היספנים קראו בשמחה שוב ורגס לוסה, אונאמונו, מיכאל משלחות וחואן מארסה. אמריקאים ל סקוט פיצג'רלד, פול צִדפָּה וג'ק לונדון. גרמנים לטומאס אדם והרמן הסה. איטלקים לאיטאלו קלווין וצרפתית ל פרוסט, פלובר כבר אמלי נוטבום, למרות שאני חושב שהוא נחשב לבלגי אבל הוא כותב בצרפתית.

בהיסטוריה: ליאון ארסנל, לואיס ויללון y אמיליו לארה.

אם כי אם הייתי צריך לקחת ספר לאי מדברי, הדבר הטוב ביותר הוא תמיד היסטוריה de הרודוטוס.

• AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור?

לספור בליזריוס מרוברט גרייבס.

• AL: יש תחביבים כשמדובר בכתיבה או קריאה?

אף אחד, אני כותב en cualquier lugar איפה אני יכול לשים את המחשב הנייד שלי.

• AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?

בתוכי שיגור אחרי תנומה.

• AL: מה אנו מוצאים ברומן שלך כשהיינו אלים?

ORP: הרומן מתחיל ב מותו של אלכסנדר הגדול בבבל, תלמי גנרל שלו גונב את הגופה ולוקח אותה לקבורה במצרים. שם מחכה לכם עולם מסנוור, התנגשות תרבותית בין העולם ההלניסטי לתרבות העתיקה של מדינת הנילוס שנותרה ללא שינוי במשך אלפי שנים.

הרומן הוא מַעֲרֶכֶת בשני עולמות מקבילים: בבל ומצרים. בבבל התפרקה האימפריה של אלכסנדר ובמצרים צפוי המושל החדש תלמי.

En בבילוניה הדמויות מתגוררות בארמון נבוכדנצר או בזה של דריו, בקרב ביורוקרטים, ההרמון, הסריסים והתככים של אלמנותיו של אלכסנדר. עַל מצרים הקורא יעמיק בו טבס במקדש קרנק, העיר ממפיס ויסייע בבניית אלכסנדריה.

במדינת הנילוס, הגיבורים כן כהנים שחיים בקרנק ומחזיקים בהילה רוחנית שחסרה למקדונים. העולם מקדונית הוא לוחם, שאפתן ונשלט על ידי גנרלים לשעבר של אלכסנדר.

ושזירה בעלילה נראית מעריצה צבעונית של Mujeres: תאילנדים, ההטאירה של תלמי, ארטקמה, אשתו הפרסית, רוקסנה, אלמנתו של אלכסנדר, Eurydice, אשתו הפוליטית של תלמי ו הֲדַס, המאהבת המקדונית.

שתי המסגרותהבבלי והמצרי, להתכנס כאשר גנרל תלמי מגיע לארץ הנילוס. אז על המקדוני ללמוד לשלוט ולהסתגל לתרבות ולמנהגים של מצרים.

• AL: האם אתה אוהב ז'אנרים אחרים מלבד הרומן ההיסטורי?

אורפ: אני מאוד ארקטי, אני שייך לשני מועדוני קריאה ואחד של אמנות, אני נותן לעצמי להיעץ מההצעות של עמיתי. אני חושב שזה יותר טוב ככה, ככה אני קורא ספרים שלעולם לא הייתי בוחר בחנות ספרים. זו חוויה נהדרת, אני ממליץ עליה לכולם.

• AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?

אורפ: אני קורא מחר חופש מאת דומיניק לפייר ולארי קולינס. עכשיו אני כותב על דמות אמיתית: בתו של קיסר רומאי. אני מעדיף לא לחשוף במי מדובר.

• AL: איך לדעתך סצנת הפרסום מיועדת לכמה שיותר מחברים שיש או שהם רוצים לפרסם?

זהו שוק מוצף בספרים ובקוראים הולכים ומתמעטים. פרדוקס מתרחש: הקורא מעוניין להיות סופר, רבים מאמינים שהם יכולים להשתפר או, לפחות. התאם את הכותבים המועדפים עליך. הופעתם של סופרים מביאה את התוצאה כי מאמרי מערכת הם נראים מוצף בכתבי יד. ומצד שני, האינטרנט מלא בסופרים שניגשים לאינטרנט פרסום שולחני.  

מפרסמים נכנסו לספירלה סוטה: בכל חודש הם משחררים חדשות, להציף את חנויות הספרים באלפי ספרים שחלקם לא זוכים להיות יותר מחודש על המדפים. ה ספרים הם כבר לא יכולים להמליץ ​​על ספרים כי הם כן לא מסוגל לקרוא במהירות כזו. עליהם לסמוך על ביקורות, על בלוגים, על המבקרים ועל האינסטינקטים שלהם.

המאבק לכבוש את המרחב בשורה הראשונה הוא לא אחיד, המו"לים הקטנים לא יכולים לקבל כל כך הרבה חדשות והם ממוקמים בשורה השנייה. הספרים מסתובבים בחלונות הראווה של חנויות ספרים כמו בגדים בחלון ראווה של חנות אופנה, אם תחזור כעבור חודשיים לחפש את הספר אותו הסתכלת, סביר להניח שהוא לא שם.  

עם פנורמה כזו, סופרים אנו נידונים להיות ה צעצועים שבורים של התעשייה הזו, החלק השברירי ביותר: אתה צריך לכתוב ולכתוב ולכתוב, תמיד להיות על קו החדשות, ואז אתה צריך להיות ברשתות. אין יותר מפה לאוזן, אלא רק רשתות חברתיות. מְטוּרָף. יש נראות או מתים.

• AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שאתה יכול להישאר עם משהו חיובי?

אורפ: אני תמיד חייתי במשבר. הצטרפתי לעולם ההוצאה לאור כאשר המכירות צנחו, כל מה שעבר דיגיטציה היה פיראטי והקוראים הלכו לצפות בסדרות בפלטפורמות. לא חייתי את חגי הניינטיז, גם לא את המהדורות הנהדרות, וגם לא ראיתי מגוון צבעוני של מוציאים לאור איפה אפשר להציע את הרומנים שלי.

כמו תמיד שחיתי בין כרישיםאני לא נוסטלגי ו הישגים קטנים הם ניצחונות עבורי. כמו שאומרים בכדורגל: משחק אחר משחק. אני מניח שאני עדיין בשלב הלמידה, לא נגמר לי הרעיונות ו זה משעשע אותי לכתוב.

עשינו משהו לא בסדר כדי לגרום לקוראים לברוח. אתה לא יכול לכתוב כמו לפני חמישים שנה, או אפילו כמו לפני עשר שנים. קורא אם הוא משתעמם אינו עובר לעמוד עשר, הרומנים כבר צריכים להתחיל ולהילחם נגד הטלפון הנייד, הטלוויזיה והמחשב, הקוראים מוסחים מכל דבר, אנחנו מפוזרים. אני גם חושב שמוציאים לאור צריכים לקחת חלק מהאשמה. אולי הקורא עדיין שם, אבל לא מציעים לו את מה שהוא רוצה.

עולם התרבות הוא בריכה מכווצת ומלאה ראשנים, בסופו של דבר הם אוכלים אחד את השני, אין מקום. בסופו של דבר הבלתי נמנע יקרה: קריאה זה יהיה א מעוז מיעוטים, הקומיקס יתפוס יותר ויותר חשיבות, הספרים יהיו דקים יותר, הכותבים יותר מדיאטיים והמהדורות הקטנות יותר.

החיובי: יש עדיין ספרים לכל טעם, מבקרים כנים ומוציאים לאור אמיצים.