פיטרתי את פברואר בהשתתפות שניים מצגות של ספרים ומחברים שונים מאוד. ב -27 זה היה מה שהמתים שותקים, מחברתי הכותבת וכותבתי בבלוג זה, אנה לנה ריברה. וב- 28 הייתי ב ספירה לאחור, משורר קורדובן דייוויד לופז סנדובל, שלא קרא ומי אהב מאוד. אלה היו ההתרשמויות שלי מבחינת סביבותיו וגווניו.
מזור
מה שהמתים שותקים - אנה לנה ריברה
27 בפברואר. ספריית המטריות של פרנסיסקו, מג'אדהונדה.
רציתי לפגוש את אנה באופן אישי. לאחל לו את הטוב ביותר בהופעת הבכורה הספרותית הגדולה שלו עם הרומן הזוכה הזה ב- Torrent Ballester 2017 ומכיוון שהוא מציע לנו באופן קבוע את הכישרון שלו בבלוג זה. וגם לספר לך ו לעודד אותה ליהנות מהאירועים, החתימות והקשר עם הקוראים, אלה שמכירים אותך ואלה שלא.
אני משתף את החוויה שלך, אם כי לא בקנה מידה שלך. אבל, ולו בפעם אחת, כל מי שכותב צריך להיות במקום ההוא, מול חברים או זרים שקוראים או מגלים אותך וחותמים על סיפור שיצא מדמיונך. במקרה של אנה יש כבר כמה רגעים וחתימות, ואלה שנותרו. ושיהיו כולם כמו זה מה -27 האחרון בזה הספרייה של העיר שלו, שהייתה גדוש חברים, מכרים וקוראים אנונימיים, שרבים מהם כבר קראו את הרומן שלו.
המעשה (המונח "אירוע" בדרך כלל נותן לי כוורות), שבוצע על ידי האחראים על חנות הספרים בלונדיניות גם קראו ממג'אדהונדה, התקיים בא נימה רגועה ומשעשעת מאוד. שיחה בין שני חברים ולא בין סופר, מוכר ספרים או קורא בטא, כפי שקרה עם הפרזנטורית של אנה.
כך, הסקירה המוכרת של הספר, עלילתו, דמויותיו וסביבותיו התחלפו בתשובות לשאלות שעלו. אנה דיברה על כל דבר, החל ברצונות הילדות המוקדמים שלה לכתוב, וכלה קריירה מקצועית מצליחה כמבוגר כהנחיה מעולם המחשוב, עד את הכשרתה כסופרת זה נגמר בצורה כה מבריקה. הנה הוא העניק לי הראיון הזה לאחרונה.
הוא גם דיבר על תהליך היצירה של הרומן הזה ובכל עת היה באינטראקציה עם משתתפי המצגת. הוא הזמין אותנו לשאול שאלות או לדבר על הרומן על ידי מי שכבר קרא אותו, כמובן שנמנע מהשלל. בקיצור, זה היה מעשה קרוב, פתוח ומשתתף, שהסתיים בחתימה הרגילה. לא יכולתי להישאר עד הסוף, אבל לקחתי את החתימה הזאת ואת התנוחה שלי עם המחבר, באופן טבעי. וכבר התחלתי לקרוא את זה מה שהמתים שותקים עם רשמים טובים.
1. הקדשה של אנה לנה ריברה. תודה ... 2. דייוויד לופז סנדובל ולואיס אלברטו דה קואנקה.
אִינטִימִיוּת
ספירה לאחור - דייויד לופז סנדובל
28 בפברואר. חנות ספרים נקמה, רחוב פלאיו, מדריד.
למחרת היה הצגת זה שירים קצרים של משורר שלא הכרתי אבל אהבתי מאוד. י עד כמה הרגע, האווירה, הדמויות והטון היו שונים.
לופז סנדובל הוא רופא לפילולוגיה היספנית ופרופסור לשפה וכבר פרסם רומן, טיול לפרנסוס, וספרי השירים Castaways o המסע ההרואי. עם זה ספירה לאחור זכה ב פרס XXXIV Jaen לשירה והוא הציג זאת בחנות הספרים המבודדת הזו בשכונת צ'ואקה במדריד בידי הפילולוג, המשורר, בעל הטורים והעורך. לואיס אלברטו מקואנקה.
וכמו בכל ערב שירה ששווה מלח לא ניתן היה לאסוף את האווירה יותר עם לא יותר מעוזרים 2, אם הם הגיעו, בין פרווה משתנה פרופסורים לפילוסופיה, שפה, ספרות, מוזיקאים ומדיסציפלינות אחרות. ועוד איזה כותב פרוזה שחדר כמוני.
דה קואנקה היה מרוסן, שר שבחים לפייטן והתייחסויות לקלאסיקות ובני זמנה של השירה הלאומית, כמו גם חיבור למוזיקה ולפילוסופיה. הוא סקר שיר ונתן נגיעות הומור או אירוניה ואז הציג את המשורר.
אוסף השירים של סנדובל עוסק בנושאים שונים איפה זה של למטיילים צעירים, חי על כל משמעויותיו או מציאותיו, אך דווקא הפחד והדאגה לפניו פירושו גם שאנחנו חיים וגם אנחנו רוצים לחיות כמו שהם. כלומר, tזו גם תחינה לחיים אליהם נותן המשורר צורות רבות כמו ב הייקוסים וסונטות. ואתה יכול לראות הדים של סרנודה למעלה גיל דה ביידמה ואפילו קלאסיקות יווניות כמו הרקליטוס.
זהו אחד השירים:
לבו של אדם
אמנם הלילה הניצוצות בורחים מהמדורה
והרוח מטלטלת את ענפי העצים,
למרות שהלילה האבן מתגלגלת במורד
כמו כל לילה בחייך עד כה,
אם כי יש יותר מדי איחולים ממתינים
להמשיך להאמין שיש תוכנית אינסופית,
ללא כללים או תקווה, ללא חשש ממה שקורה,
מעל הכל, נסו להיות מאושרים.
שמח כי המאבק להגיע לפסגה
מספיק למלא את ליבו של גבר.
כמו כן, כמובן, כתב המחבר חלקם וענו על השאלות (המעטות, כן) מהמשתתפים. כמעט התברר שזה יותר קולוקוויום שכלל מ התייחסויות לאותם קלאסיקות כמו הרקליטוס (זה מה שיש לך אם יש חברים פילוסופים שמדרבנים אותך או מכניסים אותך לולאה) אפילו מדוע הוענק לו נובל מספרות ועד בוב דילן מתי הרבה יותר טוב לאונרד כהן. ושם אנחנו חושבים את זה ברוס ספרינגסטין אוכל את דילן וכהן עם תפוחי אדמה וקטשופ היינו צריכים לנשוך את האגרוף כדי למנוע קפיצה איתו ימי תהילה.
המעשה סיים את חתימת עותקים y הולכים לשתות כולם, כולל המחבר, לג'וינט מול חנות הספרים.
בקיצור
כי אתה צריך לנסות ללכת לכל הסארואים הספרותיים האפשריים ועם ראש (לא ראשים) פתוח לרווחה. כי כולם מעניינים. לנושא, המחבר, הסביבות והטונים. לא משנה. אפשר למצוא הרבה הפתעות ולפגוש אנשים מכל הסוגים והתנאים, אבל עם התשוקה לספרות בעורקיו ובכל צורותיו.