חוליו קורטאזאר מֵת בְּ 1984, במיוחד ב -12 בפברואר, בגלל מה שעשה אתמול 34 שנה לאחר מותו. הם אומרים שגאונים לעולם לא מתים, וזה נכון, עבודותיהם תמיד מחזיקות מעמד, אז היום רצינו לסקור איתך כמה מהכתבים הטובים ביותר שלהם. כן, יש הרבה, אבל יש לנו מעט זמן שנוכל להקדיש לאחד הסופרים הארגנטינאים הטובים ביותר שהיו לנו אי פעם. למרות שכפי שאתה אולי כבר יודע, מדינת מולדתו הייתה בלגיה.
חוליו קורטזר, מורה ארגנטינאי
כתב קורטזר כַּתָבָההוא כתב פרוזהזה היה traductor, עשה ניסויים, גם נתן את Poesia וכמובן, בשעה קריטי... התגעגעת למשהו לכתוב? אנחנו חושבים שלא!
כל אחת מיצירותיו השלמות ניתן למצוא בעריכת ה- גוטנברג גלקסי; עם זאת, היום ב Actualidad Literatura, רצינו לסקור כמה מהכתבים הטובים ביותר שלו ... למרות שלספרות, כמו לכל אמנות אחרת, יש טעם סובייקטיבי מסוים, אנחנו יכולים להיות כמעט משוכנעים שבין הכתבים שנבחרו, תוכלו למצוא כמה מהמועדפים עליכם. אנו מקווים שתיהנו מהם!
"הופסקוטש" (1963)
זֶה קונטרנובלה כל כך פופולרי שנוכל לבחור טקסטים רבים וטובים, אולם נשארנו עם הטקסט הזה, שנראה לנו כ- עדינות מעולה (שייך לפרק 7 לעבודה):
«אני נוגע בפה שלך, באצבע אני נוגע בקצה הפה שלך, אני מצייר את זה כאילו הוא יוצא לי מהיד, כאילו בפעם הראשונה הפה שלך היה פתוח, וזה הספיק לי לסגור את עיניים לבטל הכל ולהתחיל מחדש, אני גורם לו להיוולד בכל פעם את הפה שאני רוצה, את הפה שהיד שלי בוחרת ומושכת על הפנים שלך, פה שנבחר בין כולם, עם חופש ריבוני שנבחר על ידי לצייר אותו עם יד על הפנים שלך, וזה במקרה שאני לא מבקש להבין בקנה אחד עם הפה שלך שמחייך מתחת לזה שהיד שלי מושכת אותך.
אתה מסתכל עלי, מקרוב אתה מסתכל עלי, יותר ויותר מקרוב ואז אנחנו משחקים את הקיקלופים, אנחנו מסתכלים יותר ויותר מקרוב ועינינו מתרחבות, מתקרבות זו לזו, חופפות והקיקלופים מסתכלים זה על זה, נושמים מבולבלים , את פיהם הם נפגשים ונלחמים בחום, נושכים זה את זה בשפתיים, בקושי מניחים את לשונם על שיניהם, משחקים במתחמים שלהם שם בא אוויר כבד והולך עם בושם ישן ושתיקה. ואז הידיים שלי מבקשות לשקוע בשיער שלך, לאט לאט ללטף את עומק השיער שלך בזמן שאנחנו מתנשקים כאילו יש לנו את הפה מלא פרחים או דגים, עם תנועות ערות, עם ניחוח כהה. ואם אנחנו נושכים את עצמנו הכאב מתוק, ואנחנו טובעים במציאת נשימה בו זמנית קצרה ונוראה, המוות המיידי הזה הוא יפה. ויש רק רוק אחד וטעם אחד בלבד של פרי בשל, ואני מרגיש שאתה רועד נגדי כמו ירח במים.
"סיפורי כרונופיוס ופאמה" (1962)
יצירת סיפורים קצרים שמעוררים את המוח הדמיוני ביותר ו סוריאליסטי של הקורא. הטקסט הבא מקבל את הכותרת של 'תעמיד פנים שאתה בבית':
«תקווה עשתה בית ושמה אריח שאמר: ברוך הבא למי שמגיע לבית הזה.
תהילה עשתה בית ולא בעיקר אריחה.
קרונופיו עשה לעצמו בית ובעקבות מנהג הוא שם אריחים שונים על המרפסת שקנה או הכין. האריחים סודרו כך שניתן יהיה לקרוא אותם לפי הסדר. הראשון אמר: קבלו את אלה שבאים לבית הזה. השני אמר: הבית קטן, אבל הלב גדול. השלישי אמר: הנוכחות של המארח חלקה כמו דשא. הרביעי אמר: אנחנו באמת עניים, אבל לא מרצון. החמישי אמר: פוסטר זה מבטל את כל הקודמים. רג'ה, כלב ».
"Bestiary" (1951)
זו הייתה תחילתו של "מספר הסיפורים" קורטזר. בעבודה זו אנו יכולים למצוא סיפורים, ספציפית בסך הכל שמונה, בהם האירועים היומיומיים ביותר הופכים לסיוטים. השבר הבא שאנו מנתחים הוא מסיפורו שכותרתו "מכתב לגברת צעירה בפריס".
"כשאני מרגיש שאני זורק ארנבת, אני מכניס שתי אצבעות לפה כמו מהדק פתוח, ואני מחכה להרגיש את המוך החם עולה במעלה גרוני כמו תסיסה של מלח פירות. הכל מהיר והיגייני, זה קורה ברגע מאוד קצר. אני מוציא את אצבעותיי מהפה, ובתוכם אני מחזיק ארנב לבן באוזניים. הארנב נראה מאושר, הוא ארנב רגיל ומושלם, רק קטן מאוד, קטן כמו ארנב שוקולד אבל לבן וכולו ארנב. שמתי אותו בכף היד, אני מרים את המוך בליטוף אצבעותיי, נראה שהארנבון נולד שנולד והוא רותח ומדביק את חוטמו על עורי ומניע אותו באותה ריסוק שקט ומתקתק של חוטם ארנב על עור יד אחת. הוא מחפש משהו לאכול ואז אני (אני מדבר כשזה קרה בבית שלי בפאתי) אני מוציא אותו איתי למרפסת ומכניס אותו לסיר הגדול שבו צומח התלתן ששתלתי בכוונה . הארנבת מרימה את אוזניה במלואה, עוטפת תלתן רך עם גלגל לוע מהיר, ואני יודע שאני יכול לעזוב אותו וללכת, להמשיך לזמן מה בחיים לא שונים מאלה של כל כך הרבה שקונים את הארנבות שלהם בחוות ».
"להציל את הדמדומים" (1984)
זה היה הספר האחרון שכתב Cortázar, ומתוארך מאותה שנה למותו, 1984. בין הנבחרים, ספר השירים האחרון הזה לא יכול היה להיעדר, ועסק בין משוררים, אהבה, פריז ואהובתו בואנוס איירס, בין נושאים אחרים.
«אם אצטרך לחיות בלעדיך, שיהיה קשה ועקוב מדם,
המרק הקר, הנעליים השבורות,
או שבאמצע השפע הענף הקמל של
tos,
נובח עלי את שמך המעוות, תנועות הקצף,
והסדינים נדבקים לאצבעותיי, ושום דבר לא נותן לי
שָׁלוֹם.אני לא אלמד בגלל זה לאהוב אותך טוב יותר,
אבל נעקר מאושר
אני אדע כמה נתת לי
רק לפעמים להיות קרוב.אני חושב שאני מבין את זה, אבל אני הוזה:
זה ייקח את הכפור של המשקוף
כך שהמוגן בפורטל
להבין את אור חדר האוכל,
מפות החלב,
וארומת הלחם
שמעביר את ידה הכהה דרך החריץ.רחוק ממך כמו עין אחת מהשנייה,
ממצוקה משוערת זו המולד ייוולד
סוף סוף מגיע לך ».
כמה ספרים קראת מאת חוליו קורטזר? המחבר הזה, שהתמסר לכל כך הרבה ז'אנרים ספרותיים, איזה מהם לדעתך עשה הכי טוב? הם אומרים שהוא הצטיין במיוחד כמספר סיפורים, ... וזה יכול להיות נכון. אבל, האם השיר האחרון הזה לא נראה לך יפה לעילא?
אמרתי את זה קודם: ספרות, כמו כל אמנות אחרת, מבוססת על דעות סובייקטיביות ...