פורסם בשנת 1992, שוקולד קומו אגואה פארה, שנכתב על ידי לורה אסקוויל המקסיקנית, הגיע להעביר את הריאליזם הקסום של בום שנות השישים לז'אנר הוורוד, וכתוצאה מכך מתכון ממכר ככל שהוא בלתי נשכח עבור 7 מיליון הקוראים (והקוראים) שזללו אותו מאז.
ההצלחה של הספר הייתה כזו שאפילו עיבדנו את הסרט לאחר כמה שנים ומחברו תכנן חלק שני שלקח לו עשרים וארבע שנים להתפתח. הזמן הדרוש שלדברי אסקוויבל נדרש להבשיל את חוויותיה של טיטה, אותה אישה שנלכדה בין השומה לאהבה מוכחשת.
האם תרצה לקרוא החלק השני של כמו מים לשוקולד?
עשרים השנים שלא סיפרו לנו
על פי מהפכת מקסיקו בפיידרס נגראס, במדינת קוהואילה שבצפון מקסיקו, שוקולד קומו אגואה פארה הציג את טיטה, הצעירה מבין שלוש אחיות וגינתה, על פי המסורות, לשמור על הוריה ולוותר על האהבה. יחסיה עם פדרו, חבר ילדותה, הופכים למנוע העיקרי של רומן הוורדים הזה בו המתכונים האופייניים לאזור זה במקסיקו משמשים כמטאפורות כדי לעורר את רגשותיה של אישה צעירה הלכודה בין תשוקה למסורת..
שוקולד קומו אגואה פארה פורסם בשנת 1992 וזכה להצלחה בלתי צפויה בתקופה בה האמינו כי הריאליזם הקסום נמצא במצוקה, בין השאר הודות ליצירה הסיפורית הטובה של מחברו ולשימוש באלמנט יומיומי כמו המטבח. להגדיר את אותם תשוקות המוכחשות.
עשרים וארבע שנים לאחר מכן, לורה אסקוויבל, בת שישים ושש, פרסם את סרט ההמשך לרומן שהשיק אותה לתהילה וכינה את אל דיאריו דה טיטה. בתור יומן אישי, הספר בוחן את דעתה ופעולותיה של טיטה בכל הנוגע למסורת הלא צודקת שהיתה צריכה לציית לה, ומנסה בכל דרך להפוך את תלונתה להשראה לדורות הבאים.
מכאן, המחברת, במהלך הגעתה לאחרונה למדריד, אישרה כי בנוסף להדגשת חשיבות המזון כמזין לנפש, הזריעה נחוצה גם בדיונית וגם במציאות פוליטית פרועה משני צידי האוקיינוס האטלנטי.
יומנה של טיטה פורסם על ידי סומה דה לטרס.
האם תעז לקרוא אותו?
כןיייי. אני אשמח. אהבתי את הראשון ואני בטוח שאאהב את השני.