כבר ציפינו למשהו חדש מ פול אוסטר, ולמרות שלקח זמן לצאת (לאלו מאיתנו שעוקבים אחר המחבר לא מעט ונהנים כמעט מכל הקריאות שלו), כבר יש לנו את זה. עם כותרת נדירה לפחות: "4 3 2 1", פורסם תחת מערכת Seix Barral מערכת. לאחר מכן, אנו מספרים לכם קצת יותר על ספר זה ואנחנו משאירים אתכם עם ראיון קצר שהמחבר עצמו העניק למו"ל.
תקציר
העובדה היחידה ללא שינוי בחייו של פרגוסון היא שהוא נולד ב -3 במרץ 1947 בניוארק, ניו ג'רזי. מאותו רגע, דרכים שונות נפתחות לפניו ויובילו אותו לחיות ארבעה חיים שונים לחלוטין, לגדול ולחקור אהבה, חברות, משפחה, אמנות, פוליטיקה ואפילו מוות בדרכים שונות, עם כמה מהאירועים שהיו סימן את המחצית השנייה של המאה העשרים האמריקאית כתפאורה.
מה אם הייתם פועלים אחרת ברגע מכריע בחייכם? 4 3 2 1, הרומן הראשון של פול אוסטר מזה שבע שנים, הוא דיוקן מרגש של דור שלם, א התבגרות אוניברסלית וסאגה משפחתית החוקרת בצורה מסנוורת את גבולות הסיכוי ואת תוצאות החלטותינו. מכיוון שכל אירוע, רלוונטי ככל שיהיה, פותח כמה אפשרויות וסוגר אחרים.
ראיון לסיקס בראל
מראיין: איך נוצר האידיאל?
פול אוסטר: אני באמת לא יודעת. יום אחד הייתי כאן בביתי והרעיון לכתוב את סיפור חייו של מישהו בווריאציות, חייהם המקבילים, היכה בי. זה קם. אני לא יודע למה ואיך. מעולם לא הצלחתי להתחקות אחר מקור רעיון לספר. רגע אחד אין כלום ובדקה הבאה יש לך שם משהו. מעולם לא הצלחתי לאתר את הרגע שבו שום דבר לא הופך למשהו. זה רק קרה. מה שאני יכול לומר לך הוא שהתרגשתי מאוד מהרעיון הזה, שהיה משהו שתפס אותי מאוד חזק. אני חייב לומר, כתבתי את זה בקדחתנות, זה הרגיש כמו לרקוד ולסובב, והיה סוג של דחיפות למה שאני עושה זה היה יוצא דופן.
מראיין: האם אתה זוכר את היום שבו חייך השתנו?
פול אוסטר: הספר אינו ספר אוטוביוגרפי, בשום פנים ואופן. אבל יש בתוכו עובדה שמתאימה למשהו שקרה לי, באופן אישי, כשהייתי בן 14. זה קרה כשהייתי במחנה קיץ וקבוצת בחורים, כעשרים, יצאה ליער לטיול ונקלעה לסופת רעמים נוראית. ורצינו להתרחק מהקרניים, נכנסנו לשדה פתוח, קרחת יער. כדי לגשת אליו נאלצנו לזחול מתחת לגדר של שרשרת. ואז עברנו תיק אחד, אחד אחד, מתחת לגדר. היה ילד מולי, זאת אומרת כל כך קרוב שרגליו היו סנטימטרים מפניי. ובעודו עבר מתחת לגדר, פגע ברק והרג אותו מיד. ואני חושב שזה הדבר המכריע ביותר שאי פעם חוויתי. לראות ילד מת מיד. זה משהו שרדף אותי כל חיי. והספר הזה, אני חושב, יוצא מהחוויה הזו. אז זה משהו שנשאתי איתי מגיל 14.
מראיין: הִזדַמְנוּת.
פול אוסטר: היו רגעים מכריעים אחרים בחיי. אני חושב שהתאונה למצוא את אשתי, סירי הוסטוודט, היא כנראה החשובה ביותר. וזה היה אך ורק במקרה. לפעמים אני חושב מה היה קורה לי אם לא היינו נפגשים ככה. עד כמה כל חיי היו שונים? בזה אני לא מתכוון שהמקרה שולט בהכל. יש לנו רצון חופשי, יש לנו חופש לבחור ולקבל החלטות. יש לנו גם חובות וצרכים לספק. אבל מה שאנחנו תמיד צריכים לעשות, להיות כנים עם מה שהם החיים, זה להבין ולקבל שהבלתי צפוי הוא תמיד חלק ממארג החיים.
מראיין: רומן על החיים.
פול אוסטר: ואז התחלתי לחשוב מדוע אני מהרהר בשאלה זו, מה האוטוביוגרפי בספר ומה לא. ברור שכל מה שעולה מדמיונך הוא בהשראת החוויה שלך. אבל, למשל, אם יש לך דמות ברומן שלך שמעשנת סיגריה ועישנת 10.000 סיגריות בחיים שלך, האם זה אוטוביוגרפי או לא? ובכל מקרה, עיקר העניין הוא פיקציה. גם כשמכניסים כביכול "עובדות אמיתיות" לרומן, הם הופכים לבדיוניים, הם הופכים לחלק מהסיפורת. אני חושב שזו תהיה פרשנות מוטעית לראות בספר סוג של אוטוביוגרפיה של צללים. זה לא. זה בכלל לא.