לחובבי הרומן ההיסטורי המתרחש במלחמת העולם השנייה, ובאופן ספציפי לתקופת הכיבוש הצרפתי בידי הצבא הגרמני, היום אנו זוכרים את שלושת התארים האלה: הזמיר, של קריסטין האנה הצפון אמריקאית, אחד הרומנים המצליחים והנמכרים ביותר של ימינו; שתיקת הים, מ- Vercors; י סוויטה צרפתיתמאת אירן נמירובסקי. השניים, סופרים צרפתים שכתבו את אותם סיפורים דווקא באותם ימים חשוכים מאוד. לנמירובסקי אפילו היה הסוף הטרגי ביותר אז.

אולי הקוראים הקולנועיים ביותר ראו את עיבודים קולנועיים של השניים האחרונים, במיוחד המאוחרים מאוד של סוויטה צרפתית. ובטוח של הזמיר לא לוקח הרבה זמן להכין כזה בגלל הפוטנציאל שיש בו גם כן. בואו נסקור את סיפורים נפוצים שהם חולקים על מאבק ההתנגדות הצרפתי, אך גם על הסתירות המרובות ברגשות שהתרחש בין פולשים ופלשו.

הזמיר קריסטין האנה

יפה מחווה לכל כך הרבה נשים אנונימיות שלחמו במלחמה נגד הנאצים בכלי הנשק היחידים של תקוותם, אומץ לבם, הקרבתם והתנגדותם השקטה אך הקטלנית. סיפורן של האחיות מאוריאק, עם דמויות מנוגדות אך שכוחן חורג מהשוני ביניהן, רוצה לייצג את כולן.

בשנת 1939 צרפת ויאן חיה בעיר קטנה עם בעלה אנטואן ובתם סופיה. אבל יום אחד היא צריכה לפטר את בעלה, שצעד לחזית לפני תחילת המלחמה. הוא לא חושב שהגרמנים יפלשו לצרפת, אבל הם עושים זאת ועד מהרה קפטן גרמני מופיע לדרוש את ביתו. מכאן ואילך הם יצטרכו ללמוד לחיות עם האויב או להסתכן באיבוד הכל. ככל ששנות הכיבוש חולפות ומחמירות, ויאן תצטרך לקבל החלטות קשות יותר ויותר על מנת להמשיך לחיות.

יתר על כן, אחותה הקטנה איזבל היא צעירה מורדת מאוד המחפשת ומוצאת סיבה לחייה במאבק נגד הגרמנים. המפגש שלה עם גייטון, פרטיזן של ההתנגדות, מחליט אותה לעבוד איתם מפריז. א) כן, יעזור לבני ברית שנפלו על אדמת צרפת, בעיקר טייסים, לחזור לארצותיהם. לשם כך הוא יוכל להתחקות אחר מסלול יציאה מעבר לגבול עם ספרד.

הוא כתוב בשתי זמנים: בהווה של מספר ראשון בגוף ובעברו של מספר כל-יכול. רגשית ומרגשת, זו פרוזה קלה, קלה ומהירה שמצליחה להעביר אותך בעניין דרך העלילה.

שתיקת הים - ורקורס

זה היה נכתב בשנת 1941 ופורסם בשנה שלאחר מכן בסתר בפריס הכבושה על ידי הנאצים. זה הפך מיד לסמל ההתנגדות נגד הגרמנים. נראה כי ורקורס התבסס על אירוע אמיתי בגלל שהוא לקח לביתו קצין גרמני עם רגל נוקשה ששיחק טניס כדי להתאושש. הם לא יצרו שום קשר, אף כי ורקורס הבין שהקצין מעריץ את צרפת מכיוון שיש לו ספרים צרפתיים רבים.

ספר איך א זקן ואחייניתו הצעירה, גם הם תושבי עיירה, מחליטים להפעיל את ההתנגדות בכך שהם מסרבים לדבר עם הקפטן הגרמני השוהה בביתם.. הוא איש צבא לפי המסורת ומלחין מוסיקה לשעבר, כמו גם מנומס, אדיב ומבין את המצב. מזרח ינסו להתקרב אליהם עם מונולוגים על התקווה לאחווה והערצה הדדית בין שתי המדינות. אבל זה לא יצליח. בסופו של דבר הוא מאוכזב כשהוא מבין שהמטרה הסופית של אנשיו היא לא לבנות אלא להרוס והוא בסופו של דבר יעזוב. עם זאת, הוא לא ישאיר אדיש לא את הזקן ולא במיוחד את אחייניתו, שחושד גם בפעילות ההתנגדות סביבה ובו בזמן מרגיש נמשך עמוקות לקברניט.

אין להכחיש את יופיים של חלק מהקטעים. כמו בזה:

ורנר פון אברנאק הביט באחיינית שלי, הפרופיל שלה טהור, עקשן והרמטי, בשתיקה ובהתעקשות רבה שבה, עם זאת, שרידי חיוך עדיין צפו. אחייניתי ידעה, ראיתי אותה מסמיקה מעט, נוצר קמט בין גבותיה. הוא המשיך בקולו העמום והאטום:

-יש סיפור שקראתי שקראתם: היפה והחיה. יופי ירוד ... החיה נתונה לחסדיו, חסרת אונים וכלואה, וכופה על כל שעות היום את נוכחותה הבלתי ניתנת ללב והסוחפת. היופי גאה, מכובד ... התקשה. אבל החיה שווה יותר ממה שנדמה. יש לו לב ונפש ששואפת לעלות. אם היופי רצה ...

שם שתי גרסאות קולנוע לרומן זה, האחת משנת 1949 והשנייה משנת 2004. למי שרוצה להסתכל עליהם.

סוויטה צרפתית - אירן נמירובסקי

בבירור אחד הכותרים המפורסמים והמוכרים ביותר של סופר זה ממוצא רוסי והיגר לצרפת שהיה נמירובסקי. הרבה יותר מאז הגרסה המצליחה שלקחו לקולנוע בשנת 2014. אבל הסיפורים של שניהם, רומן וסופר, הם גם מהסרט, אם כי אמיתיים באופן דרמטי.

סוויטה צרפתית es יצירת המופת שלו רק בגלל שהמקרה איפשר זאת. כתב היד הלא גמור התגלה במקרה על ידי בנותיו ופורסם בשנת 2004., כמעט שבעים שנה לאחר שנמירובסקי, יחד עם בעלה, גורש ונרצח באושוויץ בשנת 1942.

עם צלילים אוטוביוגרפיים מסוימים כפי שהוא משקף חלק מהתנהגותה של החברה הבורגנית באותן שנים,זה נוצר בחמישה חלקים, אבל נמירובסקי כתב רק שניים: סערה ביוני y דולצ'ה, שם סיפור אחר של קבלה והתפטרות מתגלה לנוכח הנסיבות. אבל בולטת גם האדישות לכאורה של הצרפתים למצב, שם יש גם ביקורת בסיסית. עם זאת, שוב אנו רואים כיצד למרות הנסיבות הללו, התחושות הראשוניות או האוניברסליות ביותר מתעוררות בין הדמויות. שוב המשיכה והרצון האסורים ביותר והמאבק לדחות אותם אך יחד עם זאת זקוקים להם.

העיבוד לקולנוע בשנת 2014 זכה לשבחים רבים.

למה לקרוא אותם (או לראות אותם)

בגלל ההפתעה שבמקביליותה, הנושאים המשותפים שלה לנקודות מבט זמניות שונות, מההווה הכי קרוב לעבר האמיתי ביותר.. מחברים שונים ותיאורים זהים, דיוקנאות, הרהורים. רעיון נצחי משותף: הדגשת מה שמאחד יותר ממה שמפריד. המפלצות שאינן כל כך מפלצות והתמימות כל כך תמימות. ומעל לכל, התחושות האוניברסליות וסתירה רב שנתית זו. אותם סיפורים, אותם חושים.