גיורגוס ספריס. יום השנה להולדתו. שירים נבחרים

גיורגוס ספריס הוא היה משורר יווני, מסאי, דיפלומט ומתרגם נולד ביום כמו היום משנת 1900 ואילך סמירנה. הוא היה הסופר היווני הראשון שזכה בפרס ספרות נובל שהעניקו לו ב-1963. לזכרו הולך זה מבחר שירים נִבחָר.

גיורגוס ספריס

Giorgios Stylianou Seferiadis, הידוע יותר בשם Giorgos Seferis, נולד באיזמיר, אז יוון וכיום טורקיה, ב-13 במרץ 1900. הוא היה משורר, מסאי ודיפלומט. הוא ירש את טעמו לספרות מאביו ו התחיל לכתוב שירה צעיר מאוד. אחד ממקורות ההשראה העיקריים שלו היה אודיסה של הומר.

בשנת 1925 הוא נכנס ל חיל דיפלומטי בו עשה קריירה ארוכה בתפקידים באנגליה ובאלבניה. במלחמת העולם השנייה חי בגלות. בנוסף לזכייה בפרס נובל ב-1963, הוא היה דוֹקטוֹר של הכבוד על ידי האוניברסיטאות של קיימברידג', אוקספורד, סלוניקי y פרינסטון.

שירים נבחרים

רימא

שפתיים, שומרי אהבתי שגוועה
ידיים, עניבות נעוריי שהלכו והתחמקו
גוון עור פנים שאבד אי שם בטבע
עצים… ציפורים… משחק…

גוף, ענב שחור של שמש יוקדת
גוף, כלי העושר שלי, לאן אתה הולך?
הגיע הזמן שהדמדומים יטבעו
והעייפות מנצחת אותי במרדף אחר החושך...

(החיים שלנו מצטמצמים מיום ליום.)

אני משתוקק

אין צבע, אין גוף
האהבה הזו הנודדת
מפוזרים, צפופים,
שוב ושוב מפוזר,
פועם בכל זאת
בביס התפוח,
בחתך התאנה,
בתוך דובדבן חום,
בגרגר של חבורה.
כל כך הרבה אפרודיטה התפזרה באוויר
יעשה אותך צמא וחיוור
לפה אחד ולפה אחר
אין צבע, אין גוף.

איזון

טיילתי, התעייפתי וכתבתי מעט
אבל חשבתי הרבה על התמורה, ארבעים שנה.
האדם בכל הגילאים הוא ילד:
הרוך והאכזריות של העריסה;
השאר מוגבל על ידי הים, כמו החוף,
לחיבוק שלנו ולהד הקול שלנו.

עלה צפצפה

היא רעדה כל כך שהרוח העיפה אותה
היא רעדה כל כך איך הרוח לא מתכוונת לקחת אותה
הרחק
ים
הרחק
אי בשמש
וידיים נצמדות למשוטים
גוסס למראה הנמל
ועצומות עיניים בשושנת ים.

כל כך רעדתי
כל כך חיפשתי אותה
בתעלת עצי האקליפטוס
באביב ובסתיו
בכל היער החשוף
כמה חיפשתי אותה, אלוהי.

אי-נוחות

כדי להרוות את צימאונם נאבקו השפתיים שלך
בחיפוש אחר אחו המושקה הטרי של האירוטאס
ואתה דוהרת אחרי כלב הגרייה שלך, הם לא הגיעו אליך
וזיעה מזוקקת מקצות שדייך.

חֲרוּזָה

מיידי, בא מיד
שאהבתי כל כך,
נתת לי היקף יקר בשעת בין ערביים,
כמו יונה שחורה.

פינתה את הדרך לפני,
ערפל עדין של חלום
בדמדומים של סעודת קודש...
מיידי, גרגר חול

בודד, אתה שכבשת את כולו
שעון החול הטרגי
אילם, כמו אחרי שראיתי את ההידרה
בגן השמים.

עוד קצת והשמש תפסיק...

עוד קצת והשמש תפסיק.
רוחות השחר
הם נשפו על הקליפות היבשות;
שלוש פעמים הציפור טריילה שלוש פעמים לבדה;
הלטאה על האבן הלבנה
עומד במקום
מסתכל על הדשא השרוף
היכן שהנחש החליק.
כנף שחורה מתארת ​​חריץ עמוק
למעלה בכספת הכחול -
תסתכל על זה, זה הולך להיפתח.

כאבי לידה מנצחים.

מִכתָם

כתם בירוק המתייבש
פסוק אילם בלי סוף,
להב מאוורר קיץ
זה חתך את החום הצפוף;
החגורה שנשארה בידי
כשהרצון חצה לחוף השני
זה מה שאני יכול להציע לך, פרספונה,
רחם עלי ותן לי שינה של שעה.

מקור: קול נמוך