קראתי את היריד של קומיקס. בואו נגיד שמכיוון שאני מבית הספר הישן, גדלתי עם קומיקס וכבוגר בחרתי יותר באותיות מאשר בסרטים מצוירים. אני נאמן רק לחרוץ החתלתול השחור האהוב עלי ג'ון בלקסד, של גוארנידו ודיאז קנאלס. אבל מדי פעם אני מסתכל על הפנורמה. והקיץ נתקלתי בפנינה הקטנה הזו, שוטר על הירח, מהקריקטוריסט והתסריטאי טום משגיחוזה ריתק אותי.
עם שתי אחייניות קטנות שמתחילות לקרוא, חזרתי ל מדור ספרי וקומיקס לילדים. אז בכל פעם שאני הולך לחנות ספרים או לקניון, אני מטייל. ובאחד מהימים האלה, מוגן מהחום התופת, נכנסתי לאחד מהם. אני גם חייב לציין את זה אני קורא את המילה שוטר איפשהו ואני כבר מעוניין.
כך הכותרת של הספר הקטן הזה על מדף הילדים זה הפנה את תשומת ליבי. הרמתי אותו ופשוט התחלתי לקרוא עד שסיימתי אותו. בסך הכל זה היה אולי 10 דקות זמן מושקע. אין כמעט טקסט כתוב, אבל הציורים המונוכרומיים שלו, פשוט ומינימליסטי הם מצליחים להביע מצוין את פשטות של סיפור פשוט מאוד ובו בזמן עמוק.
טום משגיח
נולד ב אברדין בשנת 1976, הקריקטוריסט והתסריטאי הסקוטי הזה עשה נישה חשובה בסצנת הקומיקס הנוכחית. שֶׁלָהֶם רצועות ואיורים מתפרסמים באתרים כמו האפוטרופוס o ניו יורק טיימס. יש לו רק שתי יצירות ארוכות אחרות.
- גָליַת (2012): סיפורם של דוד וגוליית מנקודת מבטם של האחרונים.
- כולם מקנאים בתרמיל המעופף שלי (2015): אוסף רצועות הקומיקס שלו בנושאים ועם דמויות מגוונות שפורסמו בשנת האפוטרופוס.
במארס האחרון הוא היה בספרד כדי להציג את השוטר הזה השפעות הם באים מהעבודה סטנלי קובריק o אדריכלות שנות השישים בבריטניה הגדולה.
שוטר על הירח
תקציר
En 96 páginas אנחנו הולכים לירח שם ה פרבר שיש זמנים ידועים יותר טובים וזהו מתרוקן לאט לאט. איש לא בא וכולם עוזבים. השקפה עגומה עבור הגיבור, ה רק משטרה שנשאר בעבודתו היומיומית של סיבובים ומעקב. אבל אלה הולכים ומתקצרים מקרים שיש לפתור כל כך מעטים כלא חשוב. א אישה זקנה שמאבדת את כלבה, אחד אוטומט בורח ממוזיאון הירח, או א ילדה בורחת מהבית.
אז יום אחד אז אחר שבו אניהחיים עוברים לאט כמו מונוטוניים ובודדים עמוקות עבור הגיבור שלנו שבכל זאת ממשיך למרגלות הקניון. אבל שום דבר לא היה מה שהיה. באחד מאותם הימים שכניו נפרדים מכיוון שהם חוזרים לכדור הארץ. אחר, שלו רכב סיור מתקלקל, אבל אין יותר חלקי חילוף ואלו שנשלחים מכדור הארץ מגיעים עם תצורות שונות שכבר לא עובדות שם.
אכן כן. מה לא נכשל זה הקפה והסופגניות האלה במקום היחיד שנשאר ושמשתתף בא מֶלְצָרִית בודד כמוהו. עד שגם זה נכשל.
מה זה
כי אל תלך שולל על ידי השורות הפשוטות או על הפיכחון או מהחד-צבע. גם לא הווינטיות הריקות של הטקסטים, משום שהן מבטאות כמו כלום את השקט והבדידות שאופפים את הגיבור. הכל יוצר אחד תערובת מעוררת הערצה של מלנכוליה, הומור ואירוניה. אתה פשוט יושב שם גם על הירח וחי איתו אותן רגשות כמו אכיפת החוק האדיבה והתפטרה. אנו חשים את המלנכוליה שלו, את האכזבה שלו לראות שחלומו מתגשם לאט לאט הפך לסיוט.
Yo אני ממליץ להעיף מבט. אולי זה לא יגיד לך כלום או שאולי תמצא משהו שכמוני נותן לך את מגע הגילוי הזה. אך ללא כל ספק זה לא ישאיר אותך אדיש.