טיהואנאקו, בוליביה. נסיעה וכתיבה הם חלק מאותה תשוקה. רומן הוא תמיד מסע
אנו שמחים שהיום בבלוג שלנו גבריאל מרטינס, אליקנטה, 1952, היה נוסע בלתי נלאה, ללא תנאי מאת חוסה לואיס בורחס, עם תשעה רומנים שפורסמו, כולם באמזון, אחד מהם, רוצח שביל החלב, מכירות צמרת של אמזון ולה אסטירפה דל קונדור, המועמדת הסופית לפרס הרומן של אזורי 2014.
גבריאל מרטינז: נסיעה וכתיבה הם חלק מאותה תשוקה. רומן הוא תמיד מסע, ואדם יבשת. הטבע האנושי זהה בכל תרבות, אך סופר ניזון לא רק מרגשות ותחושות; גם של צלילים, ריחות, טעמים וצבעים. אם גם אתם נתפסים על ידי סיפור או דמות שמסתיימת ברומן במהלך הטיול, נהדר.
AL: מתי התחלת לכתוב?
GM:בגיל שמונה או תשע התחלתי להמציא סיפורים קטנים, אבל לא התייחסתי לזה ברצינות עד שלאחר גירושין, וכשילדי התחילו לטוס לבד, החלטתי לעזוב הכל כדי להתמסר לכתיבה.
AL: 9 רומנים שיצאו לאור, אחד מהם, "רוצח שביל החלב", הצלחת מכירות מוחצת באמזון, פלטפורמת מכירת הספרים הגדולה בעולם, אחרת, לה אסטירפה דל קונדור, המועמדת הסופית לפרס רומן אזורין לשנת 2014, אך גבריאל מרטינז ממשיך להיות עצמי האם זו החלטה של עצמו או כל כך קשה להוצאה גדולה להמר על סופר?
GM: יש לי שלושה רומנים מוגמרים במגירה; אחד מהם, הפרק הרביעי של קומנדנטה רונקל, אבל נראה שהרומנים שלי לא מעניינים את המוציאים לאור, גדולים כקטנים. אצטרך להפוך למגיש טלוויזיה כדי שמפרסם יעניין אותי. אני מניח שכשאני אוותר אעלה אותם בסופו של דבר לפלטפורמה דיגיטלית, כי לרומן אין שום משמעות אם הוא לא יגיע ליעדו, שהם הקוראים.
AL you האם פירטיות ספרותית פוגעת בך?
GM: אני יודע שבאתרים לאומיים ובינלאומיים שונים, רבים מהרומנים שלי מוצעים בחינם ב- PDF ובפורמטים אחרים. אין לי מושג כמה עותקים מורידים ככה, אבל אני חושש שהפיתוי שאי אפשר לעמוד בפניו של "לגמרי בחינם" הופך את הפיראטיות לבלתי נמנעת.
AL: לפני כמה שנים עזבת את עבודתך להתמסר לספרות. האם אתה יכול לחיות על ידי כתיבת ספרים?
GM: בהחלט לא. רק מעטים עושים זאת.
AL: אני לא אבקש ממך לבחור בין הרומנים שלך, אלא בין המחברים האהובים עליך, אם היית צריך להישאר עם שלושה מחברים, מי הם היו? מה אם זה היה רק שלושה ספרים?
GM: יש סופרים רבים שמעניינים אותי, אבל אם הייתי צריך לבחור שלושה, הם ללא ספק היו בורחס, דוסטויבסקי ורגס לוסה הראשון. ושלושת הספרים האלה שייקחו אותי לאי מדברי, האלף, הנגן והשיחה בקתדרלה.
AL: אתה מתחלף בין ז'אנרים והגדרות שונות ברומנים שלך: בלוס 52 אתה מעביר אותנו למלחמת האזרחים, במועדון שרלוק הולמס אתה מעז עם האילומינטי, בקו הקונדור אנחנו נכנסים לאימפריה האינקה, בדרום אורן אנחנו נכנסים לגמרי לעצמאותה של אלג'יריה, במכתבי בבל אתה מוביל אותנו לאיסטנבול אחרי תככים משפחתיים, עיר שמופיעה גם בסרט הראשון, אני שלא חי בלעדיך ובאמצע כל זה, אנו מוצאים רומני פשע בסגנון הקלאסי הטהור ביותר בכיכובו של המפקד רונקל. האם יש קו מקשר בין כולם? באיזה סגנון הקוראים מעדיפים אותך?
GM: שאלה זו, איזה קו קשר יש בין הרומנים שלי? שאלתי את עצמי ברגע מסוים, ולא היה קשה למצוא את התשובה: הפרספקטיבה שהמרחק נותן. המרחק המאפשר לדמויות להסתכל אחורה ללא כעס. כמעט כל גיבורי הרומנים שלי עוזבים את סביבתם ומרחיקים לכת כדי להבין את עצמם טוב יותר ולהתמודד עם אתגר, באופן כזה או אחר, משנה את חייהם. רבים מהקוראים שלי מקפידים על רומנים היסטוריים, אך ברור שהכי מעדיפים את רומני הפשע שלי.
גבריאל מרטינז: רומן תככים היסטורי שנכתב במקום. תבאים. מִצְרַיִם.
AL: אתה נכנס לרומן הפשע עם שומר אזרחי כגיבור, ומתרחק מהאופי האופייני לז'אנר: שוטרים, בלשים פרטיים, עורכי דין, אפילו פלילים, לורנצו סילבה וגבריאל מרטינז, מעטים מכם מעזים לבחור את בנמריטה כ גיבורים. מדוע משמר אזרחי? האם יהיו עוד הרפתקאות של המפקד רונקל?
GM:הבחירה ברונקאל כגיבור לא הייתה תהליך מודע. לפעמים אני חושב שכמו הסיפורים, הוא הוא שבחר בי להכניס אותו לחיים. זֶה לאחר שסיימתי את הפרק הרביעי של מפקד רונקל, "קודקס ברצלונה" ואני חושד שאחרי הקודקס יהיו עוד הרבה סיפורי רונקל.
AL: יש תחביבים או הרגלים בזמן כתיבה? מישהו להראות את עבודתך לפני שהוא נותן להם לראות את האור?
GM: בשביל לכתוב אני זקוק לזמן, בדידות ושקט. כל יום אני קורא מחדש את מה שנכתב יום קודם ומתקן תארים, משפטים או פסקאות שלמות. אני צריך לאהוב את זה כקורא לפני שאוכל לקבל את זה.
כשאני מסיים רומן אני מעביר את כתב היד לזוג חברים כדי לקבל את דעתם, אך אני חייב להודות שהמבקר הגרוע ביותר שלי (ולכן הטוב ביותר) הוא בתי אנדראה.
AL: איך היחסים שלך עם רשתות חברתיות? האם הם עוזרים לסופר להיות בקשר עם הקוראים או שהם ג'ונגל שרק מייצר הסחת דעת?
GM: למען האמת. אני מאוד מעוניין בתגובות מהקוראים, ואם הייתי מוצא ערוץ באופן בלעדי עבורו הייתי מחפש אותו, אבל אני לא מתעניין מאוד במלטה של פייסבוק או טוויטר.
AL: הספר האחרון שלך, Las Putas de Nuestra Señora de la Candelaria, ראה אור בשנת 2015. מה הפרויקט הבא שלך?
GM: בנוסף לשלושת הרומנים המוגמרים הממתינים לפרסום, סיימתי זה עתה תסריט קולנועי. כרגע אני כותב מותחן שמתרחש בעצם במקסיקו.
AL: פורמט נייר או דיגיטלי?
GM: שניהם, מסיבות שונות. כשאני קונה ספר, הדבר הראשון שאני עושה זה לפתוח את הדפים שלו כדי להריח אותו, זו אותה תחושה נפלאה שאני לא יכולה ואינה רוצה להסתדר בלעדיה. זו גם מתנה מפוארת, לעצמך או לאחרים. אך מסיבות מעשיות ובעיקר אקולוגיות, הפורמט הדיגיטלי כאן כדי להישאר.
AL: איך היית מתאר את הסגנון שלך, את ההשפעות שלך? איך הרומנים שלך משתלבים בחברה של ימינו?
GM: הכותב אינו זר לחברה בה הוא חי, להתייחסויות התרבותיות שלו. במובן זה אני מכריז על עצמי שהוא חייב בקולנוע. לפני שהייתי סופר הייתי קורא, ועוד לפני שצופה בסרט (הטלוויזיה באה אחר כך לסמן את דרכה לספר את עצמה), וכך, באופן בלתי נמנע, כל הרומנים שלי משתתפים בנרטיב הקולנועי. הם, כביכול, חזותיים, ללא זמן השבתה, ויש להם פסקול משלהם. ברומנים שלי אתה יכול לשמוע את קולם של נורה ג'ונס, קונצ'ה פיקר או בילי הולידיי, וב"לאס פוטאס דה נואסטרה סניורה דה לה קנדלריה "זה הרגאטון, המוסיקה שהגיבור מאזין כל הזמן, שקובעת את קצב הפעולה.
AL: לסיום אני אשאל אותך את השאלה הכי אינטימית שסופר יכול לשאול: למה אתה כותב?
GM: אין תשובה אחת לשאלה זו, אבל אני יכול לומר לך שאני בעצם כותב כי אני נהנה לעשות את זה. בנוסף, יש משהו קסום בכך שעם מילים, כמו לבנים לאדריכל, אתה יכול לבנות את אותו בניין שהוא רומן. בורחס אמר כי:
"מכל כלי האדם, המדהים ביותר הוא ללא ספק הספר. האחרים הם הרחבות של גופך. המיקרוסקופ, הטלסקופ, מהווה הרחבה לטווח הראייה שלך; הטלפון הוא שלוחה של הקול; אז יש לנו את המחרשה ואת החרב, שלוחות הזרוע. אבל הספר הוא משהו אחר: הספר הוא הרחבה של זיכרון ודמיון "
תודה גבריאל מרטינז, אנו מצפים לשים יד על הפרק האחרון של המפקד רונקל ולראות את הסרט שיועלה לתחייה על ידי התסריט הזה.