ברברה גיל. ראיון עם המחבר של "אגדת הר הגעש".

ברברה גיל, עיתונאית, סופרת ומחנכת ספרותית, מפרסמת את הרומן השני שלה בשם אגדת הר הגעש מה שיוצא הוי לשוק. בהרחבה זו ראיון הוא מספר לנו עליה ועל נושאים רבים אחרים על עולם ההוצאה לאור ועל תהליך יצירתי מהסיפורים שלהם. אתה אני מעריך הרבה זמן וטוב לב.

ברברה גיל - ראיון 

• ACTUALIDAD LITERATURA: הרומן החדש שלך נקרא אגדת הר הגעש. מה אתה מספר לנו על זה ומאיפה הגיע הרעיון?

ברברה גיל: האם הרפתקה היסטורית ורומנטית, אבל עם קצב של מותחןאו לפחות ניסיתי. מפשט הרבה: אופרת סבון משפחתית, רציחות, התקדמות בלתי ניתנת לעצירה של הרכבת, עבדות, הולדת רפובליקות הבננות, הריון של קפיטליזם באמריקה הלטינית, להילחם על אדמה, גילוי א אוצר שנות האלפיים, אישה בין שני גברים, מין או סלסליו, כפי שהחברים שלי קוראים לזה... ואחד פרוטגוניסטה שמעל הכל הוא א הרפתקן גדול.  

אני אוהב לגרום לקוראים לטייל, ולרומן השני שלי רציתי למצוא תפאורה אקזוטית מושלמת: ארץ לברוח אליה כדי להתחבר מחדש לטבע, לעצמנו, אבל מעל הכל, לחיות הרפתקה גדולה. קוסטה ריקה פיתו אותי משלוש סיבות: זו ארץ של טבע לא מאולף, בלי צבא (כשאתה מגיע הם מברכים אותך עם המאפיין שלהםPura Vida!, וזה עד כמה ידידותי וחיוני האופי של הטיקוס) ושלהם מסגרת היסטורית es מרתק, אך לא ידוע לציבור הרחב.  

כשקראתי מה שאני הכי אוהב זה ללמוד דברים חדשים, אז קניתי כרטיס טיסה והלכתי לשם לחקור. אז, כשביררתי את ההיסטוריה של המדינה לאחר עצמאותה מספרד ב-1821, הבנתי עד כמה הלידה שלה מרתקת כאומה הקשורה ל- בניית רכבת אפית, מה שהוביל ל קררה מטאורית מגדל של מסילות הברזל ומטעי הבננות של צפון אמריקה קטין קופר קית'.

מי היה מינור קופר קית'

האיש הזה עורר את מלחמות הבננות כדי לממן את התאגיד שלו, אבל גם בזכותו החל המירוץ לפיתוח החברתי והכלכלי של קוסטה ריקה שהתפשט לשאר אמריקה הלטינית. זה היה נתון ש קבע את גורלה של לא רק קוסטה ריקה, אלא כל אמריקהואפילו העולם. הם קראו לו המלך הלא מוכתר של קוסטה ריקה, וגם מלך הבננות. המונח הנורא "רפובליקות בננות" עלה סביב דמותו. איך יתכן שלא הייתה פיקציה בנושא? יש סרטים תיעודיים, כן, וכמה ספרים והרבה מאמרים בעיתונים, אבל ספר בדיוני מסחרי, לא. זה מופיע ב מאה שנים של בדידות, למרות שלא יכול להיות בטוח שזה הוא כי גארסיה מרקס לא אומר את שמו.

ואז עלה לי הסיפור: המצאתי מאהב, אשר יהיה הגיבור, א צעירה חסרת פחד וחולמנית, הרפתקן גדול שיתנגד לחזון הכובש של האימפריאליזם הקפיטליסטי של מינור, ו יייצג באופן מטפורי את הגזל שקוסטה ריקה סבלה באותן שנים ראשונות של חיפוש זהות וקידמה, שהצפון אמריקאים ידעו לנצל לטובתם.

• אל: האם אתה זוכר משהו מהקריאות הראשונות שלך? והסיפור הראשון שכתבת?

BG: אני זוכר בחיבה מיוחדת קריאות שסימנו אותי בגיל ההתבגרות, כמו רביעיית אלכסנדריה, פשע ועונש, אדום ושחור, וקריאות אחרות שהשפיעו על הנושאים שאני אוהב לעסוק בהם (הישרדות, אקזוטיות, זהות של אומות) כגון מה שהרוח לקחה, זיכרונות אפריקה o מלחמה ושלום. וכמובן שה רומני הרפתקאות שעזר לי לגבש את דמותו של הגיבור של אגדת הר הגעש: שלושת המוסקטרים, דון קישוט, אביר העגלה, Lמסעות גוליבר, אי המטמון, מסביב לעולם ב 80 ימים...

בניגוד לחלק מהתלמידים המתבגרים שמגיעים לסדנאות שלי וכבר כותבים לא אחד, אלא כמה רומנים, הגעתי לזה מאוחר. עם גילו הוא כתב מחשבות, סצנות, אבל שום דבר שאפשר לקרוא לו היסטוריה. כתבתי כמה סיפורים בתקופת האוניברסיטהאבל שום דבר שאני גאה בו במיוחד. הרומן הראשון שלי כתבתי את זה כשהייתי בן עשרים ותשע, בשביל ה תואר שני מבית הספר לסופרים במדריד, וזה היה כל כך מוזר וניסיוני שחלק מהמורים נתנו לי 0 ואחרים 10. 

סופרים, מנהגי יצירה וז'אנרים

• אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות. 

BG: אני אוהב אותם כל. זה שאני רועד מול השאלה הזאת כי יום אחד אני הולך לספר לך איזבל איינדה, מרגריט דיראס, גבריאל גרסיה מארקס, מריו ורגס לוסה, ולמחרת, חואן רולפו, איגנסיו פרנדו, אליס מונרו, אירוסים מרדוק, דיומא. והבאה, ג 'ק לונדון, ריימונד גלף, JD סלינג'ר, ריי ברדברי, פיליפ דיק, סטניסלב לם, מיכאיל בולגקוב... כל אחד מאביו ואמו. ואני תמיד ארגיש את התסכול של כולם שאני לא מספר לך כי הרשימה בלתי נדלית. 

• AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור? 

BG: אלונסו קיג'אנו, דון קישוט. או הגרסה הכי מצחיקה שלו: ד'ארטניאן, הגאסקון דון קישוט. 

• AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה? 

BG: כן: אני שונא שיש אנשים בסביבה אם אני בבית כותב. עם זאת, בספרייה או בקפיטריה אני יכול להתרכז בצורה מושלמת. אני חושב שזה קשור לפחד שיפריעו לי כשאני שקוע בסצנה. כשמישהו מתקשר אליי לשאול אם הוא יכול לבלות כמה ימים בבית שלי במיורקה, אני מרגיש נורא כי אני שונא להגיד לא, אבל אני לא יכול לעבוד עם אנשים. כשאני מספר להם, הם עונים לי"אל תדאג, אני לא הולך להטריד אותך", אבל אני מקבל פריחות רק מהמחשבה שאני לא אוכל יותר לכתוב.

אם יש אנשים בבית שלי, אני יכול רק לוודא שהם מרגישים בנוח. זה לא תואם כתיבה, שזו עבודה שדורשת כל כך הרבה בידוד. אז כשאנשים מגיעים (שהחיים במיורקה הם די תכופים), אני הולך לספרייה או לקפיטריה. 

• AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה? 

BG: ה סלון מהבית שלי, דבר ראשון בבוקר, עם כוס של קפה. 

• AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב? 

BG: יש רק ז'אנר אחד שלא משכנע אותי: ה אוטופיקציה נוכחית, שנראה שלעולם לא יוצא מהאופנה. אני משועמם מאוד מהטמטום של כמה מחברים, אותם מספרים בגוף ראשון שמשקפים עד שהמוח שלך מתייבש ואינם כוללים שום פעולה. זה כנראה גם בגלל כשאני קורא אני אוהב לברוח מהמציאות לַחֲלוּטִין. אני יודע שאני מאוד קטגורי, ואפילו לא הוגן לז'אנר, אבל, כמובן, אני בטוח שיש הרבה יוצאי דופן ואני יותר מפתוח להמלצות, למרות שאני מודה שקשה לי להטביע את שיניים בספרים האלה.

• AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?

BG: כרגע אני קורא את הרומן האחרון של איגנטיוס פרנדו, השמועה והחרקים. הוא זכה בכל תחרויות הסיפור והרומן בספרד (היוקרתיות, לא אלו שניתנות מראש), כמו גם בהרבה מלגות, ובכל זאת, לא ידוע לציבור הגדול. עוול שקשור רבות לנוף העריכה. כמובן, עם הרומן הזה נראה שהתקשורת סוף סוף שמה לו יותר תשומת לב, דבר שכל הקוראים ינצחו איתו. 

אני לא כותב כי אני כן מתמקד בקידום של הרומן, שיוצע למכירה בכל חנויות הספרים ב- 25 מאי, ובסדנאות הכתיבה שלי, שזו העבודה שמקיימת אותי. אבל אני מתקן אקווה רומן זה שדיברתי עליו קודם, זה שכתבתי ב- מאסטרכי הוא עוסק בנושא של בינה מלאכותיתשום קשר אליו נוף, שהוא הז'אנר של שני הרומנים האחרונים שלי. כמובן, בעוד כמה חודשים אתחיל לחשוב על יעד אקזוטי חדש לסיפור הבא שלי. הצעות מתקבלות. 

נוף הוצאה לאור

• AL: איך לדעתך סצנת הפרסום ומה החליט שתנסה לפרסם?

BG: מתפרסם יותר מדי והמכירות מקוטבות מאוד: 90 ספרים בשנה, ורק 000 אחוז מוכרים יותר מ-0,3 עותקים... וואו. בהתחשב בכך שסופרים מרוויחים 3% מכל ספר ככלל, ושלרומן טוב לוקח לפחות תשעה חודשים לכתוב (תמיד יש יוצאים מן הכלל), ובכן, זה משאיר סופרים עם זנבותיהם תלויים באוויר. מוציאים לאור לא יכולים להתמודד ומוכרי ספרים כבר לא יודעים איפה לשים כל כך הרבה חדש. יום אחד "נכנסים" אלף ספרים ולמחרת חוזרים כמו רבים. לקוראים יש כל כך הרבה מה לבחור עד שהם לא יודעים מה.

עשרה מחברים יכולים לחיות מזה שכל העיניים והתקציב מוקדשים לו. אבל מה אני יכול להגיד? כתיבה היא סם רע, תשוקה שדוחפת אותנו הכותבים בצוואר ולא מרפים. לעולם לא אעזוב את זה, אני חי בשביל זה ולמען זה. 

היה לי מזל גדול, שפורסם על ידי מו"ל עם הרבה היסטוריה ושם כמו פלאזה וג'אנס, שעושה מהדורות סופר אכפתיות, יקרות ערך, שדואגות לפרטים הקטנים... והולכות יד ביד עם אלברטו מרקוס, אחד המוציאים לאור הטובים ביותר בספרד, אשר הוא עף על הטקסט כמו נשר, כאילו קיבל את המתנה להקיף פרספקטיבה רחבה מהרגיל, וזה תמיד נותן לך ראייה מדויקת וחדה של כל סיפור שנופל לידיו. זה הגיוני לכל דבר במקרה שלי. צוות פלאזה עושה את המאמץ תמיד משתלם ומתמקד במה שהכי חשוב: שהקוראים נהנים מהסיפורים.

• אל: איך אתה מתמודד עם הרגע הנוכחי בו אנו חיים? האם אתה מוצא את זה מעורר השראה לסיפורים עתידיים?

BG: אני מוצא את זה מעורר השראה נושא הבינה המלאכותית, למרות שאני יודע שזה מעורר פחדים רבים ומוליד כותרות אפוקליפטיות, שלא נגמרות. אני חולק את דאגה בגלל העבודות שהוא יכול לחסל, למרות שאני מודה שאני מוקסם מהאופן שבו זה יכול לשפר בצורה פראית את כל היכולות שלנו: חשיבה, למידה, יצירתיות ותכנון. וכפי שציינתי קודם, זה נותן לי השראה לרומן הזה שאני מבקר.

לגבי נושאים אחרים כמו שינוי האקלים ו תְפוּקַת יֶתֶר, הוא משהו שעסקתי בו באופן ממצה ברומן הראשון שלי, חבצלות מים זוהרות במים עצובים, כותרת שהיא מטאפורה המציגה הוקרה לנשים שמתו בקריסת מפעל בנגלדשי ב-2013. הפחד מפני חדש משבר פיננסיים לא מעורר בי השראה, אני מפחיד, אותו דבר כמו המלחמה ב אוקראינה, ואלו של מדינות רבות אחרות, שאנו מעדיפים להתעלם מהם כי אנחנו תקועים בכדור שגדל כל כך שרק האינרציה מניעה אותו. והסיפורים של מגפות אני אוהב רומנים וסדרות טלוויזיה, אבל כמו מציאות זה כבר סיפור אחר טרור.