ביאטריס סטיבן לשלב את עבודתך כ פְּסִיכוֹלוֹג עם ספרות. יש לו כמה רומנים שפורסמו והאחרון נקרא דמדומי המלכה. בזה ראיון הוא מספר לנו עליה ועל נושאים אחרים. אני מאוד מעריך את הזמן והמיומנות שלך.
ביאטריז אסטבן - ראיון
- ACTUALIDAD LITERATURA: הרומן החדש שלך הוא דמדומי המלכה. מה אתה מספר לנו על זה ומאיפה הגיע הרעיון?
ביאטריס אסטבן: דמדומי המלכה זה רומן מתרחש באטלנטיס לפני שטבעה, ב חברה מטריארכלית שבו בתולות ים ותושבי אטלנטיס מתקיימים יחד בהפוגה לכאורה. הרומן עוקב אחר סיפורו של אלין, נסיכת הכתר שמחליטה לברוח מהארמון לאחר שגילתה את סודותיו, אז אורי, גבר צעיר מסונוור מנקמה, ו פעמון, שלא זוכרת את עברה אבל כן זוכרת את בתולת הים שמבקרת אותה, כשחייהן שלובים זה בזה בעוד אטלנטיס מלוכדת במה שיהפוך אותה לאגדה.
הרומן הזה נמצא בראשי כבר שנים רבות, כשעלה בדעתי לשאול את עצמי: מה יכול היה לתת לאטלנטיס כל כך הרבה כוח? מה אם זה היה הדו-קיום שלה עם בנות הים? כשחקרתי את המעט שידוע על אטלנטיס, עלה בדעתי להפוך אותה לחברה מטריארכלית כשראיתי שהם סוגדים לאלה. השאר נפלו על מקומם כמו דומינו: כל דמות עוקבת אחר הקו של סיפור, קונפליקט, טרופה שהוא רצה לכתוב. בין העגילים הנצחיים שלי היה לכתוב מנקודת מבט של בתולת ים והחברה שלה, ועם הרומן הזה גם הצלחתי להגשים אותו.
- אל: האם אתה זוכר משהו מהקריאות הראשונות שלך? והסיפור הראשון שכתבת?
BE: גדלתי בקריאה מכשפת העל קיקה, לורה גלגו בגיל ההתבגרות... כשהייתי קטן, היה לי בערך סיפורים אהבתי שהם מחולקים לפי אורך (צפרדע, עכבר ואווז אני חושב שזה היה) ותמיד ביקשתי את הארוכים ביותר.
לסיפור הראשון שכתבתי קראתי לו לימון. הלכתי מא עולם קסום בעננים אשר, אכן, נקרא לימון.
- אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות.
BE: תמיד הערצתי ואני אעריץ מאוד את הכישרון והפרוזה של ויקטוריה אלוורז.
- AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור?
BE: אני חושב על זה הרבה! אני אספר לגיבורים של ששת האטלס, קראתי אותו לאחרונה והוקסמתי מהאישיות שלהם ומהדינמיקה ביניהם.
- AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה?
BE: שום דבר מיוחד מדי. אני יצור של הרגל אז אני מתקשה לכתוב כשהיא רחוקה מהמחשב שלי, או בלי מוזיקת רקע. כשקוראים, לפני היה לו הרגל לקרוא תמיד את המשפט האחרון לפני שהתחלתי ברומן חדש, עד שקיבלתי א גראן ספוילר (היה עם הספר השני של ה-jמשחקי הרעב) והפסקתי לעשות את זה.
- AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?
BE: הזמן והמקום האהובים עלי לקרוא נמצא ב המיטה שלי רגע לפני השינה; אני עושה את זה כל חיי. ולכתוב בכל מקום, אבל כשהצפיות מלוות אני מעריך את זה יותר.
- AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב?
BE: הז'אנר האהוב עליי הוא פנטזיה, ואני גם מאוד נהנה מה היסטוריקה.
- AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?
BE: כרגע אני קורא זה לעולם לא יהיה לנצח, של ארנטקסה אוכלת. אני כותב מעט כרגע, אבל אני מנסה למצוא רגעים להקדיש לפרויקט שיש לי ביד עכשיו, רומן עם גוונים חלומיים ו ריאליזם קסום איזה כינוי "להקת פרויקט".
- AL: איך לדעתך סצנת הפרסום ומה החליט שתנסה לפרסם?
BE: תעשיית ההוצאה לאור עוקבת אחר א קצב מסחרר, אבל הכי חשוב לי שימשיכו להתפרסם סיפורים שצריך לשמוע, שלא היו לנו לפני שנים. הם ממשיכים להיות מקומות שבהם אנו מגלים ומוצאים את עצמנו.
מה שגרם לי להחליט כשהתחלתי לפרסם לפני יותר משש שנים הייתה אותה סיבה שאני מפרסם עכשיו: הדרך שבה הסיפורים האלה מפגישים אותנו, כיצד הם עוזרים לנו להבין את עצמנו ואת העולם, ואת המפלט שאנו יכולים למצוא בהם. תמיד הקלה אותי לחשוב שהסיפורים שלי יכולים לא רק להוות מפלט עבורי, אלא גם עבור אחרים.
- AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?
BE: בשבילי זה להיות א זמן השינויים, וכל השינויים קשים, גם כשהם טובים, אבל אני רוצה להאמין שהם אלו שגורמים לנו לגדול. אני תמיד מנסה שאחד המסרים העיקריים של הרומנים שלי הוא לקוות, בתקווה שדברים יכולים להשתנות ולהיות טובים יותר, אז אני חושב שזה די עונה על השאלה.