אנג'ליקה מוראלס. ראיון עם המחבר של "בית החוטים השבורים".

אנג'ליקה מוראלס הוא נולד בטרואל ומתגורר בהואסה. יש לו מאוד מגוון והיא סופרת, שחקנית ובמאית תיאטרון. כותב Poesia וזכה במספר פרסי ז'אנר. בין הכותרות של עבודתו לוע של כלב, אבא שלי סופר מטבעות מותו של יוטיובר o אתה תהיה הבא. בתוך מרץ לשחרר את הרומן החדש שלך בית החוטים השבורים. בזה ראיון הוא מספר לנו עליה ועל נושאים רבים אחרים. תודה על הזמן והאדיבות שלך.

אנג'ליקה מוראלס. רֵאָיוֹן

• ACTUALIDAD LITERATURA: הרומן הבא שלך, שיראה אור ב-1 במרץ, הוא בית החוטים השבורים. מה אתה מספר לנו על זה ומאיפה הגיע הרעיון?

אנג'ליקה מוראלס: אני אוהב לחפש נשים שנקברו בשכחה. לפעמים אתה נתקל בנשים מדהימות במקרה. מישהו הזכיר אותם במאמר או בחיפוש אחר שנתקלת בו ואז מופיעה קראש. זה קרה לי עם הדמות של אמן הטקסטיל אוטי ברגר. ברגע שהתחלתי לקרוא על הקריירה האמנותית שלו ועל חייו, הייתי מוקסם. אבל העובדה שהכי ריגשה אותי הייתה שלו חֵרשׁוּת. זה לא היה קל עבורו, ובכל זאת זה לא היה מניעה להצלחתו. הוא היה צריך להתאמץ יותר מכולם, לא רק על היותה אישה, אלא על היותה חירשת וגם יהודיה וקומוניסטית.

מאז שהייתי ילדה ידעתי במה זה להיות צד המיעוט, שבו אור לא קיים. דודה שלי צ'ון היה מה אני ולימדה את עצמה לקרוא. באותם ימים הוצבו בסוף השיעור ילדים נכים או נכים. אני זוכר שהוא אמר לי שהוא חייב בת זוג לאחד חירש ושהם היו צריכים ללמוד לקרוא בעצמם, עם הקומיקס. גם דודה שלי הייתה תוֹפֶרֶת, היה מחובר לאוטי על שני הדברים האלה שסימנו את ילדותי ואת חיי. זה גרם לי לרצות לכתוב לה, לפגוש אותה. 

• אל: האם אתה זוכר משהו מהקריאות הראשונות שלך? והסיפור הראשון שכתבת? 

AM: אני זוכר את הקריאות של המחזות של לורקה בתיכון. אנחנו גם מבימים קריאות משיריו. כשגיליתי את זה הרגשתי שעולם חדש נפתח. לורקה והתיאטרון העירו אותי א רעב של בעלי חיים לקראת הבמה והכתיבה. אז בא פסואה וראיתי אור אחר ואז Vallejo הוא הפך הכל ואני כבר נשארתי בצד השני שאף אחד לא רואה, בתעלומות.

כ עבודה ראשונה כתבתי בתיכון, כשהייתי בן ארבע עשרה, א שיר המוקדש לורקה. הגשתי אותו לתחרות שהמכון קידם באותה שנה וזכיתי בה. חמשת אלפים פסטות מאז. התשלום הספרותי הראשון שלי.

• אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות. 

AM: יש הרבה סופרים וכל אחד מהם חשוב בשלב מסוים בחיי. בשבילי שירה חיונית ובו לורקה, פסואה ו-ואלחו. ואז, בתחום הנרטיב, נשארתי עם דוסטויבסקי, טולסטוי, הרמן הסה, בלזק, מופסאן, גתה, שייקספיר, אירין nemirosvki... ויקירי אנני ארנו שקרא את זה כשאף אחד אחר לא קרא. וכמובן, אגוטה קריסטוף, שאני מעריץ אותה ומאז שגיליתי אותה אני חי בענן של רגשות. עכשיו מצאתי קמילה סוזה ואני אוהב אותה.

• AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור? 

AM: הייתי רוצה להיפגש בת הים הזקנהמאת חוסה לואיס סמפדרו, לשחות איתה בסיפור האהבה שלה. והייתי נותן הכל בשביל crear a ליידי מקבת.

• AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה? 

AM: לא, אין לי תחביב, אבל אני מעדיף לכתוב השולחן שלי שיש לו הרבה פסלונים של מכשפות, ינשופים, פילים ירוקים ובתולה מיניאטורית של לורד שירשתי מסבתא שלי אנג'לה. אני לא באמונות טפלות, אבל אני אוהב לראות אותם וכשאני קורא שיר או פיסקה בדיוני בקול, אני אוהב לדמיין שהם נותנים לי את הסכמתם.

• AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה? 

AM: אני מאוד שגרתי ויש לי הרבה משמעת בזמן העבודה. בבוקר אני קורא וכותב שירה ותולה א שיר שלא פורסם רשת, יומי. אחר הצהריים אני כותב סיפור וקורא.

• AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב? 

AM: אני ממש אוהב אותו. תיאטרון ו - תַסרִיט.

• AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?

AM: כרגע אני קורא שני ספרים, מלכי הבית מאת Dephine De Vigan, ו הרפתקאותיו של החייל הטוב שווייק, מאת ירוסלב האסק. לגבי כתיבה, אני יצירת פרופיל רומן אחר שאני עדיין לא יכול לדבר עליו.

• AL: איך לדעתך סצנת הפרסום ומה החליט שתנסה לפרסם?

AM: ספרים רבים יוצאים לאור. יש הרבה מגוון מבחינת קולות וסגנונות וזה טוב. החיסרון הוא שה מרקדו המוציא לאור הוא צָפוּף והספרים מתים מיד, אין להם מסע ארוך כי הם מיד מוחלפים על ידי אחרים. אני כותב שנים רבות, לומד; כפי שאמרתי, אני מאוד ממושמע ואני מאוד בטוח בעבודה שלי, אז אני בונה קריירה המבוססת על עקשנות ומאמץ.

לא תמיד דברים הלכו לי טוב. כמו כל אמן היו לי כישלונות, פרויקטים שלא יצאו לפועל, דחו כתבי יד. אבל תמיד הייתי אוֹפּטִימִי, ידעתי לחכות ולהפוך את השלילי. כישלון הוא הצעד הראשון להצלחה. אבל מעל הכל, מה שאני עושה זה ליהנות מהכתיבה שלי, לא לסבול איתה. אני נהנה מאוד ו אני מתענג על כל ניצחון, אבל אני לא נח על זרי הדפנה וחוזר לעבודה. אני פראייר לכתיבה, אני חושש.

• AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?

AM: אני מחדד הכל, אני מאוד שומר מצוות ואמפתיה למזלי מלווה אותי. כפי שהייתי שחקנית אני רגילה לשים את עצמי בנעליו של האחר ולהסתכל על הכל מא פרספקטיבה אמנותית. אפילו לפרט הקטן ביותר יש סיפור מאחוריו. אני תמיד מתחיל מהקטן, כי הקטן בסופו של דבר הוא תמיד הגדול ביותר.