לוסיה צ'אקון. רֵאָיוֹן

לוסיה צ'אקון הוא מאלמוניקאר ולמד תרגום ופרשנות באוניברסיטת גרנדה. בשנות התשעים הוא עבר למדריד ולפני קצת יותר מעשר שנים רצה להמיר את שלו תחביב לתפירה בדרך חייו על ידי פתיחת בלוג וערוץ הדרכה ביוטיוב. בשנה שעברה הוא נתן לקפוץ לספרות ופרסם את הרומן הראשון שלו, שבע מחטי תפירה. בזה ראיון הוא מספר לנו עליה ועל עניינים רבים אחרים. אני מודה לך מאוד על זמנך.

לוסיה צ'אקון - ראיון

• ACTUALIDAD LITERATURA: הרומן החדש שלך הוא שבע מחטי תפירה. מה אתה מספר לנו על זה ומאיפה הגיע הרעיון?

לוסיה שאקון: תמיד רציתי לכתוב רומן שיעזור לי ללכוד חלק סיפורי משפחה שהוא רצה שהם יישארו לנצח. בנוסף, מאוד עניין אותי לדבר על נושאים שבשנות התשעים לא היה להם שם או שלא דיברו עליהם בדרך כלל כמו למשל מוֹעֲדוֹן נָשִׁים, העצמה נשית, את בריאות הנפש, הצקה עבודה... 

בשל עבודתי כיוצרת תוכן דיגיטלי, הדבר הטבעי ביותר היה לעשות זאת בסביבה המוכרת לי ודרכה עברתי בנוחות. לכן פעולת הרומן מתרחשת בא סדנת תפירהאיפה החברים שלי נפגשים שבעה נשים מובילות. כולן נשים שונות מאוד אחת מהשנייה וזה גורם לקוראים להזדהות עם חלק מהן חוויות הם חולקים או עם רגעים חיוניים משלהם. במהלך שעות התפירה שלהם במדריד ב-1991, הם מגלים לנו פרקים בחייו ויצירת קשרים של ידידות עמוקה ביניהם.

• אל: האם אתה זוכר משהו מהקריאות הראשונות שלך? והסיפור הראשון שכתבת?

CL: אמא שלי הקריאה לי סיפורים באנגלית מגיל צעיר מאוד. אחותו שלחה אותם אלינו מאנגליה. מאותן שנים מוקדמות אני זוכר את ההרפתקאות של נודי. כשכבר קראתי, נהניתי מאוד מהספרים של החמישה ו דִיסקוּס. בין החברים היינו משאילים אותם זה לזה. אני לא זוכר את הסיפור הראשון שכתבתי, אבל אני זוכר את הפעם הראשונה שכתבתי פרסמו לי סיפור קצר בעיתון. זה היה לרגל פרסי קוקה קולה, ב יומן 16, עוד בשנה 1982.

• אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות. 

CL: אלמודנה גרנדס, ללא היסוס. כדי להדגיש עוד כמה: אדוארדו מנדוזה, לוז גבאס, מריה דוניאס, חואן חוסה מילאס, רוזה מונטרו, Máximo Huerta... בטח הוא השאיר לי כמה.

• AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור? 

CL: החייזר שחיפש את גורב על ידי ברצלונה. אני חושב שההומור שלנו דומה והיינו צוחקים הרבה ביחד. הייתי רוצה ליצור קלייר רנדל של הסאגה הנכרי מאת דיאנה גבלדון. אני מוצא בו דמות מרתקת.

מנהגים וקריאות

• AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה? 

LC: אני צריך שקט מוחלט לשתי הפעילויות. קשה לי להתרכז ובגלל זה אני משתדלת לבודד את עצמי כמה שאפשר, במיוחד בכתיבה.

• AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה? 

LC: אני כותב בבית ב habitacion שהפעלתי את זה. מהשולחן שלי יש לי א נוף יפה מאוד וזה תמיד מעורר השראה. בכל רגע הוא טוב לכתיבה, למרות שאני חושב ש אחרי הצהריים הם מתאימים לי יותר. כמובן, תמיד בליווי כוס של te.

• AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב? 

LC: אני מעדיף רומנים בדיוניים. 

נוף קריאה והוצאה לאור

• AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?

CL: סוף המסיבה של נגור סוארז, א מותחן מה שמפתיע אותי. אני שקוע ב כותב את הרומן השני שלי, איזה מלחיהיה אחרי הקיץ כן המשך של הראשונים אך בלתי תלויים זה בזה. החיים ממשיכים באקדמיה לתפירה, הדמויות התפתחו, ויש הרבה סיפורים ודמויות חדשות שאני מקווה שירתקו את הקוראים שלי. 

• AL: איך לדעתך סצנת הפרסום ומה החליט שתנסה לפרסם?

LC: אני א רק הגיע ואני לא יכול לומר שעדיין יש לי חזון של סצנת ההוצאה לאור כדי לתת לך דעה נחרצת. אני אוהב ללמוד ולגלות את היתרונות והחסרונות של המגזר ומהמעט שאני יודע עליו, עד כה אני חייב לומר שמספר הכותרים שמתפרסמים מדי שנה הוא מרתק. זה אתגר לכל סופר ואני אוהב אתגרים. לכן כשעלתה האפשרות לפרסם את הרומן, לא היססתי.

• AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?

LC: אם העולם היה מושלם, אולי לא היו לנו סיבות ליצור אחרים. אני אופטימי מטבעי ואני תמיד מחפש את הצד הטוב של הדברים. זה יהיה עצוב אם לא היינו מצליחים למצוא משהו חיובי בכל מה שקורה לנו. אני חושב שזה הבסיס ללמידה ואנחנו צומחים רק על ידי למידה.