צילום מיגל דה אונמו.
לא תמיד קל לחנך ילדים. הורים רבים יסכימו שלמרות שיש להם מידע רב מפסיכולוגים או פדגוגים, בכל הנוגע להוציא לפועל את עצתו, לא תמיד התיאוריה מותאמת כראוי לתרגול.
יש הרבה מדריכים אבל ישנם מקרים בהם ספרות יכולה ללמד בצורה מופתית כיצד הורים צריכים או לא צריכים לנהוג לפני ילדיהם.
אחד הספרים שיש להתייחס אליהם כאל נפלא המדריך הפדגוגי הוא: "אהבה ופדגוגיה" מאת מיגל דה אונמו. הרומן הזה משקף לנו בעלילתו מה אב לעולם לא צריך לעשות עם ילדיו.
עלילת הספר סובבת סביב אדם, דון אביטו, שטוען שמוליד גאון. לשם כך הוא אפילו בוחר אישה מסוימת שמאפשרת לו מטרה זו. למרות שבסופו של דבר הוא מתאהב באישה אחרת, מריה, והבן איתה, הרעיון שלו מבוסס על העובדה שניתן ליצור גאונים וניתן להשיג שלמות.
עם התפיסה הזו מחנך את בנו, אפולודורו, בכל מה שהוא חושב שנחוץ להשגת מטרותיו, ובכך מפריד בינו לבין זכותו להיות ילד. הימנעות, איפוא, מכל קשר עם מה שעלול להפריע לחינוך שלהם. הוא אפילו הולך עד קצה גבול היכולת לשלול ממנו את חיבתה של אמו כדי למנוע חולשה סנטימנטלית עתידית אפשרית.
"אהבה ופדגוגיה" היא עדיין הגזמה של מה שהורים רבים רוצים עם ילדיהם. תופעה שבקנה מידה אחר, זה חוזר על עצמו לעתים קרובות כאשר ילדים נמשכים לבצע פעולות, ללמוד על פי תחומים או להשתתף בפעילויות מסוימות שאינן לטעמן. רק בגלל שההורים מוצאים את זה מועיל לצמיחה והתפתחות שלהם.
לבסוף, בסופו של דבר זה המבוגר שמאמין מה הכי טוב לילד בלי לתהות אם זה לטעמו או לא. דון אביטו רוצה שבנו יהפוך לגאון באמצעות למידה תוקפנית. הכוונה שלו, באופן הגיוני, היא להיטיב עם אפולודורו אבל לבסוף הוא לא מצליח לעשות גאון אלא עלוב.
מסיבה זו אני חושב שזה רומן יפה לכל ההורים, שבכוונה הטובה ביותר בעולם, הם רוצים שילדיהם יהיו אחד כזה או אחר, אבל הם שוכחים, כמו שעושה דון אביטו, שהם באמת שמחים.
ספר מצוין שנהנים ומלמדים אותו ... אני מזמין אתכם בלבבי לבלוג הביקורות הספרותיות שלי un-libro-un-cafe.blogspot.com.co