עשרים שירי אהבה ושיר נואש

פבלו נרודה סיים לכתוב עשרים שירי אהבה ושיר נואש כשהיה עדיין בן 19. למרות נעוריו השיג המשורר הצ'יליאני קומפוזיציה לירית נעלה, המאופיינת בצורות התקשורת הגבוהות שלו וברמה הספרותית הנשגבת. לא בכדי, ספר זה נחשב להתייחסות מהותית בספרות אמריקאית ספרדית.

למעשה, בזמן מותו הסופר הדרום אמריקאי (1973) עשרים שירי אהבה ושיר נואש היו לו כבר יותר משני מיליון עותקים שנמכרו. מהסיבה הזו, זה כנראה אוסף השירים הנקרא ביותר בכל הזמנים. לפי מבקר הספרות הרולד בלום, נרודה הוא - יחד עם פרננדו פסואה הפורטוגלי - המשורר הבולט ביותר במאה ה -XNUMX.

על המחבר

פבלו נרודה הוא שם בדוי של נפטאלי ריקרדו רייס בסואלטו (Parral, צ'ילה, 1904 - סנטיאגו דה צ'ילה, 1973), זוכה פרס נובל לספרות (1971). המשורר הצ'יליאני בחר בכינוי זה לכבוד המשורר הצ'כי יאן נרודה. לאורך הקריירה הספרותית שלו הוא עבר מהחום של עשרים שירים לסוריאליזם העגום של מגורים עלי אדמות (1933-35).

מאוחר יותר הוא הביע את מחויבותו הפוליטית והחברתית בעבודות כמו גנרל שר (1950) לפני שהתפתח לעבר הפשטות האקספרסיבית והתימטית הניכרת ב אודות אלמנטריות (1954-57). בדומה לכך, שינויי נושאים וסגנון אלה מדגימים את יכולת ההסתגלות של המשורר בשילוב חידושים אסתטיים בתוך ההפקה הספרותית העצומה שלו.

לידה, ילדות ועבודות ראשונות

הוא נולד ב- 12 ביולי 1904. בחודש שלאחר לידתו נפטרה אמו והוא נאלץ לעבור יחד עם אביו לעיירה טמוקו. שם הוא השתתף בלימודיו הראשונים ופגש את גבריאלה מיסטרל, שקירבה אותו לקלאסיקות הגדולות של הספרות הרוסית. שירו הראשון היה שיר המסיבה (1921), חתום בכינוי של פבלו נרודה (נרשם כחוק בשנת 1946).

כמו כן, הטמוקו עבד בפעם הראשונה בעיתון, והעבודות נמשכו בסנטיאגו כעורך הבהירות, שם פרסמו כמה משיריו. בבירת צ'ילה הוא למד להיות מורה לצרפתית והשיג ידוע לשמצה בינלאומית לאחר השקת עשרים שירי אהבה ושיר נואש ו ניסיון הגבר האינסופי.

נסיעה ומגע עם דור 27

באמצע שנות העשרים החל להחזיק בתפקידים קונסולריים במדינות כמו בורמה, סינגפור, ציילון וג'אווה.. מאוחר יותר הוא היה בספרד (1934 - 1938). איפה שהוא התייחס לאמנים מדור ה- 27 כמו גרסיה לורקה, רפאל אלברטי, מיגל הרננדס, גררדו דייגו וויסנטה אליקסנדר, בין היתר.

במדינה האיברית הוא הקים את המגזין סוס ירוק לשירה והבהיר את תמיכתו ברפובליקנים עם עבודתו ב ספרד בלב (1937). בנוסף, עם חזרתו לצ'ילה (1939) הוא היה חבר במפלגה הקומוניסטית. בשנת 1945 הוא הפך למשורר הראשון שזכה בפרס צ'ילה הלאומי לספרות.

שנותיו האחרונות

נרודה ניצל את עמדתו בסנאט כדי להוקיע את הבעיות החברתיות של תקופתו, שהביאו לו עימותים עם האליטה הפוליטית השלטת. כתוצאה מכך הוא נאלץ לבקש מקלט בארגנטינה, מאוחר יותר הוא מצא מקלט במקסיקו. בראשית שנות ה -1950 הוא סייר בברית המועצות, בסין ובמזרח אירופה. הוא קיבל את פרס נובל לספרות בשנת 1971.

באותה שנה התפטר מתמודדותו לנשיאות צ'ילה בתמיכה בסלבדור אלנדה. הנשיא החדש מינה אותו לשגריר בפריז. עם זאת, הוא נאלץ לחזור לסנטיאגו חולה קשה שנתיים לאחר מכן. בנוסף, מותו של אלנדה בגלל עלייתו של אוגוסטו פינושה לשלטון השפיע עליו מאוד. המשורר נפטר ב- 23 בספטמבר 1973.

ניתוח של עשרים שירי אהבה ושיר נואש

אתה יכול לקנות את הספר כאן: לא נמצאו מוצרים.

מבנה וסגנון

אוסף השירים הזה מורכב מעשרים שירים ללא כותרת, למעט "השיר הנואש". אם הטקסט נבחן כמכלול, האובייקט הלירי של הספר אינו אישה ספציפית, הוא ארכיטיפ אוניברסלי. כלומר האדם האהוב לעומת האדם האוהב (הכותב). בנוסף, נרודה עצמו הצהיר כי בגין הרכבו הוא מעלה את זיכרונות מחיקות נעוריו.

באשר ל סגנון, עשרים שירי אהבה ושיר נואש מעיד על מאפיינים רחבים של המודרניזם הספרותי. ובכן, הטקסט מראה סימנים של חידושים מבניים בפסוקים, מוזיקליות בולטת מאוד וכמה מנות יקרות. עם זאת, הייחודיות של יצירה זו הפכה לאזכור עבור משוררים מאוחרים יותר.

תכונות

• נטייה לרביעיות אלכסנדריאניות.
• שימוש בפסוקים באמנות מרכזית ובמקרים אחדים באלכסנדרים.
• דומיננטיות של חריזה של אסוננס.
• שימוש ב- sdrújulas ובמילים חריפות באמצע הפסוקים של האמנות העיקרית.

נושאים

אהבה, הנוסטלגיה הנלווית לזיכרונות והנטישה הם תחושות מוחשיות לאורך הספר. באותה הדרך, כניסתם של השירים עמוסה בארוטיות שמקורה בשני אוהבים צעירים (ואף נאיביים). במקביל, המשורר מעביר את הנשייה ההיא עם הרעלה השקטה שכל תחושה חווה.

יתר על כן, מתייחסים לגופתה של האישה כאל שטח פורה הראוי לחקירה וטיפוח יסודיות. איפה שהרצון ליצור עמה קשר אי פעם אינו מסופק לחלוטין. לפיכך, תשוקתו של הדובר האוהב (האיש הזקוק לעיבוד האדמה) נותרת רב שנתית.

רסיס:

"גוף האישה, גבעות לבנות, ירכיים לבנות,

אתה דומה לעולם בגישת הכניעה שלך.

גופי של איכר פרא מערער אותך

וגורם לבן לקפוץ מקרקעית האדמה.

הייתי בדיוק כמו מנהרה. הציפורים ברחו ממני

ובי הלילה נכנס לפלישתו החזקה ”.

אהבה ושברון לב

המשורר משקף כל העת את הקונפליקט שלו בנוגע לשכחה ונוסטלגיה באמצעות מטפורות הקשורות ללילה וחושך. בניגוד, האישה האהובה נזכרת בצלילי הטבע, ביופיים של השמיים, בכוכבים ובדופק החיים שעוררים אותה. לפני אשתו נכנע המשורר בהתלהבות.

רצון דרך המילה

כל הבטחה שמוציא הדובר דורשת מילים מדויקות המסוגלות להגיע לא רק לתשומת הלב ולגופה של האישה האהובה. בעצם, ביטוי אחר ביטוי המשורר מתקרב לאוזן הנקבה שלו בנחישות הנחרצת להגיע לדמיונה. היבט זה ניכר בקטע הבא:

"לפניך הם אכלסו את הבדידות שאתה כובש,

והם רגילים יותר לעצב שלי ממך.

עכשיו אני רוצה שהם יגידו את מה שאני רוצה להגיד לך

כדי שתוכלו לשמוע אותם כמו שאני רוצה שתשמעו אותי ".

הפועל הוא הקישור

המילה הופכת לצורך בלתי נמנע בנושא האוהב. לָכֵן, הפועל עומד כמכשיר המשמש להפוך גוף אינרטי לחומר מלא חיים ופורח. בשלב זה, אהבה טהורה - נקייה מכל רצונות גשמיים - מראה את עצמה כצורך עיקרי בחיבה.

פחד מנטישה

לבסוף, נרודה מתייחס לשברון לב בביטויים המגלים פחד בסיסי מהבן אדם: להרגיש נטוש. ואז, זיכרונותיו של כאב בעבר עולים כנטל שהאוהב נושא ללא כוונה ומכין את הקורא לשיר הנואש. להלן כמה ביטויים מהשיר הנ"ל:

"בלעת הכל, כמו מרחק.

כמו הים, כמו מזג האוויר. הכל איתך היה ספינה טרופה! "