איך (לא) כתבתי את הסיפור שלנו (סכום האותיות, 2023) הוא חידוש העריכה האחרון מאת אליזבת בנבנט. ספר זה עוקב אחר שובל הקומדיה הרומנטית, כמו שאר אחיו. אמנם זה, בנוסף, מחזיר סופר כגיבור בנוסף לקריצות להיסטוריה של ולריה ובנבנט עצמה.
אלזה בנווידס היא סופרת מפורסמת שעוברת את הרגע היצירתי הכי נמוך שלה. הקונפליקט שיש לו עם דמותו האהובה ביותר הוא גדול, אבל הגעתו של דריו לחייו תהפוך את הסיפור שלו עצמו. הרומן האחרון מאת אליזבט בנבנט הוא מאבק בין אלטר אגו ניתן להשיג בכל חנויות הספרים החל מאפריל.
איך (לא) כתבתי את ההיסטוריה שלנו: מאבק של אלטר אגו
חיים ונייר
אלזה בנווידס היא סופרת שטעמה הצלחה ספרותית. היא הצליחה, אבל היא מרגישה שעשתה זאת דרך הדמות שלה, ולנטינה, וכי שמו מדולל בין דפי ספריו. מסיבה זו הוא מחליט להרוג את ולנטינה על ידי חישמול שלה באמבטיה. עם זאת, הפרק הזה לא יעזור לה לצאת מהגוש היצירתי שלה, ובהמלצת המעגל הקרוב ביותר שלה, היא מחליטה לקחת הפסקה. אבל כשהכי פחות ציפתה לזה, היא פוגשת את דריו, מוזיקאי שהגיע לאחרונה מפריז שהוא השכן החדש שלה. כך אלזה תתחיל לחשוב מחדש על קיומה כאדם וכסופרת וחושבת שהרגע לזרוח כגיבורה היחידה של סיפורה, סוף סוף זה הגיע.
מציאות ובדיה משתלבות בסיפור המתוק הזה עבור אלזה ואליזבת. במילים אחרות, איך (לא) כתבתי את הסיפור שלנו הוא המאבק בין הסופר לדמות, הנעים על הקו העדין של החיים והנייר. מה יהיה קל יותר ופחות טראומטי? לכתוב דמות או להיות אתה הגיבור של הסיפור שלך? בעזרת השאלות הללו נוכל להתעמק גם ברומן החדש הזה.
רומן מהנה עם השתקפות וקריצות
עם מאבק זהות כרקע, אליזבת בנבנט עושה הרהור אישי על הצלחתה ועל חשיבות הקול שלה כסופרת, תוקף תפקידו על כל דמות שהוא יצר. בנוסף, זהו ספר עם רומן בתוך רומן אחר שעיקר עניינו הוא בפרט ובאבחנה של מי אנחנו באמת. אי אפשר לפספס את הרומנטיקה הרגילה של הרומנים של בנבנט, אבל המסע הוא של גילוי עצמי, ובלתי תלוי ביחסי אהבה אפשריים. זה אולי סיפור יותר משקף, אם כי מהנה בדיוק כמו הקודמים.
ברומן, הרגשות שנולדו מאותה התבוננות פנימה של דמותה של אלזה בשפע. הוא כתוב במיומנות הנרטיבית האופיינית של אליזבת, אשר מסוגל ליצור אירועים שנונים ועלילות עסיסיות וכמובן יודע לעניין את הקורא על ההיסטוריה שלה.
גם לא מזיק לדבר על הקריצות שהוא עושה לחייו. וזה שאלזה בנווידס נשמעת הרבה כמו אליזבט בנבנט ולנטינה, היא משדרת את דמותה של ולריה. יש הרבה מידע ברומן המשותף לאלזה ואליזבת ויהיו הקוראים הנאמנים ביותר שיוכלו להסיק את משחק המציאות והבדיה.. אין ספק שהם סימנים העשויים מחיבה מתוך כוונה בלבד להזכיר לקוראיה ולעצמה כמה זה מסובך להגיע לפסגת ההצלחה ולהישאר במקשה אחת, בנוסף להמשיך וליהנות מהכתיבה.
מסקנות
קווי הדמיון בין דמות למחבר ב איך (לא) לא כתבתי את ההיסטוריה שלנו הם מזכירים לבנבנט ולולריה המגושמת והמטורפת. מסיבה זו רומן אחר שאינו מותיר את מי שקורא אותו חסר אדיש. טקסט מומלץ גם למעריצי אליזבת בנבנט וגם למי שמתחיל לגלות אותה עכשיו. בכל מקרה, קשה שלא להכיר את הכותב בשלב זה לאחר הפיזור העצום של הסדרה ולריה. לכן הרומן הזה כל כך רלוונטי. ספר שהוא משחק סיפורי מהנה, המהווה את העולם הספרותי בין בדיה למציאות.
על הסופר
אליזבט בנבנט היא כותבת הקומדיה הרומנטית הספרדית המוערכת ביותר בסצנה הנוכחית. ספריו הגיעו מתורגמים לכמה מדינות והמכירות הגיעו למספר של 4.000.000 עותקים. הרומנים שלו הותאמו למסך הקטן בפורמט נהירה כן נטפליקס מי שותה את ההפקות. אליזבת בנבנט עצמה היא זו שמשתתפת בפיתוח האור-קולי. וזה שהיא למדה תקשורת אודיו-ויזואלית בוולנסיה ובהמשך השלימה את הכשרתה עם תואר שני בתקשורת ואמנות במדריד. הוא עבד מספר שנים בחברה רב לאומית לפני שהתמסר לחלוטין לכתיבה.
העוקבים שלה מכירים אותה בתור Beta Coqueta הודות לפעילותה ברשתות החברתיות המאפשרת לה לשתף את קוראיה. הוא זכה להצלחה בהוצאה לאור בזכות סאגות כגון בנעליה של ולריה, הבחירה שלי, ביולוגיה שירים וזיכרונות, כמו גם רומנים עצמאיים, כגון סיפור מושלם, אומנות הרמאות של קארמה o את כל הדברים האלה אני אגיד לך מחר.