פרנסיסקו פרז מרטינס, ידוע יותר בשם פרנסיסקו אמברל, נולד במדריד ב- 11 במאי 1935 ונפטר באותה עיר ב 28 באוגוסט 2007. הוא היה עיתונאי, סופר, ביוגרף ומסאי ספרדי.
העיר ויאדוליד, בה בילה הסופר המנוח חלק ניכר מחייו, והחלה במכתבים דרך עיתונות, מכינה מחווה לזכרו עם הקדשת רחוב ומעשה בתוך יריד הספרים, שייערך החל מה -1 במאי. עד 11, התאריך המקביל ליום לידתו.
שכונת פרקסול, אחד האזורים בעלי ההתרחבות והפוטנציאל הדמוגרפי הגדול ביותר, נבחרה להנציח את דמות פרנסיסקו אמברל (1935-2007), שפרסם בוואדוליד את כתביו הראשונים במגזין "Cisne" של ה- SEU, ושיתף פעולה באופן קבוע בעיתון «צפון קסטיליה« מ1957.
העיתון "העיתון העולמי של ויאדולידמכיוון שעיתון זה היה מקום הלינה האחרון בעמוד של פרנסיסקו אמברל, מאז 1989, עם המוטו «ההנאות והימים«, פורסם בעבר ב«הארץ»(1976-1988) ובנעלמים«יומן 16« (1988).
המועצה המחוזית של ויאדוליד כבר העניקה לאומברל בחיים, בשנת 1994, מחווה עם הענקת הפרס לקריירה ספרותית והוצאת ספר על חייו ופועלו.
נרטיבים שכתב פרנסיסקו אומברל
- תמורה (1965)
- בלדת הבריון (1965)
- חציית מדריד (1966)
- בתולות (1969)
- אם היינו יודעים שאהבה היא זו (1969)
- אל ג'וקונדו (1970), על סביבות הומוסקסואליות במדריד
- האירופאים (1970)
- זכרונות לילד ימני (1972)
- הרעות הקדושות (1973)
- קטלני וורוד (1975)
- הנימפות (פרס נדאל, 1975)
- אהבות בשעות היום (1979)
- שרך העץ (1980)
- החיה הוורודה (1981)
- מלאכי השרת (1981)
- נשמות הפיהטוריום (1982)
- טרילוגיית מדריד (1984)
- פיוס XII, המלווה המורי וגנרל ללא עין (1985)
- שום דבר ביום ראשון (1988)
- היום שאנסתי את עלמה מאהלר (1988)
- זוהר אפריקה (1989)
- וטירנו גלוואן עולה לשמיים (1990)
- אגדת קיסר החזון (פרס המבקרים, 1992)
- מדריד, 1940 (1993)
- הנשים הצעירות של אביניון (1995)
- מדריד 1950 (1995)
- כאב הון (1996)
- זיוף הגנב (1997)
- סיפורי אהבה וויאגרה (1998)
- ישות מרחוק (2001)
- מתכות הלילה (2003)
- ימים מאושרים בארגואל (2005)
- המאה ה -2007 האהובה (XNUMX)
מאמרים ודברי הימים שכתב פרנסיסקו אומברל
הוא גם כתב מאמר אישי מאוד על כותרות כמו הכתיבה התמידית (מרובן דריו לצלה) (1989), דברי השבט (1994), מילון ספרות (1995), מדריד, שבט עירוני (2000) או ההזוי (2001). עַל צ'לה: גופה מעולה (2002), מציע את הפרשנות האישית שלו למי שהיה המגן והחבר שלו ובו ואיך נראו ביריותיה של מאדאם בובארי? (2003) מציעה אוסף של ארבעים פורטרטים קצרים של הסופרים האהובים עליה. בתור כרוניקאי הוא פרסם וטירנו גלוואן עלה לשמיים (1990) שם הוא מנתח בצורה לירית את המעבר הפוליטי בספרד ממותו של פרנקו בשנת 1975 לקבורתו של אחד מראשי העיר האהובים ביותר במדריד בשנת 1986; עַל פלפיזם חברתי: דמוקרטיה בהמתנה (1991) y העשור האדום (1993), מפרק את הנשיאות שהופעל על ידי פליפה גונזלס וב- רפובליקת הבננות ארה"ב, העוסק באירועי 11 בספטמבר בניו יורק, מלחמת ארצות הברית באפגניסטן וממשלת ג'ורג 'בוש (2002). העיסוק שלו בשפה מוצג ב מילון לעניים (1977), ה מילון צ'לי (1983) או דברי השבט (1994).
ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות שכתב פרנסיסקו אומברל
הוא גם פרסם מאמרים ביוגרפיים וספרותיים עם נקודות מבט מקוריות על מחברים קלאסיים של ספרות המאה ה -XNUMX וה -XNUMX, כגון לארה, אנטומיה של דנדי (1965), לורקה, משורר מקולל (1968), רמון והחלוצים (1978) y Valle-Inclán: מגפי הקרסול הפיקיים הלבנים (1997) ואחרים די אינפורמטיביים כמו ואלה-אינקלן (1968); לורד ביירון (1969); מיגל דליבס (1970); לולה פלורס, סוציולוגיה של הפיטרה (1971). ספרים אוטוביוגרפיים תופסים פרק מיוחד בחלק זה, אם כי האוטוביוגרפיה מציפה גם את כל עבודתו הנרטיבית והעיתונאית, ביניהם כדאי להדגיש בלילה שהגעתי לקפה גי'ון (1977), זיכרונות ארוטיים (הגופים המפוארים) (1992), בנה של גרטה גרבו (1977) וזיכרונותיו העיתונאיים ימים שמחים בארגואל (2005).
פרסים שקיבל המחבר
יש את ה פרס הסיפור הקצר הלאומי של גבריאל מירו ב 1964 עם תמורה והיה גמר ב פרס גיפוצקואה באותה שנה לרומן הקצר שלו בלדת בריונים. בשנת 1965 סיפורו ימים ללא בית ספר להשיג את פרס מחוז לאון. בסוף שנות השישים הוא היה גמר בפרס הסיפור הקצר טרטסוס מאת מרילין סתיו-חורף. הוא פיינליסט של פרס אליסנדה דה מונקדה ידי 'אם היינו יודעים שאהבה היא זו' (1969).
בשנת 1975 הוא השיג את פרס קרלוס ארניצ'ס מטעם האגודה הכללית של המחברים ובאותה שנה ה פרס נדאל רומן מאת הנימפות.
כבר בשנות ה -80 פרס גונזלס רואנו לעיתונאות בשנת 1980 על מאמרו הטריניום, פורסם בתקופתו ב הארץ; היה מועמד לגמר פרס פלנטה בשנת 1985 עם פיוס XII, המלווה המורי וגנרל ללא עין.
בשנת 1990 הוא השיג את מריאנו דה קאוויה על מאמרו בעיתון מרטין יחף, כבר משלבו ב העולם ופרס אנטוניו מצ'אדו עם סיפורו הקצר טטוג'ה. בשנת 1992 הרומן שלו אגדת קיסר החזון יש את ה פרס המבקרים 1991. בשנת 1994 הוא השיג את פרס חואן ואלרה לספרות אפיסטולרית ו - פרס VII העיתונות הלאומי של הקרן המוסדית הספרדית. בשנת 1995 הוא קיבל את פרס פרנסיסקו סרסדו מטעם איגוד העיתונאים האירופאים. בשנת 1996 זה כן פרס נסיך אסטוריאס לספרות; בשנת 1997 זה כן פרס פרננדו לארה ידי זיוף גנב. בשנת 1997 העניק לו משרד התרבות את הפרס הלאומי למכתבים ספרדיים במשך כל עבודתו והוא זוכה בתואר מדליית זהב מה- Círculo de Bellas Artes de Madrid ו - פרס לאון פליפה לחופש הביטוי. הוא מונה לתואר דוקטור הונוריס קאוזה על ידי הפקולטה למדעי המידע של אוניברסיטת קומפלוטנס במדריד (1999). בשנת 2000 הוא השיג את פרס סרוונטס ובשנת 2003 ה פרס עיתונאות Mesonero Romanos.
ביבליוגרפיה של המחבר
- אנה קבאלה, פרנסיסקו אומברל. קור החיים, אספאסה-קאלפה, 2004. ISBN 978-84-670-1308-5
- מריה פ 'סלמר, פרנסיסקו אומברל, ויאדוליד: אוניברסיטה, 2003. ISBN 978-84-8448-223-9
- חוויאר וילאן, פרנסיסקו אומברל. הכתיבה המוחלטת, מדריד: Espasa Calpe, 1996. ISBN 978-84-239-7823-6
- אנטוניו לופז דה צוזו אלגר, קטלוג העיתונאים הספרדים מהמאה ה -1981. מדריד, 978. ISBN 84-86227-81-4-XNUMX
- בין נהרות. מגזין אומנויות ומכתבים מס '2, אביב קיץ 2005 (מונוגרפיה המוקדשת לפרנסיסקו אומברל עם מחקרים שונים, טקסט שלא פורסם ומבחר פרגמנטים מיצירותיו) Asociación Minerva de Artes y Letras (גרנדה).
- גומז קלדרון, ברנרדו, גנב האש: עבודת העיתונות של פרנסיסקו אומברל. מלגה, 2004 האגודה למחקר ופיתוח תקשורת. ISBN 84-609-3181-1