ביום כמו היום קלוד סיימון נפטר בשנת 2005, בגיל 92. סופר מעט ידוע באיזה סופר גדול הוא היה וביצירות הגדולות שהוא השאיר לנו, כמו "השיטה" (1989), "נשים" (1984) או "גן הפרחים" (1997).
Su ספר אחרון פורסם היה "החשמלית", ב -2001: חשמלית מקשרת בין עיר פרובינציאלית לחוף שכנה. בבקרים זה עובד כאוטובוס בית ספר. נסיעותיהם הלוך ושוב מסוף אחד לשני מסמנות את מהלך החיים, על אירועיו הלא משמעותיים או האכזריים. אך, בתוך שבירותם, החיים עוברים גם בדרכים אחרות, ומתאמצים לעקוב אחר מסלולם במבוך המסדרונות ומחלקות בתי החולים. צירופי מקרים זעירים לפעמים מבולבלים בין שני המסלולים. החשמלית היא ספר זיכרונות, המגיע לשיאו במילה "זיכרון" לאחר שחלף מספר הקפות דרך נוסטלגיה לעבר ולבית החולים של ההווה.
פרס נובל בשנת 1985
ספרותו מכונה "פרוסטיאנית" משום שהיא "מחקה" מרסל פרוסטסופר ומסר צרפתי שאהב תיאורים ופרטים.
La עבודתו הספרותית והאמנותית של קלוד סימון ניתן לתאר ולנתח אותו על בסיס שתי מילים: מגוון ועשיר. הוא כתב יותר מ -20 כותרים, ביניהם אנו מדגישים במיוחד את הרומן, והם כללו אותו בתנועת מחברי "הרומן הצרפתי החדש", או נאמר בצרפתית, 'נובו רומן'.
מה שהכי מוערך כיום מבחינת האיכות הספרותית הם יצירותיו מההתחלה והסוף, יותר מאלה ששייכות לאמצע הקריירה שלו.
מילה במילה, קלוד סימון
-
"בכל פעם שאנחנו משתמשים במילה, היא מובילה אותנו לתמונות חדשות."
-
"אני לא מכיר מצדי צורות יצירה אחרות שאינן נפתחות אוטומטית, כלומר מילה במילה, את תהליך הכתיבה עצמו."
- "מבחינתי האתגר הגדול הוא תמיד זהה: איך להתחיל משפט, איך להמשיך אותו, איך להשלים אותו."
- "מוסר ורגשות טובים אינם קשורים לספרות, כמו למדע."
האם קראת משהו מאת המחבר הזה? ואם כן, מה חשבתם על עבודתו?