היום ינואר 26 חדש יום השנה דל מוות של הסופר הצרפתי ז'אן קלוד איזו (1945-2000). שֶׁלוֹ טרילוגיית מארסיי, בכיכובו של השוטר פאביו מונטלה, היא יצירתו המייצגת ביותר בז'אנר השחור ואולי גם המפורסמת ביותר.

הגעתי אליה בזכות מתנת חבר ו הוא כבש אותי. כשסיימתי את זה נותרתי עם אותה תחושת רווחה עצומה שספרות טובה תמיד משאירה אחריה. פאביו מונטלה נותר עם חלק מלבי. והעיר מרסיי.

מכיוון שמרסיי סימנה את חייו ויצירתו של ז'אן קלוד איזו. בן של מלצר איטלקי ותופרת ספרדית, היה חבר ב המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, חבר בתנועות פציפיסטיות ועיתונאי. בסוף שנות השישים החל בכתיבת ספרות Poesia. אבל הייתי מקבל את הצלחה כתוצאה מהרומן הראשון שלו, סך הכל Khéops (1995). איתה החלה הטרילוגיה שהעלתה אותו אז כסופר הבולט ביותר של רומן הפשע הצרפתי.

טרילוגיית מארסיי. פאביו מונטלה

שוטר ספקן ואוהב גדול של אוכל ושתייה טובים, פאביו מונטלה הוא באמצע שנות השלושים לחייו והוא אחד מאותם הדמויות הגדולות של המסורת הים תיכונית. שתף תכונות של אופי ומנהגים עם עמיתים כמו חוץ ממונטלבנו o פפה קרבליו. אבל זה הרבה יותר חשוך, עם גוון גדול של קשיחות ופטאליזם. ברגעי השלווה המעטים שלו יש להם דיג או שיש להם בית או לגבולין בבית המרזח של חברו פונפון.

הוא מ שיטות לא שגרתיות ושיטות לא שגרתיות. בשלב מסוים הוא עוזב את המשטרה והופך למעין בלש לא טיפוסי. וזה קשה, כן, אבל גם מְלַבֵּב, כי אתה מזהה את זה כ מפסידן. איזו גורם לו לדבר פעמים רבות ברוך וגם בחומרה.

סך הכל Khéops (1995)

מותו של בוס מאפיה ממארסיי יוביל את מונטלה להיכנס ל עלילה מעוננת שבו ה- שנאת זרים, את שוליות והדמוניזציה של מהגרי מגרב. מסביב נמצאים גם ה שחיתות והצל המאיים של ימין קיצוני.

סיפר ​​את שניהם ב שלישי כגוף ראשון, מונטייל יצטרך להתמודד גם עם רגשות לא נוחים מסוימים משולש אהבה שם יש רוחות רפאים חשובות מאוד.

הוא הביט בי לרגע וכמעט אמר משהו. במקום לעשות זאת, הוא חייך אלי. החיוך שלו היה כה רך שלא מצאתי שום דבר לומר לו. אנחנו נשארים ככה. בשקט, בוהה בחסר. כל אחד, בפנים, כבר בחיפוש אחר אושר אפשרי. כשעזבתי אותה היא כבר לא הייתה זונה. אבל עדיין הייתי שוטר מזוין. ומה שחיכה לי כשעברתי דרך הדלת, לא היה ספק, היה ריקבון אנושי.

צ'ורמו (1996)

איש צעיר, שהייתי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, נרצח. מותו מסמל את מונטלה, כפי שהוא היה בן של בן דודה שֶׁלָה. אבל בחקירה הם יצטרכו לעשות שוב את המאפיה ואת הבעיה הגדולה של הפונדמנטליזם.

בעולם הזה כבר לא היו חלומות ששווים. גם לא הייתה תקווה. וילדים בני שש עשרה עלולים להיהרג בטפשות וללא סיבה. בערכות, ביציאת הדיסקו. או אפילו בבית פרטי. ילדים שלא יידעו דבר מהיופי החולף של העולם. אף אחת מהנשים.

סולה (1998)

התואר האחרון בטרילוגיה מעמיד את מונטאלה על הקצה ולא שום דבר שאנן. המציאות סביבך הופכת לקשה יותר ויותר להתמודד איתה. כהה מדי שמאיים על כל מה שהוא רוצה, אפילו הכי פשוט. ושום דבר ואף אחד לא נראה בטוח ממנה. 

דמעות נפלו עלי. גם מלוח. על עיניו הפקוחות. אימצתי את המוות. בלהט. המבט במבט. אהבה. הביטו זה בעיני זה. מוות. אל תפסיק לחפש.

למה לקרוא אותם

על ידי פרוזה מפוארת של איזו. כנה, ישירה, חדה, אבל גם כל כך פיוטי. ומכיוון, עבור אלה מאיתנו שאוהבים אנטי גיבורים, פאביו מונטלה שווה לגלות.