La הדור של 27 הייתה קבוצה פואטית שהייתה בשורותיה מפורסמות כמו פדרו סלינס, חורחה גווילן, ג'רארדו דייגו, פדריקו גרסיה לורקה, רפאל אלברטי, ויסנטה אליקסנדר, לואיס סרנודה, אמיליו פראדוס, מנואל אלטולגווייר ודמאסו אלונסו. קבוצה זו של משוררים וחברים פיתחה את מחשבותיהם בכללותן.
הם החלו לנסות למצוא איזון בין העבר הספרותי לבין המגמות החדשות שהיו כל כך בעלייה עם הופעתם של האוונגרדים, אם כי הנקודה המשותפת העיקרית שלהם הייתה דחיית עודפים רטוריים בחיפוש אחר מה שאפשר לכנות במדויק. שירה טהורה.
החל משנת 1929, חלקם החלו לחקור את הסוריאליזם כאמצעי להתגבר על המשברים שהתרחשו אצל רבים מאותם מוחות מיוחסים, אם כי במוקדם או במאוחר, בעקבות קו נרודה, הם בסופו של דבר עסקו בעבודה פיוטית-פוליטית והפכו את תקשורת של אידיאלים על עצם החיפוש אחר יופי כמטרה היחידה והאולטימטיבית של העשייה הספרותית.
לאחר תום המלחמה, המחויבות מתבהרת יותר, אם כי היא מתבצעת מאזורים שונים בעולם כתוצאה מהפיזור בצורה של גלות כפויה בה היו שקועים כולם בשל התנגדות נחרצת לזוועות משטר פרנקו שבין היתר הייתה לו חוצפה ואנושיות מועטה להוציא לפועל את המבטיח מכולם, כמו פדריקו גרסיה לורקה, ולשלול את מילותינו מכל היצירות שהמשורר והמחזאי הגדול היה יוצר לו היה חי ...
עוד מידע - "טונטולוגיה", חולץ מהשכחה
תמונה - educastur
מקור - הוצאת אוניברסיטת אוקספורד
בשום מקום אני לא רואה את רוזה צ'אצ'ל, קונצ'ה מנדז, מ'תרזה לאון, מריה זמברנו או כרמן קונדה, האישה הראשונה שנכנסה ל- RAE.
אולי לא שמעתם עליהם או שפשוט לא זכרתם להוסיף אותם.
בן זוגם הגברי לא הפנה להם עורף, בואו לא נעשה משהו שהם לא עשו בימיהם.