ויגט שהופק מעיבוד הקומיקס לספר "צל הנשר" שיצר רובן דל רינקון.
ארטורו פרז רברט הוא מאותם סופרים שעם יצירתו המתרבה מעורר סדרה של רגשות סותרים בקרב ציבור הקוראים. בספרד זו של דואליזם אנדמי ביחס לסופר זה, קיימת גם הדיכוטומיה של אלה שמצהירים על עצמם כמתפעלים נאמנים לסגנונו וליצירתו, ואלה להפך, עדיין לא מוצאים את טעמו. לאחד הכותבים המפורסמים ביותר בשפה הספרדית של זמננו.
כפי שעולה מהתיאור שתמצאו אותי בסוף המאמר, אני אחד מאותם "אולטראס" - הרשו לי ביטוי זה - שעוקב אחריו וקורא את כל מה שעושה ארתורו. באופן הגיוני, אני לא יכול להאשים אף אחד שלא הסתכל בסופר הזה כמו שרת. בכל מקרה, אני רוצה להדגיש רושם קל שאני מרגיש כלפי מי שלא חושב מה אני עושה.
לכן אני מרגיש שאלה אולי, ואני אומר זאת בכבוד רב, הושפעו מאישיותו של ארתורו פרז-רברט כאדם מקטין את אישיותו כסופר. משהו שלמרות שהוא עשוי להיות מוצדק, אני מאמין שהוא לא יכול להעיב על ביבליוגרפיה מופתית ועשירה מאוד. ישנם רבים מאיתנו, שכמוני, חיים בהשפעה מוחלטת מקפטן אלטריסט ובן זוגו הנאמן איניגו בלבואה או, למשל, חולמים ללמוד גידור מידו של חיימה אסטארואה או, מבלי להמשיך הלאה, עם ספרו האחרון שאנחנו משחקים להיות מרגלים בסגנון הפאלקו הטהור ביותר.
אחרי הרושם האישי הזה על ארתורו פרז רברט אני רוצה להמליץ על אחד מאותם ספרים שנשאר קצת בצל היצירות הגדולות שסימנו את חיי הספרות של קרטחנה. אז טוב, הספר נקרא "צל הנשר" והוא פורסם בשנת 1993 בהיותו אחד מחמשת הספרים הראשונים שנכתבו בקריירה שלו.
עם עצום מתוך 27 עבודות שפורסמואם לא ספר את אוספי המאמרים שלו, זה נורמלי שחלקם נעלמים מעט מעין בקריירה כתובה ומפתיעה. "צל הנשר" זהו, בדרך זו, אחד מאותם ספרים המפתיעים כשהם מתגלים ועוד אם, כפי שקורה במקרה שלי, כאשר הוא פורסם קיומנו היה מורכב מדוגמנות חימר ולמידת התנועות הראשונות.
כרגיל בארטורו, ספר זה מציג בפנינו פרק נשכח או מעט מטופל בתולדותינו. במסגרת זו, הוא יוצר עלילה ומחבר את הקורא בפיתוליו תוך שהוא לוקח אותו למסע מהיר בהיסטוריה. במקרה זה מוצג בפנינו אירוע מדהים באמת שקרה במהלך התקדמותו של נפוליאון ותבוסתו שלאחר מכן ברוסיה.
לתקופה זו של מה שנקרא מלחמות נפוליאון, שככל הנראה אין לה שום קשר לספרד מעבר לתוצאות הבאות של תבוסת האימפריה הצרפתית, אכן יש קשר אנקדוטלי עם ההיסטוריה הנובעת מהספר והיא מבוססת על כך , באירוע אמיתי שהתרחש בהקשר המלחמתי הזה.
כך, הגיבורים הם חברי גדוד החי"ר 326 של הצבא הצרפתי שהוקם על ידי ספרדים, כולם אסירים, שבתמורה לחופש הוצע להם לשרת בכוחותיו של נפוליאון למען מטרתו.
ארתורו פרז-רברטה בסגנון מוזר, קרוב וישיר הוא מספר לנו את סיפורם של האנשים האלה שבאמצע הקרב על סבודונובו החליטו לעבור לצד הרוסי. עם מרוץ מהיר באמצע שדה הקרב לתדהמתם של מה שנקרא חברים ואויבים. סיפור ממש מדהים ומעניין שיחד עם אחרים איפיין אותו לגדוד חוסה בונפרטה, כשמה כן הוא, לאורך כל קיומו בסכסוך.
נזילות הסיפור וכיצד משתקפת דמות הספרדים של תקופה זו מאפשרת לקורא לקבל מושג, בצורה נעימה מאוד, על גודל המיזם שהאנשים הללו החליטו לבצע במלחמת אחרים וב חייזר במדינה. נראה כי ארתורו פרז-רברט מסביר לנו את הסיפור הזה כאילו מדובר בשיחה בין חברים תמיד משתמש באוצר מילים פופולרי אך ממהר.
בקיצור, הרפתקה שלולא הסופר הזה שאני מעריך כל כך, בוודאי לא אני ולא רבים אחרים היינו מכירים ושמיועדים להישכח. איוולת איומה להתעלם מהקרבתם של אנשים שבמוקד האירועים ההיסטוריים החשובים ביותר בזמנם החליטו לפשל אותה בסגנון ספרדי טהור ביותר.
ראיתי את המאמר וידעתי שהוא שלך, אלכס, הא, הא. אני מנוי על דעתך ומילותיך. אני קורא את רוורט, אני מקשיב לו ואני מעריץ אותו, אם כי אני מעדיף את הפן שלו ככותב טור ולא ככותב. כבר הגבתי על כך בביקורת של פלקו (שכמובן שאני ממליץ לך לקרוא גם אם היא לא סיימה להגיע אלי). אבל כמוך, הוקסמתי מדייגו אלאטריסט ובעיקר שאני אוהב את הפרוזה העשירה ואת האירוניה עד כדי כך שהוא אלגנטי שרברטה יודע לבטא.
ובאשר לרומן הזה, הוא אחד האהובים עלי. כמה שזה ידוע פחות טוב. אני שמח שקיבלת את זה.
אה, ואני אגיד לך משהו אחר אבל במקום אחר ;-).
אלכס
הוא גם שכח ספר בשם Comanche Territory, יש לי מהדורה שפורסמה לפני שנים ב- OLLERO RAMOS אגב, מהדורה מפוארת
ברכה