ציטוט של הסופרת אלמודנה גרנדס.
אלמודנה גראנדס (1960 - 2021) הייתה, ללא ספק, אחת הנשים הבולטות בספרות הספרדית בשלושת העשורים האחרונים. הרבה מהידועה הזו באה יד ביד עם סוגיה קוצנית משהו בארצו: זיכרון היסטורי. במובן זה, נשיקות על לחם (2015), רומן שתפאורה נאמנה למדי לעידן הקשה שלאחר המלחמה, אינו יוצא מן הכלל.
נסיבות אלו כוללות נושאים כמו רעב בילדים, מערכת בריאות ציבורית רעועה, הונאות בנקים ופטרונות. בשביל זה, הסופר והעיתונאי ממדריד יצרו קבוצה של דמויות עקשניות -נשים, בעיקר- רובם שייכים למעמד הביניים והעממי.. כלומר, עיקר האוכלוסייה שסבלה הכי הרבה מתחלואי הדיקטטורה.
תקציר הנשיקות בלחם
כניסה
אלמודנה גרנדס מברכת את קוראיה בהקדמה קצרה המוקדשת לתיאור מפורט של העיר שבה התרחשו האירועים. זהו מקום בו מתגוררים אנשים מבוגרים שנולדו וחיו בו כל חייהם. זקנים אלה היו עדים למלחמת אזרחים עקובה מדם ולהגירה לבירת בני ארצם שנמלטו מסבל הפנים.
באמצעות מספר בגוף ראשון מתאר המחבר את חיי היום-יום של תושבי מדריד, את עיסוקיהם, רצונותיהם וחיי משפחתם. במקביל, עומק הדמויות מאפשר יצירת אמפתיה אצל הקורא בשל בניית פרופילים אנושיים מאוד. אם לומר את האמת, הם היו אנשים עם פחדים, שמחות, תקוות ואכזבות בעיצומו של הקשר קשה מאוד.
החרדה הקבועה
בפרקים הראשונים נראה שמשפחות נאלצות לעזוב את בתיהן בשל חוסר האפשרות לפרוע את המשכנתאות. באופן שווה, אנשים רבים הפכו מובטלים, ואלה שרצו עם קצת מזל, שרדו בקושי מהסבסוד הממשלתי. כדי להחמיר את המצב, מספר לא מבוטל של עסקים דוריים פשטו רגל עקב כלכלה בצניחה חופשית.
למרות זאת, היו אזרחים שלא ששים לקבל את מצבם, מעוגנים בעבר משגשג, מה שהפך את המציאות החדשה שלהם לבלתי ניתנת לעיכול. כתוצאה מכך, הניתוק של האנשים האלה לא היה רק ברמה האישית, במישור הקולקטיבי הם גם התרחקו מחבריהם. באותם רגעים של צורך קיצוני, יצר ההישרדות גבר על כל אינטרס קולקטיבי.
הגיבורים
הדמויות הראשיות של הספר הבינו שהבוננזה המיוחלת של ימים עברו לא תחזור. כתוצאה מכך, הסתגלות מחדש להווה הייתה המפתח להתגברות על מצוקה ולתת מקום לתקווה. כך נוצרה רוח של התמדה, כבוד ויושרה במי שהחליטו לנטוש את תפקיד הקורבנות המדוכאים ולתפוס את עתידם.
בסופו של דבר הצטלבו דרכיהם של חברי אופרת הסבון, בין אם בגלל קשרי משפחה, ידידות, עבודה, או בגלל שחיו באותה שכונה תקופה ארוכה. בְּהֶחלֵט, רובם התמודדו עם חיי יומיום קוצניים -נואש במספר מקרים- ופתטי, בסוג של סיוט נצחי ללא יציאה.
המשבר הפיננסי לא חס על איש
הירידה בהכנסה פגעה אפילו בעובדים בעלי הכשרה מקצועית (רופאים, עורכי דין, רואי חשבון...), צנע שרר בכל תקציבי המשפחה. באותה הדרך, חופשות איבדו את הפיתוי והשגרה הפכה לדרך מעשית להתקדם... למשך כמה חודשים. עד מהרה החשש היה נוכח בדמות חברות סגורות ופיטורים המוניים.
עסקים שלא נסגרו נאלצו לצמצם את מספר העובדים כדי להישאר פעילים. התוצאה הבלתי נמנעת הייתה הגידול במספר המפונים והנושרים מבתי הספר (ילדים ובני נוער רבים החלו לעבוד). באופן דומה, נצפו יותר ויותר תינוקות בגיל בית ספר שהשתתפו בשיעורים מבלי לאכול.
אחרי
הקטע האחרון של נשיקות על לחם מוקדש לכבד את אומץ ליבם של אלה שהצליחו להתמודד עם כל אתגר בצורה הטובה ביותר. שנה עוברת בין תחילת הספר לסוף.. מצד אחד, עובדים שחיו באי ודאות אינסופית, ללא יציבות תעסוקתית, חזרו מחופשה.
לאחרים אפילו לא הייתה עבודה ונאלצו להמתין בתורים ארוכים כדי לקבל משרה או סיוע ממשלתי. על כל פנים, היו כמה כאלה -בניגוד לאלה חסרי אמונה ו/או התמדה- הם אכן קיבלו קצת שקט נפשי, ואפילו לשפר את הנסיבות שלך. הנה קטע מהסוף של הרומן:
"כאן אנו נפרדים ממך, בשכונה הזו של מדריד שהיא שלך, שונה אך דומה לשכונות רבות אחרות בעיר זו או בכל עיר אחרת בספרד, על רחובותיה הרחבים ורחובותיה הצרים, בתיה הטובים והבתים הגרועים ממנה, הכיכרות שלה, העצים שלה, סמטאותיה, גיבוריה, קדושיה ומשבר שלה בגרירה".
נשיקות על לחם.
על המחבר, אלמודנה גרנדס
אלמודנה גרנדס
נולדה ב-7 במאי 1960, מריה אלמודנה גראנדס הרננדס שמרה על קשר הדוק מאוד לאורך כל חייה עם עיר הולדתה, מדריד. שם, היא סיימה את לימודיה בגיאוגרפיה באוניברסיטת Complutense ועשתה את עבודותיה הראשונות כעורכת מוזמנת עבור הוצאות לאור.. בנוסף לספרות, היה לו קריירה עיתונאית ענפה כבעל טור בעיתון הארץ.
החל משנות ה-1980, אלמודנה גרנדס יצאה לעולם הקולנוע בעבודה כתסריטאית ולעתים גם כשחקנית. בשנת 1994, הסופר האיברי התחתן עם המשורר ומבקר הספרות לואיס גרסיה מונטרו. לזוג נולדו שלושה ילדים ונשארו יחד עד מותה, שהתרחש ב-27 בנובמבר 2021 (סרטן המעי הגס).
גזע ספרותי
En 1989, אלמודנה גרנדס פורסם הגילאים של לולו, זוכה פרס XI La Sonrisa Vertical עבור נרטיב אירוטי. אין ספק, זו הייתה הופעת בכורה ספרותית מבריקה, כי, עד היום הוא תורגם ליותר מ-20 שפות ונמכר ביותר ממיליון עותקים.. בנוסף, הכותר הופק לסרט בשנת 1990 בהנחיית ביגאס לונה (עם פרנצ'סקה נרי ופרנצ'סקה בתפקיד הראשי).
הוא יותר הגילאים של לולו נחשב על ידי העולם של ספרד כאחד ממאה הרומנים הטובים ביותר בספרדית של המאה ה-100. מאוחר יותר, במהלך השנים ידעה הסופרת ממדריד לעמוד ברף שהיא עצמה קבעה עם סרט הבכורה שלה. למעשה, רבים מהפרסומים הבאים שלו היו עטורי פרסים.
ספרי אלמודנה גראנדס
- הגילאים של לולו (1989);
- אני אתקשר אליך ביום שישי (1991);
- מלנה הוא שם טנגו (1994);
- דוגמניות נשים (1996);
- אטלס הגיאוגרפיה האנושית (1998);
- רוחות קשות (2002);
- טירות קרטון (2004);
- תחנות דרך (2005);
- הלב הקפוא (2007);
- אגנס ושמחה (2010);
- הקורא של ז'ול ורן (2012);
- להתראות, מרטינז! (2014);
- שלוש החתונות של מנוליטה (2014);
- נשיקות על לחם (2015);
- חולי ד"ר גרסיה (2017);
- אמו של פרנקנשטיין (2020);
- הכל הולך להשתפר (2022).