המגעיל (2018) הוא ספר בהוצאת ספרי בלקי. זהו הרומן הרביעי של סנטיאגו לורנצו, סופר שמשאיר הרבה מעצמו בספר הזה. הרומן מספר את ההרפתקה המטופשת של מנואל, אדם שמכיוון שהוא מוצא את עצמו במקום וברגע הכי פחות מתאים, צריך לברוח מהעיר אל הכפר. וזה שגם לורנצו עבר לכפר עם קומץ תושבים (כמובן לא באותו אופן כמו הגיבור).
ברומן מסופרים אירועים מסוימים, אשר, ככל שיראו מצערים או מוגזמים, עשויים לעניין את הקורא עד כדי תחושת זיהוי עם הגיבור. המגעיל אין זו, אם כן, בריחה, אלא תרגיל לחשוב מחדש על הצרכים שלנו ומה שכל כך הרבה בטלוויזיה רוקנה את ספרד.
המגעיל
הבריחה
למנואל יש התמודדות עם שוטר בקרבת הפגנה שיוצאת משליטה. לדמות יש את המזל הכי גרוע בעולם כאשר, כשהוא עומד מול הסוכן שרוצה להכות ולצמצם אותו, הוא דוקר אותו מבלי לדעת אם הוא חי או מת. הוא בורח בסבך של טירוף בגלל מה שקורה סביבו בלב מדריד ומה שעובר לו בראש במקביל. כשהוא מגיע הביתה, בלי שום תוכנית, הוא מגיע למסקנה ששום דבר שקרה אחר הצהריים לא יועיל לו. כך לבחור לעזוב. הוא לא יודע איפה או כמה זמן זה יספיק, וגם לא מה הוא הולך לעשות מאותו רגע.
עם מעט דברים ומכונית עם מיכל דלק מתדלדל, הוא מגיע לשדה שבו עוצר הרכב שלו.. כמה בתים נטושים לכאורה מרכיבים את הנוף המחוספס. לאחר שווידא שאיש לא ראה אותו, הוא מסתיר את המכונית ומחפש מחסה. מנואל חושב שעדיף להשתמש מעט בטלפון הנייד שלו, גם כי הוא לא יודע מתי תהיה לו הזדמנות להטעין אותו.
עם זאת, אף אחד לא יכול לשרוד לבד. בעזרת דודו, מנואל יתחיל חיים חדשים רחוקים מהבוקולית, חיים בתנאים בלתי נתפסים ובעזרת כושר ההמצאה מנצלים את כל מה שמסביבם, לא משנה כמה זה נראה חסר תועלת. הזמן יעבור בין עמוד לעמוד של אוסף ישן אוסטרל. כך העמודים והפרקים הראשונים של המגעילים שבהם.
צרכים בחברה הצרכנית
למרות שיש הכל נגד מנואל הוא מנסה להתקדם כשהוא נושא את הטעות הגדולה ביותר בחייו. סנטיאגו לורנצו מלחין הכל כך שהקורא יזדהה איתו וישקול מחדש את חייו שלו. והוא משתמש בכישרון ובחן בסגנון, אוצר מילים והומור מלא בצחוק מר-מתוק.
הרומן משבח את החיים הכפריים בזעקה מקורית נגד העיר וצרכנות מוגזמת. חוץ מפוליטיקה, המגעיל זה נשמע כמו חיבור כלכלי כשמנואל מתחיל לחלק את המשאבים שלו. לורנס מנסה לפתות את הקורא לנסות את השלווה והשחרור שהסביבה הכפרית והחיים הדיסקרטיים נותנים.
הספר כבר מזהיר שמנואל הוא מעין אדם נטרף שמנסה למצוא מקלט למעשה שביצע, וגם מבלי שהוא מודע לכך בהתחלה, מהחברה שבה היה חלק עד ממש לאחרונה. מוקף בחסרונות מנואל יתחיל לתהות אם מה שהשאיר מאחור היה שווה כל כך הרבה מאמץ.. בחייו החדשים הוא מגלה שמעט טוב מכלום ואפילו החיים החסכניים מתחילים להדהים אותו. הקורא יחליט אם הדמות גורמת צער או קנאה.
מסקנות
המטונף הוא א מותחן שמבטיח פעולה מסחררת ואז צולל אותנו לבדידות המוחלטת ביותר, אם כי תמיד עם אותה תחושת עצבנות עקב חוסר ודאות בצל פשע. זהו רומן סטטי למדי המותאם לשיח פוליטי-ספרותי על החומר, התרוקנות האוכלוסין והצרכים שאנו בני האדם חולקים.
זוהי גם השתקפות של המציאות ושל החברה היוצאת לקצה כדי שנוכל לשקף את מה שיש לנו, מה אנחנו צריכים ומה אנחנו. גם הספר יש לו דמות שנונה שממלאת את הרומן בהומור למרות אי הנוחות שמקרין היסטוריה ונסיבות.
על המחבר
סנטיאגו לורנצו נולד בפורטוגלטה (ויזקאיה) ב-1964. הוא למד תדמית ותסריטאות באוניברסיטת Complutense, ואחר כך ב-RESAD עסק בבימוי. לאחר שהתמסר לקולנוע, הוא עשה את הקפיצה לספרות. בכל מקרה, כתיבה היא התשוקה שלו והוא מספר סיפורים מלידה שזקוק לזמן ולמרחב שלו כדי לפתח טקסט. הוא אחד מאותם סופרים מיושנים שזקוקים להתבוננות ורוגע כדי לעבוד. אולי מסיבה זו הוא עבר לכפר סגובי, אם כי לצורך עבודה הוא חייב לנסוע למדריד לעתים קרובות.
בשנת 2010 פרסם את הרומן הראשון שלו, המיליונים. סנטיאגו לורנצו אוהב לערבב הומור עם העליות והמורדות של החיים וזו הסיבה שספריו מלאים באירוניה ערמומית מסוימת. הוא גם עוסק בבעיות אמיתיות ובאקטואליה, שבגינן הוא תמיד מציע לראות את העולם באופן מודע וישיר. טוסטונאזו (2022) הוא הרומן האחרון שלו.
הרגע קראתי את זה... (הם שאלו לי את זה, למזלי)
זה סיפור פשוט המסופר בצורה מעוותת שגורם לו להיראות מעניין עד שהעלילה נכנסת ללופ משעמם וחסר משמעות. הסיפור עולה ויורד, הלכתי לאיבוד ושוב התמכרתי בשלב מסוים. אבל לעוד INRI, (בשבילי) נשארו לו 3 פרקים.
המסקנה: ספר "מגעיל"...