לפני כמה זמן סיפרתי לך על בידוד, המסע הפנימי של רץ, של ראלף דל ואלה, פיינליסט של פרס ספרות לא אחיד 2014. המו"ל היה אדיב לשלוח לי עותק של הספר, שיותר מענה לציפיות שלי ממנו. מאז עברו כמעט שלושה חודשים. אבל אל תחשוב שלקח לי כמעט שלושה חודשים לקרוא את זה: קראתי וקראתי את זה כמה פעמים במהלך כל אותה תקופה. ואני אעשה את זה שוב. המחשבות, הסיטואציות, ההשתקפויות, הסיפור עצמו כל כך הרשימו אותי עד כי שוב ושוב אני מרגיש צורך לקרוא מחדש את הפסקאות מספר פעמים, ולהישאר "ללקק" משפטים בראשי כמו זה שהופך ממתק הפה.
אם אתה רץ, אם אי פעם רצת, אם אתה מרגיש צורך להתחיל לרוץ, אם אתה צריך להבין מדוע אנשים ממהרים לטרוף את הכביש עם הנעליים (או עם האופניים שלהם, עם הקטבים שלהם, מה זה משנה) או פשוט אתה סקרן לדעת למה אנשים רצים אז אתה צריך לקרוא את הספר הזה. אולי האמירה איתה מתחיל הסיפור, "אדם שרץ הוא אדם שרץ" נראה לך קיצוני מדי. אבל אתה תבין דברים רבים אם תקרא את הספר הזה, ולא רק על ריצה. כי בַּדלָנוּת הוא מסע פנימי שבודק דברים רבים, ובין אם אתה רץ ובין אם לא, אתה בטוח מרגיש שאתה מזוהה עם כמה מהם, במידה פחותה או פחות.
בַּדלָנוּת זה קצת ספר מוזר. וזה בספרות מחמאה, לפחות שם הכוונה שלי. זהו סיפורו של צעיר שלוכד את הרהוריו תוך שהוא מספר לנו בהדרגה סיפור שכקוראים עלינו לבנות מחדש. אבל הסיפור פשוט. הגיבור שלנו הוא אדם נפרד שאחרי כישלון אהבה, כישלון שלא הצליח להתגבר עליו, עובר ליד ברלין, לפחות זה אמור, כי הוא אף פעם לא באמת אומר איפה הוא נמצא. באמת, הכל עטוף במעין הילה של מסתורין. איננו יודעים את שמו, והוא משתמש רק בראשי תיבות להזכיר אנשים אחרים, למעט אלה שאינם רלוונטיים והם דמויות פשוטות שחוצים דרכים בשלב כלשהו בחייו כדי לחזור לעולם.
הסיפור כתוב כאילו היה א יְוֹמָן. במובן זה, אין לו מבנה גלוי מאוד מוגדר, אך הגיבור מתקדם, לפעמים כותב פחות ופחות פעמים, ומשלב חלקים מחייו המשמשים להארת מחשבותיו ולנסות למצוא הסבר לחייו, מי כבר חי את מה שהוא חי.
הגיבור מתחיל את סיפורו באמצע "חורף פרוסי", ממהר. אבל, למה אתה רץ? זהו אחד מהלא ידועים הגדולים שהוא עצמו מנסה לפענח: הסיבות שמובילות אותו להתאמן בעוצמה שהוא עושה, הסיבות שדוחפות אותו, הסיבות שהוא צריך את זה, כמו נשימה. ככל שהסיפור מתקדם, הגיבור מגלה לנו כי בשל כישלונו הסנטימנטלי ורק לאחר שהגיע ליעדו החדש, הוא מחליט לאתגר את עצמו: לרוץ חצי מרתון בתקופה של כ- 6 חודשים. אבל הגיבור שלנו הוא אפילו לא אתלט.
האם יצא לך פעם להשיג אתגר שנראה לך בלתי אפשרי? מכיוון שזה אחד הנושאים הגדולים שעליהם ספר זה מדבר: כוח השיפור, המאמץ והצורך להגדיר יעדים כדי להתגבר על המגבלות האישיות.
"החיים הם לסדר חשבונות מצטיינים"
מבחינתי זה הביטוי שמסכם בצורה הטובה ביותר את מהות הסיפור הזה, לפחות את זה שהכי הכה בי, ושממשיך לצלצל בראשי, כמו אותם ביטויי מוטיבציה שכולם כל כך אוהבים ויכולים להפוך ל מגדלור באמצע הלילה ושהספר מלא במשפטים ושברי נפלא.
למעשה, כל הספר סובב סביב הרעיון הזה. ובסופו של דבר, לאחר שגררנו את הרעיון הראשוני (רץ לברוח), הגענו להחלטה מלאת תקווה. מכיוון שבסופו של דבר נוכל להסדיר את החשבונות המצטיינים האלה.
