דייוויד גודיס הוא אחד מאותם סופרים malditos, של חיים קשים וסיימו לפני הזמן. נולד יום כמו הוי בפילדלפיה בשנת 1917, אך נפטר בגיל 50 בבית חולים פסיכיאטרי. הוא היה מחברם של כ -20 רומנים של השיחות ציפה, אך הוא גם חתם על כמה מהייצוגים ביותר בז'אנר השחור כגון תירה בפסנתרן, הדרך החשוכה o עם רדת הלילה. היום, לזכרו, אני סוקר את שלושת הכותרים האלה שנלקחו לסרטים בהצלחה רבה.
תירה בפסנתרן
הם אומרים שזה ה יצירת מופת של גודיס וזה לא מזדקן וכמובן שהוא ממשיך להיות אחד הרומנים יוצאי הדופן בז'אנר הנואר. זה היה ב 1960 כשהבמאי הצרפתי פרנסואה טריפו לקח אותה לקולנוע איתו שארל אזנבור כגיבור.
הסיפור מתחיל בבר מוזר ב פילדלפיה, לאן אדם מגיע ליד עצמו ומי בורח. לחפש אדי, פסנתרן, שהוא גם אחיה. היא לא ראתה אותו שנים רבות ומבקשת עזרה ומחסה. אבל אדי לא רוצה לדעת כלום כי הוא לא רוצה צרות.
ואז הם מופיעים שני חמושים ואדי לא יכול שלא לעזור לאחיו לברוח. אבל גם הוא חייבים לברוח והוא יעשה את זה עם לנה, מלצרית מסתורית והאדם היחיד שיודע את זהותה האמיתית. הוא אדוארד וובסטר לין, מופע קונצרטים מפורסם פסנתר שלפני שנים היה מאוד מוצלח. השאלה היא, איך הוא הגיע למזבלה ההיא והוא מחויב למחוק כל זכר מעברו.
עם רדת הלילה
לכותרת זו היה גם עיבוד מבריק לקולנוע על ידי ז'אק טורנור, במאי ממוצא צרפתי שידע להופיע בכל מיני סוגים אך חתם על שלו העבודות הטובות ביותר בפילם נואר סוף שנות הארבעים והחמישים.
לסיפור זה טורנור שמר על המתח הספרותי ועל התככים בכך שהוסיף א קצב תוסס ואת הסגנון החזותי האישי שלו, המחוזק על ידי שימוש מושלם ב פלאשבק.
בה, ובהתחלה, אנו פוגשים את הגיבור, ג'יימס ואנינג ( אלדו ריי עם נקודת הקשיות והאהדה שאפיינה אותו). ואנינג הוא מעצב שאנחנו יודעים רק שהוא נראה שהוא בורח ממשהו. בבית קפה לפגוש אישה, מארי גרדנר, דגם אותו שיחק אן בנקרופט, שנראה שגם הוא נמצא בבעיה. נוצר ביניהם קשר שבסופו של דבר יעזור לשניהם.
זה כאשר, עם השונה פלאשבקים, אנו לומדים את הסיפור. אז אנחנו יודעים שבטיול שטח לדוג ואנינג וחברו אדוארד גורסטון נקלעים לחבורת שודדים שרק שדד בנק. הם רוצחים את אדוארד ומשאירים את ואנינג למוות. למרות זאת, ואנינג חי ועוד למצוא את הכסף של השוד. מאותו הרגע הוא יסבול הרבה זמן לרדוף על ידי שודדים וגם של ה רָשׁוּיוֹת, עליהם הם מציינים כי העיקרי חָשׁוּד של מותו של אדוארד.
הדרך החשוכה
וינסנט פרי (המפרי בוגארט), נידון שלא כדין למאסר עולם בגין רצח אשתו, בורח מהכלא כדי להוכיח את חפותו. הוא פוגש א זר מושך שהוא יעזור לו כי אביו היה גם קורבן לטעות שיפוטית.
אז יש לנו את ההתפתחות הקלאסית של הסרט נואר שבו הגיבור צריך בורח מהמשטרה כשניסה לברר מי הרג את אשתו לפני שהוא נעצר שוב. ובין הסחטנים והנשים הקטלניות הרגילות, גם קלאסיקות מהז'אנר.
הסרט חתם עליו דלמר דייבס, תסריטאי שהחל לביים והתמחה מערבונים כמו הרכבת של השעה שלוש:10 o העץ התלוי. עם זאת, יש לו בגיל גרוע יותר מאשר הרבה קלאסיקות בהן כיכב בוגארט, אולי בגלל תסריט שיש בו כמה רצפים כבדי משקל אך מבוסס על צירופי מקרים שקשה להאמין.
אבל זה עדיין שווה לראות כי זה על טרצרה סרט הארבעה שצולם יחד בוגארט y לורן בקאל. וזה מראה שזה נעשה במפורש עבורם למלא את החדרים.