חדשות עצובות שקפצו להווה לאורך כל הבוקר. אחד המו"לים הידועים ביותר בעולם הקומיקס הלאומי ג'וזף מריה ברנגואר הלך לעולמו אתמול. ללא ספק שמו יישאר לנצח בזכרם של בני דורי, על היותו מייסד המגזין הצפע, אילו זמנים טובים זה נתן לנו, ומה הותיר מאגר מחברים רחב ככל שהוא טוב. בנוסף, עבודתו בכיוון המערכת של לה קופולה אפשרה לבצע עבודות מסוכנות שלא רבים אחרים היו מקבלים. מכאן שהתסריטאי הרנאן מיגויה, שהסכים איתו לשמונה שנים, קרא לו «המו"ל הגדול של קומיקס מחתרתי בספרד«. באותו אופן כמו אתרים אחרים, ברצוני לייפות את המאמר הזה בהצהרות שברנגואר אמר לפני כמה שנים על לידתו של אל ויבורה:
התחלתי במקרה. מכיוון שהייתי מובטל באותה תקופה, בשנת 79 '. אני אגיד לך את המקרה שלי ... אני גר מחוץ לברצלונה, זו אפילו לא עיר קטנה, זה כמו עיור ליד סן קוגט דל ואלס, בהרים שמאחוריהם מברצלונה, בין יערות עץ אלון אורן וחורם וכאלה. אתר נחמד מאוד. גרתי שם. ציירתי כל חיי, אבל באותו רגע הייתי כמו במשבר. במקביל, יחד עם כמה שכנים, הוא יצר מגזין מחאה לשכונה - השכונה היא לה פלורסטה - והיא נקראה האנטראו. טיפוס פאנזיני, אבל זה היה נקמני, זה היה עניין של איגוד שכונות, עם אוויר פוליטי שמאלי. כמה אנשים שיתפו פעולה, כמה חברים מהשכונה, ואחד מהם היה ג'וזף תוטין, שהיה עורך קומיקס. תמיד הקדשתי את עצמי לאיור וציור וצילום. כדי להתפרנס צילמתי צילומי בית ספר, מהסוג של כל ילדי הכיתה, ואז מכרתי עותק לכל משפחה ... דברים מסוג זה. ואז אמרתי לטוטאין, איתו עשינו האנטראו, שהייתי רוצה ליצור מגזין, בעצם, של אמנות חזותית. מהדברים שעניינו אותי, ציור, איור, צילום ... תוטין היה עורך קומיקס, הוא הכין כתב עת בשם 1984, התקשר אחר מְצַמרֵר... הוא עשה ארבעה או חמישה מגזינים בשנות ה -70. ואז הוא אמר לי, "תראה, זה זמן טוב, נראה שהשוק פתוח לסוג כזה, אם אתה מחפש מחברים אתה יכול לפתוח מגזין קומיקס". . ומכיוון שנסעתי לארצות הברית, עברתי לגור, גרתי בפריז והיה לי טעם מסוים לקומיקס, התחלתי לאסוף חומר מאנשים. בברצלונה נפגשתי נזריו, [מיגל] גלארדו y [חואניטו] מדיה וילה, מקס... ופגשתי אנשים מ הגליל. והתחלנו לקיים פגישות בלה פלורסטה, בבר חוף שנקרא לה קאסה בלבה, שכבר לא קיים, שם הם הכינו כמה פאיות טובות באמת. ובילינו שם ימים ארוכים באכילת פאייה והתווכחנו, דיברנו על מי יעשה דמות, מי יעשה פוליטיקה, מי יעשה ... אני לא יודע, נזריו עם הטרנסווסטיטים של הרמבלה, גלארדו ומדיאווילה עם עברייני שכונות הפריפריה, מקס במאבקו נגד חברות רב לאומיות, [אלפרדו] פונס מדברים על נוער סורר וזונות ... בכל אופן, מה שניסינו לעשות כדגימה של מה שקורה בחברה של זמננו. וכאן התחלתי הצפע, תודה לטוטאין, שנתן לי את הכסף מצד אחד, להוציא את הגיליון הראשון, שעלותו 800.000 פסטות, ומצד שני את יודע איך, לדעת איך. במילים אחרות, היכן ניתן לקנות את הנייר, מכונת הדפוס, הקלסר, מפיץ הקיוסק וכן הלאה. במילים אחרות, זה היה במקרה, כי הייתי מובטל.
מקור: אנטריקומיקס.