גבריאלה מיסטרל, המשורר הצ'יליאני המוכר ביותר ו פרס נובל לספרות ב1945, נפטר יום כמו היום של 1957 בניו יורק. התחייבה לא רק לעבודתה, אלא לעבודה הסוציאלית שלה כ דיפוזיה של תרבות ובשביל שלו להילחם למען צדק חברתי וזכויות אדם. לזכרו אני זוכר שניים משיריו, נשיקות y אישה חזקה.
גבריאלה מיסטרל
Su שם אמיתי היה לוסילה דה מריה דל פרפטו סוקורו גודוי אלקאיאגה, אך היא נודעה בשם הבדוי שלה, שהיווה השראה ליצירתו של גבריאל ד'אנונציו ופרדריק Mistral.
זה היה מורה כפרית ומשתף פעולה בפרסומים ספרותיים ובתוכם כתבים ראשונים הם הופיעו בתחילת המאה ה -XNUMX בפרסומים מקומיים. הוא כתב גם למגזין אֵלֶגַנטִיוּת, שביים רובן דריו. זה גם אז ה פרס שירה לאומי של צ'ילה.
Mistral טייל במדינות רבות כמו מקסיקו, ארצות הברית, שוויץ, איטליה או ספרד, שם הייתה קונסולה של צ'ילה במדריד בראשית שנות השלושים. אותה תקופה כשגרירה תוביל אותה בין השאר לפורטוגל, צרפת או ברזיל. יצירתו מתורגמת ל יותר מ 20 שפות. כמה כותרות הם שְׁמָמָה, קריאה לנשים, רוך, סונטות המוות ושירים אלגיים אחרים, טאלה o לגאר.
2 שירים
אישה חזקה
אני זוכר את הפנים שלך שהיו קבועות בימי,
אישה עם חצאית כחולה ומצח קלוי,
שבילדותי ובארץ האמברוסיה שלי
ראיתי את התלם השחור נפתח באפריל לוהט.
הוא גבה בטברנה, עמוק, את הכוס הטמאה
זה שחיבר בן לחזה של שושן,
ומתחת הזיכרון הזה, שזה היה כוויה בשבילך,
הזרע נפל מידך, שלווה.
קציר ראיתי את החיטה של בנך בינואר,
ובלי הבנה נתקעתי בך,
מוגדל לזוג, של פליאה ובכי.
והבוץ שעל הרגליים עדיין יתנשק
כי בין מאה ארציות לא מצאתי את פניך
ואני עדיין עוקב אחריך בתלם הצל עם השיר שלי!
***
נשיקות
יש נשיקות שהם מבטאים בעצמם
משפט האהבה המוקיע,
יש נשיקות שניתנות עם המראה
יש נשיקות שניתנות בזיכרון.
יש נשיקות שקטות, נשיקות אצילות
יש נשיקות אניגמטיות, כנות
יש נשיקות שרק נשמות נותנות
יש נשיקות אסורות, נכון.
יש נשיקות שנשרפות וכואבות,
יש נשיקות שמורידות את החושים,
יש נשיקות מסתוריות שנותרו
אלף חלומות נודדים ואבודים.
יש נשיקות טורדניות שנסגרות
מפתח שאיש לא פענח,
יש נשיקות שמולידות טרגדיה
כמה ורדים סיכה ניפחו.
יש נשיקות ריחניות, נשיקות חמות
הפועם בגעגועים אינטימיים,
יש נשיקות שמשאירות עקבות על השפתיים
כמו שדה שמש בין שני קרח.
יש נשיקות שנראות כמו חבצלות
לנשגב, נאיבי וטהור,
יש נשיקות בוגדניות ופחדניות,
יש נשיקות מקוללות ונפגעות.
יהודה מנשק את ישו ומשאיר הדפס
מול אלוהים, הפשע,
ואילו המגדלנה בנשיקותיה
לחזק באדיקות את ייסוריו.
מאז בנשיקות זה מכה
אהבה, בגידה וכאב,
בחתונות אנושיות הן נראות דומות
לרוח שמשחקת עם הפרחים.
יש נשיקות שמייצרות השתוללות
של תשוקה אוהבת לוהטת ומטורפת,
אתה מכיר אותם היטב, הם הנשיקות שלי
שהומצא על ידי, על פיך.
לאמה מנשקת זאת במעקב מודפס
הם נושאים את תלמי האהבה האסורה,
נשיקות סערה, נשיקות פראיות
שרק טעמנו של שפתינו.
אתה זוכר את הראשון ...? לא ניתן להגדיר;
כיסה את פניך באודמים עזים
ובעוויתות של רגש נורא,
עיניך התמלאו דמעות.
אתה זוכר את אחר הצהריים הזה בעודף מטורף
ראיתי אותך מקנא בדמיון טרוניות,
השעיתי אותך בזרועותיי ... נשיקה רטטה,
ומה ראית אחרי ...? דם על שפתי.
לימדתי אותך להתנשק: נשיקות קרות
הם לב בלתי פוסק של סלע,
לימדתי אותך להתנשק עם הנשיקות שלי
שהומצא על ידי, על פיך.