רודריגו קוסטיה. ראיון עם המחבר של האפוטרופוס לספרים

רודריגו קוסטויה, מורה וסופר, אומר ש"כתיבה היא חקר היקומים שאפילו לא ידענו שחיים בתוכנו". הוא הופיע בו לראשונה עם פורטו סנטו. האניגמה של קולומבוס. והרומן האחרון שלו הוא האפוטרופוס של הספרים, שזכה ב תחרות הרומנים ההיסטוריים העיר אובדה התשיעי בשנת 2020. אני מודה לך מאוד על הזמן, האדיבות והמסירות לכך ראיון שבו הוא מספר לנו עליה ועוד הרבה יותר.

רודריגו קוסטויה - ראיון

• ACTUALIDAD LITERATURA: הרומן האחרון שלך שומר הספרים זכה בתחרות הרומנים ההיסטוריים של העיר התשיעית אובדה בשנת 2020. מאיפה הגיע הרעיון לסיפור שלך ומה היה משמעות הפרס הזה עבורך?

רודריגו קוסטויה: הרעיון, כפי שקורה לעתים קרובות ברומנים שלי, הופיע ב ספר ישן על ההיסטוריה של גליציה. שם הוזכרו האירועים שאני מספר, וששילבתי עם עובדות היסטוריות אחרות בעלות רלוונטיות עולמית וכמובן בעלילות הבדיוניות שמקיימות את כל ההיסטוריה שלנו. 

הפרס נתן לי גישה לקהל הרחב, המטרה הגדולה לסופר חדש. משהו מאוד קשה, וזה כל כך מתסכל שזה עלול להרוס קריירה, אם זה לא יושג. אובדה, לפיכך, תהיה לנצח בליבי.

• אל: האם אתה זוכר משהו מהקריאות הראשונות שלך? והסיפור הראשון שכתבת?

RC: כמובן שאני זוכר את הלב שלי דופק בקריאת רומני ההרפתקאות הגדולים: סלגרי, ורן, לונדון, סטיבנסון... וגם רומני פנטזיה מהספרות העדכנית: אנדה, טולקין, רוטפוס... אני רואה את עצמי כילדה שלא מסוגלת להניח ספר מהיד, עד השעות הקטנות (עם הנזיפה של ההורים שלי בעקבותיה), בוכה כשאני סוגרת את אחד הרומנים האלה כי זה נגמר. אני מניח שמכאן מגיעים הסיפורים שאני כותב היום. אני גם זוכר שהתחלתי בגיל צעיר מאוד ביצירות גדולות אחרות של ספרות אוניברסלית: דיומא, סוסקינד, רולפו... את הרומן ההיסטורי, לעומת זאת, גיליתי כמבוגר.

• אל: סופר ראשי? ניתן לבחור יותר מאחת ומכל התקופות. 

RC: זה קורה לי כמו Samwise Gamyi כשאני חוזר למחוז: או שאני מבלה שלושה ימים בתשובה לשאלה זו או שאני לא עושה את זה. לסיכום עד הקצה, אלך ל גרסיה מארקס בנרטיב (למרות שמה שאני עושה שונה בתכלית); ל מנואל אנטוניו בשירה עכשיו ברייסון בחזרה.

• AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור? 

RC: אני אוהב את דמויות רב-הדרליות סותרות, אלה שמראים את החולשות שכולנו נושאים, אלה שמפגינים את האור והחושך שכולנו נושאים בפנים. אולי המעריך הטוב ביותר הוא סקרלט אוהרה מאת מרגרט מיטשל, אבל אני גם מוקסם מה היתקליף מאת אמילי ברונטה, ה אחאב של מלוויל או ה הומברט של נבוקוב, למשל. ותמיד מוצג דרך מעשיהם, איך הם מתבטאים, מה הם עושים, איך הם מגיבים ואיך הם מתייחסים לאחרים.

• AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה? 

RC: שום דבר, באמת. נָחוּץ שקט, ריכוז וזמן באיכות להקדיש לעבודה. אני לא עושה דברים מוזרים. וכמובן, אני מאוד משועשע מהמושג הזה של "השראה" שאנשים מאמינים בו. זה לא קיים. עבודה קשה כן.

• AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה? 

RC: המקום המושלם עבורי, הספה או המיטה, עם המחשב הנייד על הברכיים ועוד מעט. הזמן הטוב ביותר, הקדישו בוקר שלם. כשאני לובש אני אוהב להתחיל בין ה חמש ושש בבוקר, ואם שום דבר לא מונע את זה אני מגיע עד הצהריים. ותמיד משלב קצת ספורט, כן.

• AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב? 

RC: ה רומני פעולה, של הרפתקאות, תמיד אהבתי אותם מאוד. חלקם, כמו אלה של מארק טוויין או פנימור קופר (בין רבים אחרים), חופפים למה שניתן להבין כרומן עם תפאורה היסטורית. למעשה, אני חושב שהתת-ז'אנר שלי נוטה דווקא לכיוון ההיברידי הזה. ואז, כפי שאמרתי, יש כאלה שבהם הרכיב של פנטזיה רוכש פחות או יותר בולטות (מטולקין ועד ורן, למשל), שגם הם בין האהובים עלי. בכל מקרה, אני יותר של יצירות איכותיות מאשר של ז'אנר כזה או אחר. אם הרומן, או אוסף השירים, או ספר מכל ז'אנר אחר, טובים, אני הולך לאהוב אותו. זה בטוח.

• AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?

RC: מה שבדרך כלל אני קורא הכי הרבה זה מאמרים, מחקרים או פרסומים שונים שעוסקים בנושאים ההיסטוריים שמעניינים אותי. קריאות אלו הן יומיות עבורי, וכמעט תמיד אני מוצא אותן באינטרנט. 

כיצירה ספרותית אני קורא שם האל, מאת חוסה זוילו. רומן היסטורי באיכות הגבוהה ביותר ממוסגר בכיבוש חצי האי האיברי על ידי המוסלמים בשנת 711, שנכתב על ידי מאסטר אמיתי. לְיַד לואיס זואקו, שני הענקים של הרומן ההיסטורי הנוכחי בספרדית.

אני כותב את הרומן הרביעי שלי, במרכזו א סיפור מרתק (ואמיתי). מה קרה ב סנטיאגו דה קומפוסטלה בין 1588 ל-1589 (במקביל עם החברות הידועות בהתאמה בשם ה-Invincible Armada ו-Counterarmada האנגלית). אני מאוד נרגש, כי מה שקרה כאן בשנתיים האלה הוא מדהים לחלוטין.

• AL: איך לדעתך סצנת הפרסום ומה החליט שתנסה לפרסם?

RC: התמונה היא מורכבכולם יגידו את זה. אבל אני גם חייב לומר שהתחלתי לכתוב לפני חמש שנים וכעת יש לי שני רומנים שפורסמו בהוצאות גדולות (כל אחד בגרסתו בספרדית ובגליציית), ושהרומן השלישי שלי עומד לצאת לאור במאי עם גרופו פלאנט. ושהרביעי בדרך והכל מעיד שגם אני אוכל לפרסם בהוצאה גדולה. כלומר, על סמך הניסיון האישי שלי, העבודה מתוגמלת.

מה שגרם לי להחליט לנסות לפרסם זה הצורך שהסיפורים האלה, שכל כך מרגשים בעיני, יגיעו לכמה שיותר אנשים. אני כל כך אוהב אותם, הם מרגשים אותי עד כדי כך שאני מרגיש את הדחף להפיץ אותם לארבע הרוחות. אני מניח שזה מה שמרגש את כולנו, נכון?

• AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?

RC: הרגע בו אנו חיים הוא מוזר, אבל פרט לאותם אנשים שעברו אובדן בלתי הפיך, גם אנחנו לא צריכים להגזים. ראינו את חירויותינו מופחתות, אבל גם לא היינו קשורים למרגלות המיטה. הכליאה של לפני שנתיים... ובכן, זה היה חודש וחצי שחיינו אחרת. המסכה, העוצר... אמרתי, הם אמצעים זמניים, משהו דייקן בחיינו שממנו עלינו ללמוד דברים חיוביים רבים. להעריך את חופש החיים במערב, למשל. להבין אנשים שנמלטים ממלחמה, מדיכוי, ממשטרים שבהם אי אפשר לחיות, ובכן, גם. 

אז אני בוחר להישאר עם החיובי. שזה הרבה, כמובן.