Es ראסל קרואו, התשוקה שלי לתשוקות קולנועיות, ו הוי זה יום ההולדת שלו. השחקן הזה, יליד קיווי בוולינגטון, ניו זילנד, וגדל קואלה אוסטרלית (עכשיו הוא הפך להיות ענק), עשה הכל בקולנוע, הכי טוב והכי גרוע, וכמובן, יש כמה דמויות ספרותיות לזכותו. אז היום המאמר המאוד אישי הזה שבו שתי התשוקות שלי, הספרות והקולנוע, חופפות בשיאן.
למרות שיש עוד כמה בקריירה שלו, שלוש הדמויות הספרותיות האלה הן הרלוונטיות ביותר. ניצן לבן (שהעניק לו את ההצלחה וההכרה הבינלאומית הראשונה שלו), ג'ק אוברי y ג'אבר, שנוצר על ידי שלושה סופרים שונים מאוד. אני סוקר אותם. שהכפילים, בן זוג, ושאני רואה אותם. קואלה או כל מה שצריך.
ראסל קרואו
עם קרואו אין דרך ביניים. הם כמעט 20 שנים מאחורי חייו והנסים ופגשתי כל מיני אוהדים נלהבים או גורעים זועמים לקריירה שלו או לאדם שלו. יש לי אנקדוטות בכל מקום ונלחמתי בקרבות אמיתיים שם נשפך כל הדם הווירטואלי שניתן להעלות על הדעת. מי שמכיר את עולם המעריצים מכיר זאת היטב.
אבל בלי קשר לאהבות והשנאות של השחקן הזה בכל אחד מההיבטים שלו, אם יש משהו שמאפיין את הקריירה שלו בקולנוע, זה שלו יכולת להיעלם לדמויות שאתה מגלם. גם בלי קשר להעדפות האישיות של סרט זה או יותר מ- 30 סרטיו או איכותם הגבוהה או פחותה או הצלחתם, יכולת זו נשמרת בכולם. אם התמורות הפיזיות שלה מלוות אותה גם בכמה הזדמנויות, פשוט ראית רק את הדמות.
העניין הוא שבעצם, מול מי היה לנו לא פעם לאיש הזה, נתנו לו את ידו והחלפנו איתו מילה, אנחנו יכולים להעיד שהיכולת הזו היא א השלכה חיצונית של אנרגיה פנימית כמעט מוחשי. אותה אנרגיה שמתמלאת וחוצה את המסך ואינה זקוקה למילים כדי להביע שום רגש. כאדם וכדמות. וגלריית הדמויות ההיא ארוכה מאוד, אבל עכשיו אנחנו הולכים עם 3 אלה באמת ספרותיים.
ניצן לבן - LA חסוי (1997)
אצטרך תריסר פריטים להיות מסוגל לתאר, לספר או להביע מה המשמעות של הדמות הזו בסרט שלי, בחיים הספרותיים והאישייםאז אני אצטרך להיצמד לבטון. ברשימה הארוכה למדי של הדמויות שהצליחו למלא את נפשי עד אפס מקום ברגשות, הסוכן (לימים סמל) וונדל "באד" ווייט הוא הראשון ללא ספק ובמקביל לעמית נורדי אחר עכשווי יותר שלו.
נוצר על ידי ג'יימס אלרוי, לבן הוא אחד מחברי השילוש הקדוש של שוטרים המככבים ברומן שהכלב המטורף הביא לעולם בשנת 1990. הרבה מהאהבה שלי לז'אנר השחור אני חייבת להופעה של קרואו בסרט עיבוד מרהיב חתום על ידי קרטיס הנסון כעבור שבע שנים. זה שהוביל אותי לרומן. משם לטרוף את כל אלרואי ולקבל אחת ולתמיד את זה אנטי גיבורים ודמויות ספרותיות גבריות, כהות, מיוסרות ופראיות ככל שהן אנושיות עמוקות הן חולשתי.
האובססיה שלי הייתה כזו שאפילו כתבתי הסיפור שלי כהמשך לשאריות הרגשיות שהשאיר לי הסרט והרומן. ואין לי שום היסוס לשקול את באד כ העבודה הטובה ביותר מכל הקריירה של קרואו.
ג'ק אוברי - מאסטר ומפקד (2003)
אתה יכול לומר את אותו הדבר לגבי קפטן ג'ק אוברי. כי כשגיליתי שקרואו ינגן את זה, ניגשתי גם ישר להשיג את כל ה סדרת רומן ימי נכתב על ידי פטריק אובראיין. עם חיבה מילדות לז'אנר הרפתקאות ובאופן ספציפי מאלה שעוברים בים ובאוניות מפרש, היה לי אותם ממתינים וצילומי הסרט היו תירוץ מושלם. קראתי אותם בשורה.
מהעמוד הראשון של אותו ערב מוזיקלי במאהון, כאשר אוברי וסטיבן מטורין נפגשו, ידעתי שקרואו יעשה זאת שוב. מטבע הדברים סיימתי לקרוא את הסדרה הרבה אחרי שצפיתי בסרט. כך זה היה. ה רועש, חובב מוזיקה, נועז, מוגזם, פזיז אך גם כמעט תמים קפטן הצי המלכותי ג'ק אוברי יכול היה להתגלם רק במישהו כמו קרואו.
אבל היה שם גם בן ארצו פיטר ווייר בימוי הפונקציה. ומי שמכיר את הקולנוע של הבמאי היוקרתי הזה יודע על שלו טעם מעולה ועדיף לעשות ביצירת תמונות. אם תוסיף צוות שחקנים בריטים שנולדו כולם לתפקידים שהם מגלמים, את התוצאה יוצאת דופן. כמובן, כדי לקרוא את הרומנים אתה צריך לאהוב את הז'אנר. אם לא, הם עשויים להיות טכניים מדי בגלל השפה שלהם.
ג'אבר - עלובי החיים (2012)
העיבוד הקולנועי של מחזמר מיתולוגי נוצר על ידי הצרפתים קלוד-מישל שנברג ו אלן בולבל היה לו פחות מזל. מבוסס על אחת הקלאסיקות של קלאסיקות ספרות לא רק חגיגיות אלא גם חתימה עולמית ויקטור הוגו, ייתכן שהמחזמר הכי בלתי נשכח כמה בוצעו. וללא ספק המוצלח ביותר, עד כדי כך שהוא כנראה ידוע ומועדף יותר מהרומן עצמו.
אז נראה חברה מסוכנת מאוד להתקרב בתמונות לבמה המפוארת גם לתפאורה וגם כמובן לצליל החי של המוסיקה והמילים הבלתי נשכחים שלה. ומלבדו נמצאת הרשימה האינסופית של זמרים שהתגיירו והעניקו קולות יוצאי דופן לדמויות כמו ז'אן וואלג'אן, ג'אבר, פנטין, אפונין או קוזט.
הבמאי הבריטי טום הופר הוא העז לפני כמה שנים ורצה לקבל לפחות נוכחות כוחנית וקולות שלפחות תואמים. חצי קיבל את זה בהיבטים הוויזואליים ביותר, אך הוא פיגר בהמשך השאלה המוזיקלית. צוות השחקנים רצה להיפגש יו ג'קמן או סמנתה בנקס, עם ניסיון מוזיקלי מקצועי יותר. או אחד אן התוואי שלקח את האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר עבור פנטין מרגשת ויותר מכבוד אדי רדמיין כמו מריוס.
וראסל היקר שלי פשוט נאלץ לשים הצבר והמדים להענקת האריזה והאופי נחוצים ומספיקים לכך ג'אבר כהה ואובססיבי. מספיק לספק קולה המוגבל, שעובד בז'אנרים אחרים יותר אישיים שלו מאשר במחזמר עם מאפיינים כה ענקיים כמו עלובי החיים. אבל, שוב, מי לא הסתנוור מאהבה, נכון? טוב זה.
- לדעת יותר: ראסל קראו. בטכניקולור, אדוני ...
אני משתף עד הפסיק האחרון את הסקירה הספרותית הנפלאה הזו שניצלת את יום הולדתו של השחקן המפואר הזה. זהו אירוע של כולנו שאהבנו את הסרטים הללו ללכת למקור העיקרי. אני חייב להודות שאני די עצלן כשמדובר בקריאת ספר, אבל אלה כבר מזמן בספריה שלי. תודה לך מריולה על המסע הנפלא הזה בשבילי הנוסטלגי, כי אני מצפה לשמח אותנו שוב עם הופעה ראשית מופתית חדשה, אולי מרומן גדול אחר.
מאמר נפלא, מריולה.
בהחלט, מבחינתי, גם ההופעה של קרואו בלוס אנג'לס קונפידנסיאל היא אחת הטובות, אם לא הטובות ביותר בקריירה שלו, לפחות בהוליווד. מכיוון שראיתי גם כמה מהופעות נעוריו באוסטרליה, ובעצם ברומפר סטומפר או ב- We Two הוא גם ביצע מופעי מופת שהם להוריד את כובעו ... כמו כל אלה שהוא עושה.
תודה רבה על הערותיך. אתה יודע שאנחנו מסכימים לחלוטין לשאלה זו. חיבוק.
נשאר בכל