מרים אימדיו. ראיון עם המחבר של האי המרוחק בעולם

צילום: RBA.

מרים אימדיועיתונאי וסופר, הוציא זה עתה רומן חדש, האי המרוחק ביותר בעולם. סופרת בהוצאה עצמית בראשיתה, יש לה כבר כותרים כגון הגשם הצפוי והנקודה השביעית של סלק. בזה ראיון הוא מספר לנו עליה ועוד הרבה. אני מאוד מעריך את הזמן והאדיבות שלך בשרת אותי.

Myriam Imedio - ראיון

  • ACTUALIDAD LITERATURA: הרומן האחרון שלך הוא האי המרוחק ביותר בעולם. מה אתה מספר לנו על זה ומאיפה הגיע הרעיון?

אמצע מרים: En האי המרוחק ביותר בעולם מדוברת של בריאות נפשית, של אורות וצללים, של גבולות האדם ושל רוע טהור. האי אינו רק אי פיזי ובו טמון האינטרס של הרומן. בנוסף, הגיבורה שלה היא דמות עוצמתית מאוד שיוצאת למסע בלתי צפוי שישנה את חייהם של אנשים רבים.

הרעיון עלה כשראיתי ידיעה בטלוויזיה על איל וול סטריט, ג 'פרי אפשטייןעל האי שלך סנט ג'יימס הקטן, גן עדן בקריביים. הם קוראים לה 'פדראסט אי' או 'אי האורגיות'. עשירים ומפורסמים הלכו לשם והתעללו בבנות, בקטינות, ועשו כל מיני סטיות. קיבלתי השראה מהמציאות ומהאימה.

  • אל: האם אתה זוכר משהו מהקריאות הראשונות שלך? והסיפור הראשון שכתבת?

MI: אני זוכרת בחיבה שקראתי הנסיך הקטן כשהייתי קטן, סיפור שקראתי שוב במהלך השנים כי אתה תמיד לומד משהו חדש. ואני גם זוכר שקראתי בבית הספר רומן בשם אני אוהב ומפחיד את עיני החתול שלך de חוסה מריה פלאזה. אהבתי את זה והייתי עצבני כי הסופרת באה לבית הספר לשאת הרצאה ולחתום על עותקים. הפעם הראשונה שסופר הקדיש לי ספר. הדברים האלה לא נשכחים. ו ואני כותב כי יש לי שימוש בהיגיוןהלוואי והייתי זוכר את הסיפור הראשון שאי פעם כתבתי. אני בטוח שזה היה על בעלי חיים כי קראתי אגדות וסיפורים ללא הפסקה. 

  • אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות. 

MI: ככזה, לא. אבל אני אוהב הרבה סופרים. אוסקר ויילד, פוסטר וואלאס, פול צִדפָּה, סוזנה תמארו, זפון, ורד מונטרו. אני קורא את כל הז'אנרים אז יש אינספור סופרים שתורמים ומלמדים אותי.

  • AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור? 

MI: הדבר הראשון שעולה בראש הוא פרמין רומרו דה טורס, נראית לי דמות כל כך אמיתית, כל כך מדברת וחביבה. צל הרוח זה לא היה אותו דבר בלעדיו. גם ל הולדן קולפילדהגיבור של התפסן בשדה השיפון. ולדר. חניבעל לקטר, de שתיקת הכבשים. הרבה קורים לי, אה, אה.

  • AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה? 

MI: אני כותב כשהטלוויזיה דולקת. אני לא יכול לכתוב בשקט מוחלט. ואני צריך לשתות משהו בקרבת מקום. במיוחד קפה. בכל פעם שאני כותב רומן אני לא יכול לפספס את דפי תוויםאני מאוד קפדן לגבי זה. אולי לא ברורה לי כל העלילה כשאני מתחיל לכתוב, אבל הדמויות כן. אני צריך לדעת איך הם, איך הם חושבים, מה הם חוו, איך הם מדברים. כך אני מתחברת אליהם הרבה יותר וכותבת בצורה זורמת יותר. בזמן ה לקרואאני אחד מאלה הם מדגישים הספרים, הם הופכים את הפינות, אני לוקח שטרות בשוליים... כמה מהם ירימו ידיים לראשם ברגע זה, הא, הא.

  • AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה? 

MI: אני בדרך כלל כותב en la cama מוקף בספרים, דפים, פתקים... בכאוס אני מוצא סדר. רֶגַע, כאשר אתה יכול, אבל אם אני יושב לכתוב זה בגלל שאני יודע שיש לי שלוש או ארבע שעות לפניי. אני לא יודע לכתוב לפעמים. אני לא יכול להקדיש לזה עשרים דקות ולהפסיק. פעם כתבתי הרבה בלילה, עכשיו אני יותר שְׁעוֹת הַיוֹם. כמובן, אני רושם הערות בכל שעה ביום. המחברות לעולם אינן מופרדות ממני.              

  • AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב?

MI: אני קורא את כל הז'אנרים. אני לא בוחר את הספר שאני רוצה לקרוא בגלל הז'אנר, אלא בגלל הסיפור, הגיבור, התקציר, התקופה... ואני אוהב את זה ככה. ה מותחן והרומן השחור קוראים לי הרבה בגלל המהירות, הטוויסטים, התככים, אבל אני גם נמשך לרומנים אִינטִימִי o הִיסטוֹרִי. יש פלאים אמיתיים ואני לא מתכוון להשאיר אותם בצד כי הם שייכים לז'אנר כזה או אחר. 

  • מה אתה קורא עכשיו? וכותב?

אני: סיימתי ילדה לא ידועה, של מרי קוביקה, יש לי חמישים עמודים של בלתי נראה מאת פול אוסטר ואז אתחיל המרגל שהגיח מהקור מאת ג'ון לקאר. עכשיו אני מלא תהליך הארגון של הרומן הבא, מתעד את עצמי, מחפש תרחישים, חושב... ואז, הכתיבה תגיע. 

  • AL: איך לדעתך סצנת הפרסום ומה החליט שתנסה לפרסם?

MI: קשה. יש הרבה היצע ולא ביקוש כמו שאנחנו הכותבים היינו רוצים. כשסיימתי את הרומן הראשון שלי דפקתי על הרבה דלתות ואף אחת לא נפתחה, ראיתי את החודשים חולפים, אפילו שנה או יותר, ובאותו רגע החלטתי פרסום עצמי באמזון. רציתי לדעת אם זה אוהב את זה, אם זה הגיע לקורא, אם זה זז, אם הם רוצים יותר, לקבל מָשׁוֹב. ואני השקתי. לא רציתי לשים את הרומן במגירה. החוויה הייתה מאוד מאוד חיובית.

עם הרומן השני זכיתי בפרס הספרות ולי היה המזל לפרסם עם Roca Editorial. עכשיו זה RBA שהמר עליי ואני נרגש, שמח, עצבני. הכל בא כשצריך. אתה צריך להתמיד ולא לזרוק את המגבת אם באמת המטרה שלך ברורה. 

  • AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?

מי: אני חושב שזה קשה לכולם, גם לי כמובן. אני בשלב נמאס, יש לי "עייפות מגיפה". אני תמיד שומרת על משהו חיובי, אתה צריך לראות את חצי הכוס המלאה למרות שלפעמים תרצה לנפץ אותה על הקרקע. שימו לב שב הכליאה אכלה הרבה תרבות, ספרים נקראו כמו שלא היו מעולם, עקבו אחר קונצרטים ברשתות החברתיות, מפגשים ספרותיים... התרבות התחמקה מהמציאות. זה הציל אותנו בצורה מסוימת. עם זה אני נשאר. מצבים מסובכים מעוררים השראה, אני אנצל את המיטב מהתקופה הזו שאנחנו חיים. 


היה הראשון להגיב

השאירו את התגובה שלכם

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *

*

*

  1. אחראי לנתונים: מיגל אנחל גטון
  2. מטרת הנתונים: בקרת ספאם, ניהול תגובות.
  3. לגיטימציה: הסכמתך
  4. מסירת הנתונים: הנתונים לא יועברו לצדדים שלישיים אלא בהתחייבות חוקית.
  5. אחסון נתונים: מסד נתונים המתארח על ידי Occentus Networks (EU)
  6. זכויות: בכל עת תוכל להגביל, לשחזר ולמחוק את המידע שלך.