להציל את גרמניה | צילום: פרופיל המחבר בפייסבוק
הצילו את גרמניה הוא ולנסיאני, סופר ומוזיקאי ובין התארים שלו מזל לא קיים, אירה, עַקרָב, מבט אבוד והאחרון, לִשְׁגוֹת. בזה ראיון הוא מספר לנו עליה ועל עניינים רבים אחרים. אתה אני מאוד מעריך זמנו וטוב ליבו לשרת אותי.
סלווה אלמני - ראיון
- ACTUALIDAD LITERATURA: הרומן החדש שלך נקרא לִשְׁגוֹת. מה אתה מספר לנו על זה ומאיפה הגיע הרעיון?
מציל את ALEMANY: ב 90 פגשתי את א מרפא בשכונת נצרת, דרומית לוולנסיה. שנים אחר כך, כשכבר ניתקנו קשר, הכומר הזה היה עצר על הובלת ארגון המוקדש ל נרקוטראפיקו. הסיפור הזה המשיך להסתובב לי בראש עד שהחלטתי לכתוב לִשְׁגוֹת, לדמיין איך זה יכול לקרות זה מה שהוביל כומר משכונה קטנה ומוחלשת לסחר בקוקאין. לִשְׁגוֹת הוא גם ה ההיסטוריה של אותה שכונה, של האנשים שלה, של ההיסטוריה האחרונה שלה, מקום נטוש ומושפל על ידי ה הַזנָחָה פוליטיקה, ה שחיתות ו - קפיטליזם פְּרָאִי.
- AL: האם אתה יכול לחזור לספר הראשון שקראת? והסיפור הראשון שכתבת?
ש.א: התחלתי, כמו רבים בדור שלי, לקרוא קומיקס, משם הלכתי לקומיקס ולרומן המאויר. אין לי זיכרון מהספר הראשון, אבל אם אני צריך לזכור ספר שהשפיע עלי כקורא, אולי זה יהיה אי המטמון, מאת סטיבנסון, שבשבילי נותר אחד ממספרי הסיפורים הגדולים של ההיסטוריה. מעולם לא כתבתי סיפורים, יומנים וכדומה, אז אני הסיפור הראשון שלי היה הרומן הראשון שלי מזל לא קיים.
- אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות.
ס.א.: יש סופרים מעטים שאת כל הפלט שלהם קראתי, ג'ון סטיינבק, ג'ון פאנטה, פטרישיה הייסמית, ריימונד צ'נדלר, חניף קורישי, וויליאם פוקנר, דון וינסלו, דניס להיין, יורי הררה…
- AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור?
SA: אני לא מיתומני במיוחד מבחינת דמויות, אבל אם יש אחד שהייתי רוצה ליצור זה יהיה מייק חוליהאן, גיבור של רכבת לילה מאת מרטין אמיס.
מנהגים וז'אנרים
- AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה?
SA: אני תמיד כותב עם מוזיקה. אני בוחר תקליט שמספק טון או מצב רוח ספציפיים לרומן שאני כותב ומנגן אותו בלופ, שוב ושוב. עזור לי ל למצוא את הקצב בכל פעם שאני ממשיך לכתוב. עַקרָב נכתב עם מתיו האלסל, מצלצל ללא הפסק; במקרה של לִשְׁגוֹת הייתה הקבוצה ה-Delines.
- AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?
SA: אני בהחלט לא ממושמע וכאוטי כשזה מגיע לכתיבה, אני יכול לעבור חודשים בלי לכתוב מילה אחת ואז לעשות זאת באופן כפייתי במשך חודשים בכל שעה ביום. אני לא ממליץ לאף אחד. אני יכול לכתוב בְּכָל מָקוֹם, אבל כן, אני צריך א ordenador.
- AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב?
SA: אריה מכל דבר, אין ז'אנר שאני מכחיש אותו באופן עקרוני. ניהול מועדון ספרים מאלץ אותי להיות עם ראש פתוח ולגלות כל מיני ז'אנרים.
נוף קריאה והוצאה לאור
- AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?
SA: זה עתה סיימתי צא לגנוב סוסים מנורווגית פר פטרסון, ויש לי חצי פרחים מוזרים דונל ריאן האירי. לגבי כתיבה, יש לי התחילו שני רומנים, הזמן יגיד מי מהם יצטרך לחכות במגירה.
- AL: איך לדעתך סצנת הפרסום?
ש.א.: סצנת ההוצאה לאור והעולם הספרותי הם בדיחה בטעם רע. זה ממש מדכא לדעת איך העסק הזה עובד מבפנים, הכמות של עבודות בינוניות שמועמדים ומוענקים עונים לתחומי עניין שהם לגמרי רחוקים ממינימום איכות, שלא לדבר על רומנים רבי מכר. בדיחה. קמפיינים של מיליון דולר העלאה שמגבירים את הרומנים של סופרים עם אגו ענק ושעבודותיו לא יעברו את הציון המאושר בכתיבה מכללה. הכל די מרתיע, באמת.
אני מכיר סופרים גדולים שלא מוכרים יותר מכמה מאות עותקים ויישארו מעיניהם. מפרסמים מחפשים רווח מהיר, זה ג'אנק פוד, אתה לא משקיע יורו בקידום, אתה לא לוקח סיכונים, ואף אחד לא מהמר על מחברים לא ידועים. לפני כן, מוציאים לאור האמינו ביצירה, הם הימרו עליה. עכשיו, במקום זאת, פרסם תלוי יותר בגורמים תקשורתיים זה של איכות או מקוריות.
- אל: האם רגע המשבר שאנו חווים הוא קשה עבורך או האם תוכל לשמור על משהו חיובי הן בתחום התרבותי והן בתחום החברתי?
SA: האמת היא ש משברים הם טבועים באנושותאי הבנה שהחיים הם שינוי קבוע נועד לתסכול ודיכאון. והניסיון אומר לנו ששינויים הם לא תמיד לטובה. הסתגלות ולמידה ממשברים זה הדבר היחיד הגיוני. אין לי תקווה גדולה בבן אדם, ואם אני כנה, ההרס המוחלט של המין האנושי ייראה לי כמו חדשות נהדרות. אני דוגל בסירוס כימי, שם תאריך תפוגה על כל הטירוף הזה ונהנה ממה שנשאר לנו. זה יהיה כל כך נחמד...