פאקו גומז אסקריבאנו: «כותבי רומן פשע חיים מסכסוכים חברתיים»

פאקו גומז אסקריבאנו, סופר מדריד של רומן שחור, יש סיפור חדש, 5 שקעים. זה כבר השמיני אחרי תארים כמו נרקומן, כשהמתים צורחים o נאסר לפרסם פוסטרים. אני מאוד מעריך את הזמן וההתמסרות שלך לכך ראיון שם הוא מספר לנו קצת על ספרות, השפעות, פרויקטים ואקטואליה.

ראיון - PACO GÓMEZ ESCRIBANO

• ACTUALIDAD LITERATURA: אתה זוכר את הספר הראשון שקראת? והסיפור הראשון שכתבת?

PACO GÓMEZ ESCRIBANO: לא, אי אפשר לזכור את הדבר הראשון שקראתי. עם זאת, כן זה אני זוכר את הדבר הרציני הראשון שכתבתי, כשהייתי ב משני (שהיה אז EGB, זה כמה אנחנו זקנים). לפחות זה נראה לי רציני. היה סיפור קטן מה תוארתי הטירה. ברור שלא היה לזה ראש ולא זנב. פשוט דמיינתי טירה על ראש הר והתחלתי לכתוב. אמרתי, שטויות ילדים.

• אל: מה היה הספר ההוא שהשפיע עליך ומדוע?

PGE: אנחנו ממשיכים עם בית הספר. בין הפניזואים שהיינו צריכים לקרוא, ספרים שלא היו מתאימים לגילנו, אהבתי מאוד ספר כזה שלמורה כלשהו היה הצלילות לדרוש שנקרא. זה היה רקוויאם לכפרי ספרדי, של רמון ג 'יי. אני מניח שקיצור הסיפור ותמציתיותו (דבר שהייתי אסיר תודה עליו אז ואני עדיין אסיר תודה עליו) עזר, אבל הסיפור הוקסמתי מהעוול המחויב לדמות והשתקפויות של כל שאר המשניות.

• AL: והסופר החביב עליו? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות.

PGE: אני אספר לך אחד על רומני פשע ואחר על ריאליזם מלוכלך, שהם שני הז'אנרים שאני מתלהב מהם. הם, בהתאמה, צ'סטר הימס והוברט סלבי ג'וניור.

אני מוצא את הסאגה של ארון ג'ונסון וקברן ג'ונס. הם פנטסטיים, אבל אוסף הדמויות המטומטמות או המטורפות המוצגות לאורך תשעת הרומנים הוא בלתי נשמע, שלא לדבר על ביקורת חברתית חומצי, חד ומדויק של הימס שכעס מדי על המערכת, והסיבות לא היו חסרות.

סלבי הוא נשגב בכל עבודתו, אך במיוחד ב יציאה אחרונה לברוקלין ו רקוויאם לחלום הביא אותי להרגיש. כן, מרגיש עם אותיות גדולות. וזה, מעט כותבים מצליחים. אחד אחרון.

• AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור?

PGE: הייתי רוצה להיפגש וליצור ג'ון ארצ'יבלד דורטמונדר, הדמות של דונלד ווסטלייק. זה פשוט נראה לי נפלא, בנוסף לאחד המעריכים של רומן הומור שחור שאני כל כך אוהב. כן, לא רק שהייתי רוצה לפגוש אותו, אלא לתכנן איתו שוד על כמה בירות באותו דוכן מפורסם בבר.

• AL: יש תחביבים כשמדובר בכתיבה או קריאה?

PGE: בשביל לקרוא אין לי תחביבים, אלא שלמדתי את זה כשאני לא אוהב רומן אני סוגר אותו ואני בוחר אחר. אני מניח שזה בגלל שהתבגרתי ויכול לקחת פחות מבעבר. לגבי לכתוב, אני אוהב את זה לשבת כשיש לי כבר הרומן בראש וכשאני יודע שאני הולך יש זמן כל יום לכתוב.

• AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?

PGE: ובכן, האמת היא שכתבתי במקומות רבים: בחדרים של מלוןב חושף את ולפעמים אפילו במחשב הנייד בְּכָל מָקוֹם אם היה לי חור. אבל אני חייב להודות שהיכן שאני כותב הכי הרבה נמצא בחדר שלי, בתוך הכאוס השולט השולט.

• AL: מה אנו מוצאים ברומן האחרון שלך, 5 שקעים?

PGE: הקריינות של הכנות לשוד, ביצועו ותוצאותיו. זהו רומן מאת דמויות מאוד מסומנות, בקנה אחד עם מה שעשיתי לאחרונה, אנטי גיבורים מה הם מפסידים, אבל של אלה ש הם לא מוותרים לעולם לא.

Tיש גם פסקול, כמו בכל הרומנים שלי, הפעם מוזיקה מאת בלוז, כי זה פגע, מכיוון שזה יכול להיות, מבחינת סגנון, הרומן הכי אמריקאי שלי. אני מרוצה מהתוצאה.

• AL: עוד ז'אנרים ספרותיים?

PGE: במהלך חיי קראתי הכל, אבל את עצמי הרומן השחור מחבר אותי. הוא עזב אותה בכוונה לקרוא דברים אחרים, אך תמיד חזר אליה. והגיעה תקופה שבה, לאחר הקצב והאינטנסיביות של הז'אנר, השאר בסופו של דבר משעממים אותי.

אז עכשיו אני לא קורא שום דבר אחר, מלבד יצירות של התשוקה הספרותית הגדולה האחרת שלי מבחינת ז'אנרים: ריאליזם מלוכלך. למרות שאני חושב שזה אותו הדבר. באותו אופן שרומן הריגול קשור לרומן הבלשי, הריאליזם המלוכלך קשור קשר הדוק לרומן הפשע, מאז ומתמיד.

• AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?

PGE: כרגע אני קורא הלילה היה מלא בצפירות, של המורה ג'וליאן איבנז, שעדיין בכושרו והגיל העניק לו את הנקודה שיש לכל המורים בכל תחום שהוא. זה טעים בכל פעם שהוא מוציא רומן.

באשר לכתיבה, יש לי כמה 100 עמודים מרומן חדש שחשבתי עליו הרבה זמן ואשר הוא על חדשות חברתיות שאנחנו חיים וה משטר FIES בבתי כלא שהשיקה את ממשלתו של פליפה גונזלס.

• AL: איך לדעתך סצנת הפרסום מיועדת לכמה שיותר מחברים שיש או שהם רוצים לפרסם?

PGE: טוב, אני חושב שיש אפשרויות לכולם טעמים, מפרסומים גדולים ועד פרסום עצמי למגוון מפרסמים עצמאיים. כמו שאתה אומר, עכשיו יש הרבה אנשים שרוצים לכתוב, וזה טוב, כל עוד יש הרבה אנשים שרוצים לקרוא, וזה לא המקרה. היצע וביקוש הם משהו שבמגזר קצת סכיזופרני זה לא עובד. יש תכשיטים שלא נעלמים מעיניהם ובינוניות מוגבהות לאולימפוס. הזמן יגיד.

• AL: מהו רגע המשבר שאנו חווים בהנחה שאתה? האם אתה יכול לשמור על משהו חיובי או שימושי לרומנים עתידיים?

PGE: הרגע בו אנו חיים הוא דפוק לכולם, אך ברור שלחלקם יש זמן גרוע יותר מאחרים, כמו תמיד. באופן מקצועי אני משחק את זה כל יום על ידי הולך למכון לתת שיעורי הכשרה מקצועית, לא לילדים של אלה שלא מדביקים, אלא לאנשים שהם כבר מבוגרים. אני מנגן אותו כשירותים, חומרי ניקוי וכל כך הרבה גיבורים אנונימיים אחרים משחקים בו. החיים ממשיכים.

לגבי עצמו זה ישמש אותי לרומנים עתידיים אני חושב כך. כותבי רומנים שחורים חיים מסכסוכים חברתיים, מהדברים שלא צריכים להתקיים, אבל כן קיימים. אם העולם היה דיסנילנד לא היינו צריכים לעבוד וברור שלא הייתי כותב. הייתי מקדיש את עצמי להיות שם בחוץ, לנסוע ולבלות.