צילום: חוסה לואיס גיל סוטו, פרופיל FB.
חוסה לואיס גיל סוטו הוא מבדאז'וז, משנת 1972, למד הנדסה חקלאית באוניברסיטת לאון, ויש לו דוקטורט מהפוליטכניקה של מדריד ואוניברסיטת אקסטרמדורה. רק ב-2008 פרסם את הרומן הראשון שלו, בגידת המלך, ביוגרפיה בדיונית של מנואל גודוי. אחר כך הוא הלך בעקבותיו גבעת האבנים הלבנות o הגברת מסייגון. האחרון הוא כותרת עץ סאפ כחול ובמארס זה יגיע דמעות זהב. בזה ראיון הוא מספר לנו על כולם ועוד הרבה יותר. אני מעריך את הזמן והאדיבות שלך בשרת אותי.
חוסה לואיס גיל סוטו - ראיון
- ACTUALIDAD LITERATURA: הספר האחרון שלך נקרא עץ סאפ כחול. מה אתה מספר לנו על זה ומאיפה בא הרעיון?
JOSE LUIS GIL SOTO: זהו סיפורה של עיירה שנאלצת לצאת, על אנשיה, על אדון נגר ובנו, על אישה השומרת סוד גדול... בקיצור, זהו הרפתקה גדולה מימי הביניים, מבדרת ומרגשת שהעמודים שלו הם הפתעה קבועה. הרעיון הגיע לרסיסים, ילד אבוד של אביו, מפגש מחודש, מישהו שמאבד את קולו בגלל הלם רגשי. הם המרכיבים של אגדה אפית שמותירה את חותמה.
- אל: ובמארס אתה מפרסם את הרומן החדש שלך, דמעות זהב. אתה יכול לספר לנו משהו עליה?
JLGS: בטח. שרשרת נעלמת מכנסייה כפרית. זה תכשיט אינקה. המשמר האזרחי פותח במבצע בינלאומי לשחזורו. מאמינים שהשרשרת הייתה שייכת לאוצר בני האינקה. ולאוצר הזה יש היסטוריה: כיבוש אימפריית האינקה על ידי פיזארו.
אז זה א רומן המסופר בשני חלקים, המשחזר את עולמם של האינקה, המפגש עם הספרדים, התנגשות התרבויות, אהבה ומלחמה. ויחד עם זאת, בימינו, א מותחן, החיפוש אחר א גנב מרוכז בעצמו וחובב אמנות פרה-קולומביאנית.
- אל: האם אתה זוכר משהו מהקריאות הראשונות שלך? והסיפור הראשון שכתבת?
JLGS: למעשה, לא יכולתי לומר מי הספר הראשון שקראתי, למרות שאני תמיד אומר את זה מיגל סטרוגוף, מאת ז'ול ורן. מה שאני מאוד ברור לגביו זה שזה היה הדרך, מאת מיגל דליבס, זה ש דחף אותי בהחלט קורא.
לגבי הסיפור הראשון שכתבתי... הייתי אומר שא סיפור קצר על החיים של מארי קירי. למרות שרק הרומן הראשון שלי, הבגידה במלך, נכנסתי במלואו לנרטיב.
- אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות.
JLGS: ה רומן ריאליסטי, במיוחד הרוסי, עם טולסטוי לראש. וכאן בספרד משלחות. זה, עושה מאמץ אדיר של סינתזה.
- AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור?
JLGS: הייתי שמח לפגוש דניאל הינשוף והיה רוצה ליצור דייגו אלאטריסט כבר אנה קרנינה.
- AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה?
JLGS: אין. אני רב-תכליתי, אני מסתגל היטב לכל סביבה ולעולם לא הולך ריק. כמובן, יש לי העדפה: אני אוהב את זה לכתוב לפני נוף עמוק.
- AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?
JLGS: אצלי בית, כשכולם ישנים, בלי לפגוע בשקיעה במרעה באסטרמדורה.
- AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב?
JLGS: ה נובל היסטורי מתועד היטב, ו נרטיב עכשווי מגוון (בארנס, אופרל, ווינטרסון, דה ויגן, מוניוז מולינה, לנדרו...).
- מה אתה קורא עכשיו? וכותב?
JLGS: אני קורא נשק אור, של סאנצ'ס עדאליד, ואני כותב את סיפורו של מישהו שהציל חיים רבים (עד כה אני יכול לקרוא).
- AL: איך לדעתך סצנת הפרסום ומה החליט שתנסה לפרסם?
JLGS: בעצם אני לא יודע מה שלומו סצנת פרסום, אני מקווה שאתה נהנה מבריאות טובה מאוד ואני מאחל לך חיים ארוכים.
באשר למה שגרם לי להחליט לפרסם, זה היה עידודם של אלה שקראו את כתב היד הראשון שלי. הם, הרבה יותר ממני, האמינו באפשרויות שלי. משם דרך של מכשולים: הוצאה שנסגרה, הוצאה שעזבה... עד שבהחלט התיישרו כדי להכניס אותי במלואה לעולם הספרותי. הנה אני, תודה לקוראים, למבקרים, למוציאים לאור, לסוכן שלי, למשפחה שלי, לך...
- AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?
JLGS: אני אופטימי מטבעי ובגלל זה אני מאמין שיש משהו טוב גם בחוסר המזל הגדול ביותר. עם זאת, קשה לי לראות משהו מועיל במגיפה, בלי קשר לעובדה שלכל אחד מאיתנו היו רגעים מאושרים, למרות הכל.
באופן אישי, למרות שנמאס לי מהגבלות, נסיעות קטומות ומרגעי ייסורים, לא ראיתי את דרכי הספרותית נפגעת או נפגעה בשום צורה. אני ממשיך באותה אשליה וברצון אינסופי, כן, לפגוש את הקוראים. אביב יפה בפתח.