אנה אלקוליה. «המילים והדמויות מפתיעות אותי כשאני כותב»

אנה אלקוליה הוא סופר מסרגוסה עם קריירה ארוכה בהוראה שפה וספרות כמו בפרסום עבודות אינפורמטיביות, ספרות ילד ונוער (ניצח ב פרס סרוונטס צ'יקו בשנת 2016) ולבסוף, Novelas כמו מתחת לאריה של מרקוס הקדוש o הטוסט של מרגריטה, שמציג עכשיו. אני מאוד מעריך את הזמן, האדיבות והמסירות שלך לכך ראיון.

אנה אלקוליה. רֵאָיוֹן

• ACTUALIDAD LITERATURA: אתה זוכר את הספר הראשון שקראת? והסיפור הראשון שכתבת?

ANA ALCOLA: כנראה שהספר הראשון שקראתי היה שלושת המוסקטרים, מאת אלכסנדר דיומאס, במהדורה מאוירת לילדים. לפחות זה הראשון שזכור לי. הספר הראשון שכתבתי היה התליון האבוד, רומן המופיע ב אפריקה, בו ילד מחפש את המדליון שלבש אביו כשמת בהתרסקות מטוס בג'ונגל.

• AL: מה היה הספר הראשון שפקד אותך ולמה?

א.א: שני ספרים שונים מאוד, ג'יין איירמאת שרלוט ברונטה, על סיפור האהבה הלא שגרתי שלו, ועל נופיו השונים כל כך מאלו בהם חייתי. י תשאלו את אלישיה, שהתפרסם כיומנה האמיתי של נערה מתבגרת שחיה בעולם הסמים. התרשמתי מאוד.

• AL: מי הסופר האהוב עליך? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות.

א.א: זו שאלה קשה מאוד לענות עליה. יש הרבה ומרתק מאוד: מ הומר, סופוקלס, סרוונטס y שייקספיר a טולסטוי, הרינק איבסן, סיגריד ביטול ההגדרה,  דוסטויבסקי, ותומאס אדםסטפן צוויג. מהזמן הנוכחי אני נשאר איתו חואן מארסה, מנואל וילאס, מאוריסיו ויזנטל ואיירין ולג'ו.

• AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור?

א.א: א דון קישוט, שאנחנו בעצם יוצרים כל יום, ואם לא, אנחנו טועים. זו דמות ש מבקש להפוך מחייו ליצירת אמנות, משהו יפה בשבילו ובשביל אחרים. הוא רוצה להיות ג'נטלמן ברומן וכל יום הוא ממציא פרק אחד או יותר הרפתקני כדי שהאידיאל שלו יוכל לשרוד. חי בין בדיה למציאות, כמו שכולנו עושים. סרוונטס ידע לראות ולשקף את זה טוב יותר מכולם.

• AL: יש תחביבים כשמדובר בכתיבה או קריאה?

א.א .: לפני שהייתי מקשיב לאופרה כדי לכתוב. אבל עכשיו אני כותב בדרך כלל שותק, במיוחד בתקופה זו, בה אני גר במקום שקט מאוד. אני מתמקד בקלות רבה בְּכָל מָקוֹם. אני אוהב לכתוב את הרומנים שלי ב cuaderno, ביד. ואז אני ממשיך עם המחשב, אבל אני נהנה מאותו רגע להחליק את העט, שחור, מעל הנייר ולראות איך עולות מילים שיהפכו לסיפורים.

ולקרוא, קראתי רק על הנייר. אין לי תמיכה אלקטרונית לקריאת ספרים. אני אוהב לדפדף ולגעת בנייר. אז אני מודע לכך שההיסטוריה תמיד במקומה. על המסך נראה שככל שהדף מסתובב, המילים והמשמעות שלהן יעלמו.

• AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?

א.א: בבקרים אחרי ארוחת הבוקר ועם כוס התה שעדיין מהבילה. אם אני בבית, אני כותב על ה- שיגור, עם חלון משמאל. מחוץ לבית, אני בדרך כלל כותב פנימה רכבות וב- מטוסים כשאני מטייל.

• AL: מה אנו מוצאים ברומן האחרון שלך, הטוסט של מרגריטה?

א.א .: הטוסט של מרגריטה הוא טיול להווה ולעבר של הגיבורה, שחוזרת לבית משפחתה לרוקן אותו לאחר מות אביה. החפצים, הניירות והספרים לוקחים אותה לתקופה בה הייתה חלק מאותו בית, במהלך שנות המעבר. זה לא רומן שאנן עם הזמן, או עם מערכות יחסים משפחתיות, אפילו לא עם הגיבור, שהוא גם המספר. אין גיבורים בטוסט של מרגריטה. רק אנשים. לא יותר ולא פחות מאשר רק אנשים.

• AL: ז'אנרים אחרים שאתה אוהב מלבד הרומן ההיסטורי?

א.א: בדרך כלל אני קורא רומן אינטימי יותר מהיסטורי. אני מתעניין בדמויות ובדיאלוג שלהן עם זמנן, שהוא חלק מהנסיבות החיוניות שלהן. קראתי גם Poesia, כי אני כמעט תמיד מוצאת את עצמי בזה.

• AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?

א.א: אני קורא א ביוגרפיה של הסופרת הנורווגית סיגריד אנדסט, שזכה בפרס נובל לספרות בשנת 1928. אני כותב ספר שאפשר לכותרתו חיי בבקתה כי אני גר במשך שבעה חודשים חמישים אחוז מהמקרים בבקתה מבודדת בהרים, בתוך נורבגיה, ואני רוצה להביע היחסים שלי עם הטבע: קולות הנהר, לחישת עלי העצים, חילופי עונות השנה ... אני חושב שאנחנו צריכים לחיות יותר במגע ובשיחה עם הטבע, וכתיבת ספר זה מלמדת אותי להסתכל ולהאזין יותר ויותר טוב.

• AL: איך לדעתך זירת הפרסום מיועדת לכמה שיותר מחברים שיש או שהם רוצים לפרסם?

א.א: זו גם שאלה קשה לענות עליה. אני מרגיש מאוד מיוחס כי עד כה פרסמתי כמעט את כל מה שכתבתי. אני רואה שיש הרבה מחברים שרוצים לפרסם מיד, בחיפזון, וזה מקצוע שאתה צריך להיות סבלני מאוד. אתה צריך לכתוב הרבה. ומעל הכל צריך לקרוא הרבה.

התחלתי לכתוב כשהייתי מעל גיל שלושים וחמש, והמו"ל הראשון ששלחתי לו מקור לא רצה אותו. השני כן, ואיתו יש יותר מ -30 מהדורות. יש לי רומן שעבר שני מו"לים שלא פרסמו אותו, שלישי פרסם אותו, ואני שמח עליו. אתה צריך לדעת לחכות. אם הספר טוב, כמעט תמיד הוא מוצא את מקומו. בְּדֶרֶך כְּלַל.

• AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לרומנים עתידיים?

א.א: הזמן הוא קשה רגשית לכולם, כמובן. הייתי מאוד יצירתי בתקופה זו וכתבתי דברים רבים, בהם הוצג נושא המגיפה מבלי שהיה לי רצון קודם. כשאני פותח רומן אני לא יודע מה הולך לקרות, הרומן נוצר ולפעמים נושאים שלא היו לך בהתחלה עוברים.

אני מאמין שרומנים הם כמו החיים: אנחנו יודעים שזה הולך להסתיים, אבל אנחנו לא יודעים איך ומתי. המילים והדמויות מפתיעות אותי כשאני כותב. אני חושב שזה חשוב מאוד ברומנים שלי. מרגריטה הפתיעה אותי מאוד בזמן שכתבה את סיפורה הטוסט של מרגריטה. למדתי הרבה עליה ועל עצמי.