איב זמורה. ראיון עם המחבר של נקמה אינו קובע

צילום: אווה זמורה. אלברטו סנטוס, עורך.

איב זמורה הוא נולד במדריד וכבר פרסם 10 רומנים שבהם הוא משלב בין ז'אנר הנואר והרומנטי. הם ביניהם מהות חיי מה מסתיר את האמת, הכל בשביל דניאל, אבודה בחוסר האמון שלי o אוהב נוף לים. בזה ראיון הוא דיבר איתנו על נקמה לא קובעת, למרות שהכותרת האחרונה שלו היא פנים מלאכיות של רשע. אני מודה לך מאוד על זמנך ותשומת הלב.

אווה זמורה - ראיון

• ACTUALIDAD LITERATURA: הרומן האחרון שלך נקרא נקמה לא קובעת. מה אתה מספר לנו על זה ומאיפה הגיע הרעיון?

איב זמורה: נקמה לא קובעת זה לא הרומן האחרון שלי, זה פרצוף מלאכי של הרוע. אבל עליה אני יכול להגיד לך שזה היה תחל מותחן מִשׁטָרָה מה אני כתבתי נהניתי מאוד לספר את זה בגוף ראשון אבל בשלושה קולות שונים, זה של מפקחת הרצח, שהוא הגיבור, ושל שני הרוצחים שהיא מחפשת, ושזהותם ביצירה מוסתרת תחת שם בדוי כדי להאריך את המתח

הרעיון של הרומן הזה היה לי בראש כבר הרבה זמן, היה לי משהו בסיסי כתוב במשך יותר משנה במחברת הרעיונות שלי. אבל לאחר קריאה חוזרת של רומן שפותח ויכוח מוסרי חשוב בשאלה האם עורך דין חייב להגן על רוצח שהוא היה קורבן שלו לפני שנים, חשבתי על הרעיון שלי הרבה דברים והתמקדתי בשאלה אחת: קורבן או תליין? סביבה מתחיל לצמוח הסיפור, שמשקלו נופל על גילוי סיבת הנקמה ולא כל כך על חשיפת זהותם האמיתית של הרוצחים.

• AL: האם אתה יכול לחזור לספר הראשון שקראת? והסיפור הראשון שכתבת?

EZ: למדתי לקרוא בגיל צעיר, כשהייתי בן ארבע. ההורים שלי לימדו אותי. אני זוכר שכשהייתי בן שש התחלתי לקרוא סיפוריהם של האחים גרים ועם תשע נפל המפורסם לידי חרוזים ואגדות של גוסטב אדולף הגדול בקר, שריתק אותי ו הניע אותי לכתוב. התחלתי לכתוב שירים קטנים ובהמשך סיפורים קצרים. לא יכולתי לומר מה היה הסיפור הראשון שהוא האמין, כי בגיל ההתבגרות ביליתי את היום בכתיבת סיפורים.

ואז, מסיבות שונות, ובמשך שנים רבות, הפסקתי לכתוב. אבל בגיל ארבעים החלטתי לחזור למה שכל כך אהבתי והפעם התחלתי לכתוב מתוך רעיון למצוא מוציא לאור לסיפור שלי. כך נולד אבודה בחוסר האמון שלי, הרומן הראשון שכתבתי, אם כי לא הראשון שפורסם.

• אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות. 

EZ: במשך זמן רב הספרים שלי ליד המיטה היו כל כותרת של אגתה כריסטי, ממרי היגינס-קלארק ו הרלן קובן. קראתי שוב פעם את הקלאסיקה, כי יש סופרים שהותירו בי חותם חשוב וקריאה חוזרת של יצירותיהם היא תמיד תענוג, כמו בקאר, גלדוס, בנאוונטה, וויילד, דיומא, אוסטן, קפקא, טולסטוי... אבל אני חייב להודות שכרגע אין לי ספר מסוים ליד המיטה, וגם לא מחבר. לפני שנים גיליתי שבמדינה שלנו יש הרבה סופרים וטובים מאוד, ואני רוצה להכיר את כולם. 

• AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור? 

EZ: להרקולס פוארו כבר מיס Marple, ויהיו לי אלף שאלות עבורם. הייתי גם אוהב ליצור אותם, כמו גם את האופי של דוריאן גריי.

• AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה? 

EZ: שלווה ושקט, זה מה שאני צריך כשיוצרים וכשאני רוצה ליצור את עצמי מחדש בקריאה.

• AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה? 

EZ: אני מעדיף לכתוב מוקדם בבוקר, שהמוח שלי רענן יותר, ואז קצת מאוחר יותר אחר הצהריים. אני תמיד כותב בחדר העבודה שלי, שם יש לי את המחשב, המחברות שלי, דיאגרמות ואחרים. אין לי זמן מוגדר לקרוא, אני קורא בכל פעם שאני יכול, וגם אין לי מקום ספציפי, מספיק לי שיש שקט. 

• AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב? 

EZ: בכל פעם שתקציר יצירה מפתה אותי, לא אכפת לי ממגדר. מה שאני רוצה זה שהם יספרו לי סיפור שתופס אותי. 

• AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?

EZ: התחלתי שלושה ספרים ואני איטי בקריאה בגלל חוסר זמן. אני עם החיים הסודיים של אורסולה בסמאת ארנצה פורטבאלס, האבא הטוב, מאת סנטיאגו דיאז, ו ארץ של ערפל ודבש, מאת מרתה אבלו. אני לא מתקדם כמו שהייתי רוצה בדיוק בגלל שאני מלטשת את הרומן הבא שלי ואני לא יכול לתת את הכל, נשארו לי שעות להכל. אם הכל ילך כשורה, הרומן האחד-עשר שלי יראה אור בסתיו. 

• AL: איך לדעתך סצנת הפרסום ומה החליט שתנסה לפרסם?

EZ: עולם ההוצאה לאור זה מורכב, זה תמיד היה ואני חושב שזה תמיד יהיה. אנחנו סופרים רבים ופרסומים שנתיים רבים, אבל נכון שאין כל כך הרבה סופרים מוכרים ושהרבה מאיתנו מרגישים שהזדמנויות טובות מוצעות רק למעטים. 

שלחתי את כתב היד הראשון שלי להרבה מו"לים, קיבלתי לא מעט סירובים ועוד יותר שקט בתגובה. חשבתי על הוצאה עצמית, אבל בסופו של דבר לא עשיתי את זה כי הייתי צריך לדעת את דעתו של מישהו עם ידע בעולם ההוצאה לאור, שלא יבקש ממני כסף להוצאת הרומן שלי, אלא יהמר על זה. כי אף אחד לא לוקח סיכונים אם הוא לא מאמין שיש פוטנציאל, בלי קשר לכמה הספרות סובייקטיבית, כמו כל אמנות. למזלי פגשתי את העורך שלי, אלברטו סנטוס, מנהל הוצאת Imágica-Ediciones, הוצאה לאור קטנה, עצמאית ומסורתית מדריד שהוציאה את הראשון שלי ב-2014. נכון לעכשיו, הם פרסמו תשעה מתוך עשרת הרומנים שיש לי, ואני אני מאוד שמח איתם.

• AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?

EZ: בפרט, לקח לי הרבה זמן להתחבר מחדש עם האני היצירתי שלי מאז הנעילה.. אני כבר יותר מחמישה עשר חודשים בלי להיות מסוגל לכתוב, עם הדמיוני ברציף יבש. זה השפיע עלי כל כך עד שהחלטתי לא להזכיר את המגיפה ברומנים הבאים שלי, להקפיא את הזמן עד שנת 2019. אני כותב כדי לברוח ולהתחמק, ​​ואני מאמין שהקוראים לא צריכים לראות ברומנים הרחבה של החדשות, וגם לא שהם תזכורת לזמן העוויתי שאנו חיים. אני אראה אם ​​בעתיד אזכיר את הזמנים המורכבים האלה או אקפוץ ישירות בזמן. כי אני חיובי ובטוח שהמים יחזרו למסלולם הרגיל.