צילום: ג'ינס כחול. עמוד בפייסבוק.
ג'ינס כחול, שם בדוי של הסופר הסביליאני פרנסיסקו דה פאולה פרננדז, יש רומן חדש בפורה, המצליח וכבר מסלול ארוך במיוחד בספרות נעורים. הכותרת שלה המחנה וזה א מותחן בו הוא מעז בנגיעה של מסתורין סביב מוות בנסיבות מוזרות שהתרחשו במחנה בו השתתפו צעירים ממוצא מאוד מגוון. בזה ראיון מספר לנו על זה ועוד הרבה יותר. אני מאוד מעריך את הזמן והטוב לב שלך.
ג'ינס כחול - ראיון
- ACTUALIDAD LITERATURA: המחנה זהו הרומן החדש שלך, שבו התרחקת מהנושאים שבספריך הקודמים. מה אתה אומר לנו על זה ומאיפה הרעיון?
ב"ג: אני לא חושב שהגעתי כל כך רחוק. מה שקורה הוא שעכשיו החלק העיקרי מוקדש למסתורין, אך עדיין יש לו את אותו חותמת כחול ג'ינס כמו תמיד. זהו מותחן נוער שעולה משיחה בין בן זוגי ואני בהסתגרות מלאה. עלה בדעתה שהיא יכולה לבודד כמה נערים במחנה ללא טלפונים סלולריים וללא חיבור לאינטרנט ומשם יצרתי את הסיפור.
- אל: האם אתה זוכר את הספר הראשון שקראת? והסיפור הראשון שכתבת?
ב"ג: אני באמת לא זוכר. בילדותי קראתי הרבה כי הורי הם קוראים מאוד ותמיד חייתי מוקף ספרים. אולי הסיפור הכתוב הראשון שלי היה סיפור קצר בו אדם מת בהצגת תיאטרון, ובסופו של דבר מתגלה שהרוצח הוא אני (או משהו כזה). למרות שהדבר הראשון שאני זוכר זה חיבור על צחוק ששלחו לי בכיתה.
- אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות.
ב J: אגתה כריסטי זו ההתייחסות היחידה שלי. קראתי עליה הכל. אין לי הרבה מחברי כותרות: קרלוס רואיס זאפון, טולקין, חוליו ורן... קראתי גם הכל על דולורס רדונדו o ג'ון ורדון, לדוגמה.
- AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור?
ב"ג: אולי ל פוארו או לשרלוק הולמס. אני אוהב דמויות אינטליגנטיות ודדוקטיביות.
- AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה?
ב"ג: נהגתי לכתוב בבתי קפה עד שהמגפה פגעה. אני לא יכול לסבול שתיקה לכתוב ולהפך, אפילו לא רעש קל ביותר לקרוא. למרות שאין לי תחביבים גדולים לדבר כזה או אחר.
- AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?
ב"ג: כל הרומנים שלי, למעט המחנה, כתבתי אותם הרחק מהבית. אני אוהב לכתוב ברעש, צופה באנשים באים והולכים. אני לא יכול להסביר למה, כי אני לא מכיר את עצמי. בתי הקפה הפכו למשרדי. כדי לקרוא אני מעדיף להיות בבית שקט על הספה או המיטה.
- AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב?
ב J: זה עובר פעמים. הרומן שחור, מותחנים, תעלומה... האם זה מה שאני קורא בדרך כלל. אבל קראתי גם הרבה נובל היסטורי באותה תקופה ואני מנסה להתעדכן ברומני הנוער המצטיינים, לקבל מידע על מה צעירים קוראים ומה חברי לכיתה עושים.
- AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?
ב"ג: אני ב עצור הקורא עכשיו. יש לי כמה רומנים ממתינים כמו באמצע הלילהמאת מיקל סנטיאגו, הדלת, מאת מאנל לורייו או משחק הנשמה מאת חאבייר קסטילו. גם אני לא כותב, למרות שלדעתי לא ייקח לי הרבה זמן לשבת מול המחשב ולחפש סיפור חדש.
- AL: איך לדעתך סצנת הפרסום היא? מחברים רבים ומעט קוראים?
BJ: מוציאים לאור מתאוששים ממשבר וירוס העטרה, ולדעתי הם לא סבלו כמצופה, אם כי ברור שלכל המגזרים היה קשה. זהו עולם מסובך וארעי, ולכן כדי להקדיש לכך זמן רב עליך לתת לו את כל 365 הימים בשנה. לפחות זה מה שאני עושה. לפני שהשגתי את זה, ניסיתי לפרסם ו לא קיבלתי את זה בפעם הראשונהלמעשה, כל המוציאים לאור דחו אותי. אבל אני לא ויתרתי, ראיתי שרשתות חברתיות ואינטרנט יכולות להיות כלי נהדר וחלון ראווה טוב להגיע לקוראים ובזכות הקהילה שבניתי ברשת הצלחתי לפרסם שירים לפולה. עברו שנים מאז זה, ארבעה עשר רומנים בשוק, אם כי יש לי עוד הרבה מה ללמוד.
- AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?
ב"ג: קשה מאוד. אני לא חושב שבמגפה, בנגיף ובמה שקורה יש משהו חיובי. ברור כי במוקדם או במאוחר כל זה יופיע בסדרות, ספרים וסרטים. נקווה שבסופו של דבר לא נשביע אנשים.