ישו קנדה. ראיון עם מחבר הספר "שיניים אדומות".

צילום: Jesús Cañadas, פרופיל טוויטר.

ישו קנדה הוא מקאדיז ובשנת 2011 פרסם את הרומן הראשון שלו, ריקוד הסודות. ואז הייתי עוקב שמות מתים, מה שהוביל אותו להיות אחד מהסופרים המתעוררים המוערכים ביותר של ז'אנר הפנטזיה. עם בקרוב יהיה לילה זה הולך ל מותחן אפוקליפטי וזוכה למוקדמות כ"אמן אימה חדש". הוא גם היה תסריטאי לעונה השנייה של הסדרה Vis à vis. בזה ראיון הוא דיבר איתנו על שיניים אדומות, הרומן האחרון שלו, ועוד הרבה יותר. אני מאוד מעריך את הזמן והאדיבות המסור שלך.

ישו קנדה - ראיון

• ACTUALIDAD LITERATURA: הרומן האחרון שלך נקרא שיניים אדומות. מה אתה מספר לנו על זה ומאיפה הגיע הרעיון?

ישו קנדה: En שיניים אדומות נתתי לעצמי את העונג להתקרב בצורה של מותחן העיר בה אני גר: ברלין. נמאס לי שברלין בסיפורת מופיעה כעיר מסיבות, רב תרבותית וטובת לב, כי יש ברלין הרבה יותר קשוחה, עוינת מהגרים וקרה; ורציתי לצלם את זה.

En שיניים אדומות נהנה (או נסבול) א מותחן על טבעי שבו ברלין היא עוד דמות אחתדמות מרושעת שמרחף מעל הזוג הראשי, שני שוטרים שמחפשים נער נעדר שרק הותיר אחריו שלולית דם ושן דפוקה. עד מהרה נגלה כי לא השוטרים ולא הנערה הנעדרת הם מי שהם נראים בהתחלה. יכולתי לספר לך יותר, אבל זה יקלקל את ההפתעה ואולי יחסוך לך משקה רע או שניים.

• AL: האם אתה יכול לחזור לספר הראשון שקראת? והסיפור הראשון שכתבת?

JC: אני לא זוכר את הספר הראשון שקראתי, אבל אני זוכר את הספר הראשון שהשפיע עליי, שהיה אפילו ספר גנוב! זה הערפד הקטן, מאת אנג'לה זומר-בודנבורג, ו גנבתי את זה מבן דוד שלי. ראיתי את זה על השולחן בבית שלו כשביקרתי ולקחתי את זה בלי שהוא שם לב. ואז הוא גילה, סלח לי ואפילו נתן לי, כי אהבתי את הספר. מאז, סיפורים עם מפלצות משגעים אותי. וכך יצאתי.

במונחים של את הסיפור הראשון שכתבתי, אני גם זוכר אותו, למרות שהייתי מעדיף שלא. כמו רוב הסופרים, הוא היה עותק מטונף ומגונה של הסופרים שאהבתי אז: לאבקראפט, קינג ובראדבורי, אבל בלי שבריר מהכישרון שלהם. מוטב שהוא ייקבר בשכחה, ​​למרות שהיה צורך שיתחיל להשתפר. צריך להתחיל מלמטה.

• אל: איך אתה ממשיך לכתוב רומני פשע ופנטזיה כמו סאגת אתנה? איזה מהם אתה מרגיש יותר בנוח ליצור? 

JC: אני מרגיש בנוח עם הכל כי אני אוהב הכל. אני תמיד אומר שאני אוהב את קציצות העגבניות שאמא שלי מכינה, אבל אם הייתי צריך לאכול אותן שלוש פעמים ביום כל יום, הייתי נמאס. אותו דבר קורה עם ספרות, אני נהנה מכל מיני סיפורים ולפעמים הם צעירים, אחרים פנטסטיים, מדע בדיוני אחרים או מותחנים או אפילו רומנטיים. כל ההדג'פודג' הזה מופיע בסופו של דבר ברומנים שלי, כמובן.

• אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות. 

JC: יש לי פסים. בזמן האחרון אני מאוד כבד עם מריאן אנריקז, אבל בפעמים אחרות זה נותן לי רוח דניאל פנאק, של אנג'לה קרטר אל ג'ק קטצ'ום. יש מה לבחור.

• AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור? 

JC: אני אגיד לך את הגיבור של אחד הספרים האחרונים שתרגמתי: ג'ק ספארקס, מתוך רומן האימה הימים האחרונים של ג'ק ספארקס. ג'ק הוא דמות בלתי נשכחת, ממזר מגעיל שבסופו של דבר אתה מקבל אליו חיבה יוצאת דופן, בהתחשב בכך שהוא לא יותר מדיו על הנייר. 

• AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה? 

ג'יי.סי: לכולנו הכותבים יש אותם כי אנחנו חסרי ביטחון ומעדיפים לחשוב שמפגש כתיבה הלך טוב כי הייתה פרווה של מיקי מאוס על השולחן. אצלי זה קשור יותר למקום: תמיד ב אותו מקום, תמיד ב אותה שעה, תמיד עם שני קפה בתוך הגוף. כך המוח שלי מתכונן. ותמיד עם אותה מוזיקה, שמשתנה מרומן לרומן.

• AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה? 

JC: בשלבים הראשונים של רומן, בית הקפה שנמצאת 500 מטר מהבית שלי, מאחור, שם המלצרים כבר מכירים אותי ולא אכפת להם אם הם רואים אותי עושה פרצופים או מדבר בשקט בזמן שאני כותב. אני מתחיל ב-9 בבוקר ועוצר להכין את האוכל של הקטן שלי. בשלבים האחרונים, בכל עת ובכל לוגר, כי אני הופך לג'וק שלא רוצה אור שמש, אלא רק מקלדת מוניטור.

• AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב? 

JC: אני אוהב אותם כל הז'אנרים כל עוד הם כתובים היטב. מה שהכי מושך אותי בספר הוא תמיד הסגנון, ולא הסיפור. אם אתה ממליץ לי על ספר כי הוא כתוב היטב, כבר מכרת לי אותו. על כל פנים, מה שנשאר איתי בדרך כלל הם הדמויות.

• AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?

JC: הקיץ הזה התחלתי לבקר מחדש אחד מספרי הפטיש שלי: לוט של סאלם, סיפור שאני חוזר אליו כל שניים או שלושה קיצים בערך. ברגע ש למה שאני כותב, אני מעדיף להגיד את זה כטיוטה מוגמרתכי אתה אף פעם לא יודע אם אתה הולך לקבל את זה. למרות שעד כה היה לי מזל.

• AL: איך לדעתך סצנת הפרסום ומה החליט שתנסה לפרסם?

JC: טוב ורע, כלומר, כמו תמיד. יש יותר הזדמנויות לפרסם מאשר כשחלמתי לעשות את זה, ובכל זאת יש גם הרבה גורמים שמקשים על אנשים קצת יותר צעירים ממני: מחסור בנייר, קוביד, מכירות נמוכות, מגמה שמרנית מסויימת בחלק מהמוציאים לאור. ... יש תקווה, אבל צריך גם הרבה סבלנות.

• AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?

JC: קשה לנתח משבר כשעוד לא יצאת ממנו. הדבר החיובי שנותר לי הוא שאמא שלי כמעט ולא נפגעה מקוביד אחרי החיסונים וגם אני לא. עם זה אני נותן שיר בשיניים. קודם חיים, אחר כך ספרות.