צילום: קרולינה מולינה, פרופיל פייסבוק.
קרולינה מולינה, עיתונאי וכותב של נובל היסטורי, נולד במדריד, אך נקשר כבר שנים לגרנדה. משם עבודתו הראשונה תצא בשנת 2003, הירח מעל הסביקה. הם עוקבים אחריה יותר כמו מארית בין שני קירות, אלבייזין חולם, חיי איליברי o שומרי אלהמברה. Y האחרון הוא עיניו של גלדוס. אני מאוד מעריך את הזמן והאדיבות שלך לכך ראיון שם הוא מספר לנו עליה ועל הכל קצת.
קרולינה מולינה - ראיון
- ACTUALIDAD LITERATURA: עיניו של גלדוס זהו הרומן החדש שלך, שבו התרחקת מהנושאים שבספריך הקודמים. מה אתה אומר לנו על זה ומאיפה הרעיון?
ס"מ: מגיל צעיר מאוד הקריאות של גלדוס ליוו אותי בכל קיץ. הוא היה התייחסותי בחלקי במדריד, כמו גם פדריקו גרסיה לורקה בחלקי בגרנדה. אז לפני כתשע או עשר שנים הרעיון לכתוב רומן על דון בניטו פרז גלדוס, הסופר שממנו למדתי לכתוב, היכה אותי. הכוונה שלי הייתה ליצור רומן מהות גלדוזי. הציעו חזון שלם של העולם שהקיף אותו: האינטימיות שלו, האישיות שלו, הדרך שלו לפרט את הרומנים שלו או איך הוא התמודד עם בכורה של עבודות התיאטרון שלו. עכשיו הוא יותר מרפרנס, הוא חבר דמיוני שאני תמיד הולך אליו.
- אל: האם אתה זוכר את הספר הראשון שקראת? והסיפור הראשון שכתבת?
ס"מ: ממש לאחרונה, בצעד, הוא הופיע הסיפור הראשון שלי. הוא נכתב על גבי ניירות פתקים דביקים שונים. זה היה סיפור שאמי סיפרה לי ועיבדתי אותו. היה אחד עשר שנים. ואז הגיעו סיפורי ילדים אחרים ובהמשך הרומנים הראשונים, שירה ותיאטרון. כמה עשורים לאחר מכן יגיע הרומן ההיסטורי. הספר הראשון שקראתי היה נשים קטנות. איתו למדתי לקרוא, הייתי עובר על זה בקול בחדר שלי.
- אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות.
ס"מ: אחרי, ללא ספק. אני גם לא אגלה שום דבר חדש: סרוואנטס, פדריקו גרסיה לורקה ובניטו פרז גלדוס. לשלושתם יש הרבה נקודות משותפות ואני חושב שכולן באות לידי ביטוי בספרי.
- AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור?
ס"מ: ג'ו צועד, של נשים קטנות. כשקראתי את הרומן הרגשתי כל כך מזוהה איתו שנראה לי שזה קשור בהחלטה שלי להיות סופר.
- AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה?
CM: אני לא מאוד טרחן. אני רק צריך Silencio, אור טוב וכוס te.
- AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?
ס"מ: עד לא מזמן הזמן הטוב ביותר לכתוב היה אחר הצהריים, כשכולם מנמנמים. עכשיו ההרגלים שלי השתנו אין לי לוח זמנים קבוע. לא מקום, אם כי בדרך כלל זה הסלון (שם יש לי את השולחן שלי) או על הטרסה.
- AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב?
ס"מ: כמובן. ה כַּתָבָה (הסיפור הקצר) וה- תיאטרון. אני גם נלהב חיבור היסטורי ו ביוגרפיה, ז'אנרים שקראתי בלהט לתעד את עצמי.
- AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?
ס"מ:אני קורא שניים ביוגרפיות, זה של היסטוריון מגרנדה מהשנות החמישית. XVI ושל דמות מאוד סקרנית מהרנסנס הספרדי. אני לא אומר את שמותיהם משום שזה יגלה את נושא הרומן הבא שלי. התחלתי גם את אַנתוֹלוֹגִיָה שרמדיוס סאנצ'ס עשה על שירתו של אמיליה פרדו בזאן (זרוק אבוד בים העצום).
לגבי מה שאני כותב עכשיו, בהיותי בשלב התיעוד, אני מסור הכינו סיכומים, מערכונים ספרותיים וסיפורים ואז עזור לי להתמודד עם תהליך יצירת הרומן. זו תקופה ארוכה ועמלנית אך הכרחית. ואז, בכל יום נתון, יבוא הצורך בכתיבה ואז מיטב משחק הספרות מתחיל.
- AL: איך לדעתך סצנת הפרסום היא? מחברים רבים ומעט קוראים?
ס"מ: כשהתחלתי לכתוב תמיד היה לי ברור שאני חייב לפרסם. לרומן ללא קוראים אין שום היגיון. יש מחברים שיגידו שהם כותבים בעצמם אבל יצירתיות מחייבת אותך לשתף. ספר נכתב בכדי לתקשר משהו, ולכן עליו להתפרסם. לקח לי שלושים שנה לפרסם. אם הסיפור הראשון שלי היה בגיל אחת עשרה, פרסמתי את הרומן הראשון שלי כשהייתי בן ארבעים. בין לבין הקדשתי את עצמי לעיתונות, פרסמתי שירה וסיפורים קצרים, אבל פרסום רומן הוא מאוד מסובך.
נוף ההוצאה לאור גוסס. אם זה היה שגוי לפני כן, עם הגעת המגפה נאלצו להוציא לאור מספר רב של הוצאות ספרים וחנויות ספרים. זה יעלה לנו להתאושש. הכל השתנה המון. אני באמת לא רואה עתיד מלא תקווה.
- AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?
ס"מ: התחלתי את המגיפה עם מחלה משפחתית קשה להיטמע. COVID הגיע ושוב חליתי במחלה נוספת מבן משפחה שהיה קשה עוד יותר. הם היו שנתיים מאוד מסובכות בהן הרהרתי והחלטתי לחיות בצורה אחרת ועם ערכים אחרים. זה השפיע על הספרות שלי ועל ההרגלים שלי. החיובי הוא ששני האנשים שחלו במצב טוב עכשיו, מה שמראה שבכל פעם שהם סוגרים דלת הם פותחים לך חלון. אולי אותו דבר קורה בעולם ההוצאה לאור. נצטרך לחכות.