עיסה, הרומן האחרון שהעניק לנו בוקובסקי

צ'רלס בוקובסקי

ברוך הבא קוראים! היום אנו מביאים את הביקורת על הספר האחרון שהוציא צ'רלס בוקובסקי ז"ל. מחבר זה היה אחד הגדולים, או לפחות הוא לא השאיר אף אחד אדיש. או שאהבתם או ששנאתם את זה.

במקרה זה, עבור מי שאוהב אותו, הוא לא יכול היה להשאיר לנו עבודה טובה יותר לפני שעזב. עם סגנונו המוזר, המלוכלך, הגס והבלתי אכבד, הוא נתן לנו את הרומן הסבוך הזה עם נגיעות מדע בדיוני.

הפעם בוקובסקי מניח בצד את האלטר אגו שלו צ'ינאסקי. בסרט מככב ניק בליין, המכנה את עצמו "הבלש הטוב ביותר בלוס אנג'לס ובמזרח הוליווד".

הדמות ההרסנית העצמית הזו, אלכוהוליסטית, מכורה להימורים וכמובן על סף פשיטת רגל, תמצא את עצמה מעורבת בסבך תיקים שיש לפתור.

בוקר אחד מקבל בליין שיחת טלפון של גברת מוות, שמבקשת ממנה לברר אם הסופרת הצרפתית האותנטית סלין עדיין בחיים. כמובן שהבלש מופתע יותר מכיוון שסלין נפטר יחד עם המינגווי, אך הסכום שהציע הלקוח ובעיותיו הכספיות יגרום לו לקבל את המשימה.

כאילו מתוך קסם, ואחרי בצורת עבודתו, קהל הלקוחות מתחיל לגדול. ללקוח המדהים והמוזר שלו מצטרף מר ברטון, ששומר עליו את כל אמונו לאתר את הדרור האדום.

רשימת התיקים שלו ממשיכה לגדול. אחרי שתי המטלות הללו, אחריו ג'ק בס, שרוצה לברר אם אשתו בוגדת בו, ומר גרובס התמהוני, משוכנע שחברתו היא חייזר.

אך לא רק תצטרך להתמודד עם המקרים המוזרים ביותר האלה. הבעיות שלו עם בעל הבית, עם הדוור השכן שלו, עם הבריונים ועם העולם בכלל, יסבכו את חייו עד שיפתור את המקרים.

הרומן הזה מציע כמה מהדמויות הציוריות ביותר, ועם עלילה כל כך סוריאליסטית שאי אפשר להתנתק ממנה. קבל לתפוס את הקורא מהעמוד הראשון.

כפי שכבר הגבנו, בוקובסקי מתאהב או שונא אותו. אם אתה מהקבוצה הראשונה, או שעדיין לא היה לך העונג לקרוא אותה, אתה לא יכול לפספס את זה.

קריאה משמחת!


השאירו את התגובה שלכם

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *

*

*

  1. אחראי לנתונים: מיגל אנחל גטון
  2. מטרת הנתונים: בקרת ספאם, ניהול תגובות.
  3. לגיטימציה: הסכמתך
  4. מסירת הנתונים: הנתונים לא יועברו לצדדים שלישיים אלא בהתחייבות חוקית.
  5. אחסון נתונים: מסד נתונים המתארח על ידי Occentus Networks (EU)
  6. זכויות: בכל עת תוכל להגביל, לשחזר ולמחוק את המידע שלך.

  1.   מריצ'לה דיג'ו

    היי דיאנה, אני חושבת שאם אני הולך לקרוא את עיסת, לא הכרתי את בוקובסקי אבל קראתי את פוסטמן לפני כמה ימים ואהבתי את סגנונו הנינוח והשולי.
    ברכות ממקסיקו !