יצירות של גרסילאסו דה לה וגה

עבודתו של גרסילאסו דה לה וגה נחשבת חיונית בתוך צורות הביטוי של שירת הרנסנס בשפה הספרדית. למעשה, משורר טולדו מוכר כאחד מחלוצי השירה בתקופת תור הזהב הספרדי. עם זאת, הוא מעולם לא ראה אף אחת מיצירותיו הכתובות מתפרסמות בימי חייו.

זה היה חברו הגדול חואן בוסקן (1487 - 1542) שחיבר את ההפקה הפואטית של גרסילאסו ופרסם אותו (נתיחה שלאחר המוות) יחד עם כמה משיריו בשנת 1543. ואז, בשנת 1569, פרסם מדפיס מסלמנקה את עבודתו של המלחין מטולדו בנפרד. מאוחר יותר באותה מאה, שירים אחרים - שלא פורסמו באותה תקופה - נכללו בקטלוג של המשורר הספרדי הידוע כיום.

יצירותיו של גרסילאסו דה לה וגה

פרסום ראשון של שיריו

נוצר בין 1526 ל-1535, העבודה הקטנה שנשמרה עד כה על ידי גרסילאסו הופיעה לראשונה ב העבודות של Boscán עם כמה Garcilaso de la Vega (1543). עם זאת, כמה היסטוריונים טוענים שכנראה כתב מילים מסורתיות והפך למשורר ידוע בקרב חצרות קסטיליה בצעירותו.

בכל מקרה, חואן בוסקאן היה המפתח להתאמת הפסוק הניתן להברה (נטויה) לחיבור המטרי הקסטיליאני מאת גרסילאסו. האחרון התאים להפליא את המבנה האידיומטי של הקסטיליאני להדגשה האיטלקית. באותו אופן, הוא שילב את התכנים הפואטיים הניאופלטוניים האופייניים לשירת הטאנה של הרנסנס.

השראה והשפעות

בוסקן היה חשוב גם להערכתו של גרסילאסו לשירתו של האדון הוולנסיאני אוסיאס מארס. דמות חשובה נוספת בחייו של המלחין הספרדי היה פדרו דה טולדו, שהפך למשנה למלך נאפולי. אין ספק ששתי השהות של גרסילאסו (1522-23 ו-1533) בעיר הדרומית של איטליה סימנו את שילובן של תכונות פטררצ'ניות בשירתו.

ב-1526 פגש משוררת טולדו את איזבל פריירה דה אנדרדה, אחת מגברותיה של איזבלה מפורטוגל כאשר הקיסרית לעתיד נישאה לקרלוס הראשון. לפי כמה אנשי אקדמיה, העלמה הפורטוגלית מופיעה כרועה אליסה בפסוקי גרסילאסו דה לה וגה. ככל הנראה, זה הושפע כאשר נישאה לדון אנטוניו דה פונסקה, חבר המועצה של טורו (קסטיליה) בשנת 1529.

אהבות נוספות שכדאי להזכיר

בשנת 1521, גרסילאסו הוליד בן לא חוקי -למרות שנכלל בצוואתו - עם גיומאר קאריו, הידוע כאהבתו הראשונה של משורר טולדו. הגברת הזו מכונה ה-Galatea ב- אקלוג I. בנוסף, מגדלנה דה גוזמן (בת דודה) היא קמילה באקלוג השני וביאטריז דה סה היפהפייה, אשתו של אחיה פבלו לאסו (המכונה גם אליסה).

מאפיינים של המילים של גרסילאסו דה לה וגה

העבודה של גרסילאסו דה לה וגה הוא מורכב משלושה אקלוגים, ארבעה שירים, ארבעים סונטות, איגרת, אודה ושמונה ספרי שירים. הסוג המסורתי (מסודר בפסוקים אומנוניים). בחיבור זה ניתן להעריך על כל ממדיו את חידוש הנושאים והז'אנרים המשמשים בשיר הרנסנס.

יתרה מכך, כמה מהסונטות והאקלוגים של גרסילאסו נחשבים על ידי היסטוריונים לייצוג נאמן של האדון הרנסנס האידיאלי. באותו הזמן, פסוקיו שילבו באופן סופי את המדדים של השירה הלירית האיטלקית לחיבורים בספרדית.

נושאים

רוב הסונטות של גרסילאסו הן בעלות אופי אהבה, וביניהן, חלקן שנכתבו בצעירותו מציגות מאפיינים של ספר השירים המסורתי. במקום זאת, הסונטות הללו שנוצרו בעידן בוגר יותר של משורר טולדו מראות גישה האופיינית יותר לרגישות הרנסנס (מורגש גם בשירים שלהם).

סונטה XXIII

"כל עוד ורד ושושן

הצבע מוצג במחווה שלך,

ושהמבט הנלהב והישר שלך,

באור צלול הסערה השלווה;

ובעוד השיער, אשר בווריד

של זהב נבחר, בטיסה מהירה,

בצוואר הלבן והיפה, זקוף,

הרוח זזה, מתפשטת ומבלגנת;

לקחת מהאביב המאושר שלך

הפרי המתוק, לפני מזג האוויר הזועם

לכסות את הפסגה היפה בשלג.

הרוח הקפואה תקמל את הוורד,

עידן האור ישנה הכל,

על שלא עשו שינוי במנהגם".

הטבע ביצירתו של גרסילאסו

יתר על כן, האקלוגים של גרסילאסו מהווים את הביטוי המקסימלי לכישרון השירי שלו. בהם, מספר רועי צאן מתלבטים בשאלות הקשורות לאהבה בהקשר של טבע אידיאלי. למרות הספירה אקלוג II זה היה הראשון שנכתב על ידי המלחין הקסטיליאני, ובין שלושת מחבריו, היחיד שהציג עלילה דרמטית.

אקלוג II (רסיס)

"אלבני

האם זה חלום, או שאכן אני משחק

היד הלבנה? אה, חלום, אתה לועג!

האמנתי כמו מטורפת.

הו תשמור עליי! אתה עף

עם כנפיים מהירות דרך דלת הובנה;

שכבתי כאן בוכה.

האם לא מספיק הרוע הרציני שבו הוא מתעורר

הנשמה חיה, או במילים טובות יותר,

מת מחיים לא בטוחים?

סליציום

אלבניו, תפסיק לבכות

צר לי

אלבני

מי מציג את האבל שלי?

סליציום

הנה מי יעזור לך להרגיש.

אלבני

אתה כאן סליסיו? נחמה גדולה

הייתי בחברה שלך גרועה,

אבל יש לי בזה להיפך את השמים".

ביוגרפיה של גרסילאסו דה לה וגה

להיסטוריונים אין קונצנזוס לגבי שנת הלידה של גרסי לאסו דה לה וגה (שם הטבלה). אחת הוודאות בהקשר זה היא שהוא נולד בטולדו בין 1491 ל-1503, בתוך משפחה של האצולה הקסטילית. הוא התייתם מאביו בגיל צעיר, אבל זה לא מנע ממנו לספוג את המזימות הפוליטיות של ממלכת קסטיליה.

נעוריו בחצרות קסטיליה

גרסילאסו הצעיר קיבל חינוך שלם מאוד לתקופתו בחצרות הממלכה. שם למד מספר שפות (לטינית, יוונית, איטלקית וצרפתית) והכיר את חואן בוסקאן, לו הוא כנראה חייב את אהבתו לשירה הלבנטינית. בשנת 1520 הפך המשורר לחייל מלכותי; מאז הוא השתתף במספר רב של מסעות צבאיים בשירות המלך קרלוס הראשון.

ב-11 בנובמבר 1523 מונה גרסילאסו דה לה וגה לסנטיאגו בכנסיית סן אגוסטין בפמפלונה. בשנים הבאות הוא המשיך להשתתף במשלחות צבאיות חשובות (באחת מהן הוא נפצע קשה). בינתיים, בשנת 1525 הוא נישא לאלנה דה זוניגה, אחותו של קרלוס הראשון מספרד, איתה נולדו לו חמישה ילדים.

מסעות צבא אחרונים, גלות ומוות

בשנת 1530, גרסילאסו היה חלק מהטיול המלכותי של קרלוס הראשון לבולוניה, שם הפך לקרל החמישי, קיסר הרומאים הקדושה. לאחר שנה, הוא גורש (בשל השתתפות בחתונה לא מורשית) לאי שוט (דנובה), לפני שהשתקע בנאפולי. בשנת 1535, הוא קיבל שני חתכים בפיו ובזרועו הימנית במהלך יום תוניס.

בשנה שלאחר מכן יצא שארל החמישי למלחמה נגד פרנסיס הראשון הצרפתי. זמן קצר לאחר מכן, מונה גרסילאסו למפקד השדה עבור המשלחת דרך פרובנס. שם, הוא נפצע קשה בקרב במהלך ההתקפה על ביצורו של מוי. לבסוף, המשורר והחייל מטולדו מת בניס, ב-14 באוקטובר 1536.