ססיליה מיירלס. יום השנה להולדתו

ססיליה מיירלס נולד ביום כמו היום בשנת 1901 בשנת ריו דה ז'נרו. היא הייתה מורה ועיתונאית ונחשבת לאחת ממיטב המשוררים בדרום אמריקה של המאה ה-XNUMX. זה היה שייך ל מודרניזם ברזילאי וגם הייתה לו השפעה רבה של הרומנטיקה. הוא פרסם את קובץ השירים הראשון שלו בגיל 18 וקיבל מספר פרסים והכרות. האם ה מייסד ספריית הילדים הראשונה של ריו דה ז'נרו. זה א מבחר שירים מאת את עבודתו לזכור.

ססיליה מיירלס - מבחר שירים

דיוקן

לא היו לי את הפרצוף הזה היום,
כל כך רגוע, כל כך עצוב, כל כך רזה,
ולא העיניים האלה כל כך ריקות,
וגם לא השפה המרה הזאת.

לא היו לי את הידיים האלה בלי כוח,
כל כך עצור וקר ומת;
לא היה לי את הלב הזה
שאפילו לא מוצג.

לא שמתי לב לשינוי הזה,
כל כך פשוט, כל כך נכון, כל כך קל:
באיזו מראה הלכת לאיבוד
התמונה שלי?

Resurrección

אל תשיר, אל תשיר, כי הנפטרים באים מרחוק,
האסירים באים, בעלי עין אחת, הנזירים, הנואמים,
מחבלים מתאבדים.
הדלתות מגיעות, שוב, והקור של האבנים,
של המדרגות,
ועם חלוק שחור, שתי הידיים העתיקות האלה.
ולהבה נר ניידת. והספרים. ו
כתבי הקודש.
אל תשיר, לא כי זו הייתה המוזיקה שלך
להשמיע את מה שנשמע. אני מת לאחרונה, עדיין
עם דמעות.
מישהו ירק על הריסים שלי בהיסח הדעת.
אז ראיתי שכבר מאוחר.

ונתתי לשמש להישאר על הרגליים ולזבובים ללכת.
ורוק איטי נזל מהשיניים שלי.
אל תשיר, כי קלעתי את השיער שלי, עכשיו,
ואני מול המראה, ואני יודע היטב שאני במנוסה.

ילדות

הם לקחו את סורגי המרפסת
מהמקום שבו נצפה הבית.
מוטות הכסף.

הם לקחו את הצל של עצי הלימון
שבו התגלגלו קשתות מוזיקה
ונמלים אדמדמות.

הם לקחו את הבית עם גג ירוק
עם מערות המעטפת שלו
וחלונות הוויטראז' של פרחים מוכתמים.

הם לקחו את גברת הפסנתר הזקנה
מי שיחק, שיחק, שיחק
הסונטה החיוורת.

הם לקחו את העפעפיים של חלומות ישנים,
והם השאירו רק את הזיכרון
והדמעות הנוכחיות.

הַצָעָה

כל דבר קורה ככה
שליו, חופשי, נאמן.
פרח שמתגשם, ללא עוררין.
גל שהוא אלים, בגלל פעילות גופנית אדישה.
ירח העוטף את החתן והכלה מחובקים ו
לחיילים הקרים ממילא.
גם כמו אוויר הלילה הזה: לוחשת של
שתיקות, מלאות בלידות ו
עלי כותרת.
שווה לאבן שנעצרה, משמרת את גורלה המושהה.
והענן
קלה ויפה, חיה מלעולם לא להיות.

הציקדה בוערת במוזיקה שלה, הגמל שלועס
את הבדידות הארוכה שלו,
לציפור המחפשת את סוף העולם, לשור ההולך
בתמימות כלפי ההר.
זה קורה ככה, כל דבר שליו, חופשי, נאמן.
לא כמו שאר הגברים.

שיר סתיו

סלח לי, עלה יבש,
אני לא יכול לטפל בך
הגעתי לאהוב בעולם הזה
ואפילו אהבה שאיבדתי.
מה היה התועלת בשזירת פרחים
בחולות האדמה
אם היו אנשים ישנים
על הלב של עצמך?

ולא יכולתי להרים אותו!
אני בוכה על מה שלא עשיתי
ועל חולשה זו
זה שאני עצוב ולא מרוצה.
סלח לי, עלה יבש!
העיניים שלי חסרות כוח
צופה ומתפלל עבורם
הם לא יקומו.

אתה עלה סתיו
שעף דרך הגן.
אני משאיר לך את הנוסטלגיה שלי
-החלק הכי טוב בי.
ואני הולך לכיוון הזה
בטוח כמה הכל מיותר.
שהכל פחות מהרוח,
פחות מהעלים על האדמה.

סיבה

אני שר כי הרגע קיים
והחיים שלי שלמים
אני לא שמח וגם לא עצוב:
אני משורר.

אח של דברים חמקמקים,
אני לא מרגישה שמחה ולא ייסורים.
אני עובר לילות וימים
ברוח.

אם אני מתמוטט או אם אני בונה,
אם אשאר או אבטל,
-אני לא יודע אני לא יודע. אני לא יודע אם אשאר
או צעד.

אני יודע שאני שר. והשיר הוא הכל.
לכנף המחורזת יש דם נצחי.
ויום אחד אני יודע שאני אהיה טיפש:
-לא יותר מזה.


היה הראשון להגיב

השאירו את התגובה שלכם

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *

*

*

  1. אחראי לנתונים: מיגל אנחל גטון
  2. מטרת הנתונים: בקרת ספאם, ניהול תגובות.
  3. לגיטימציה: הסכמתך
  4. מסירת הנתונים: הנתונים לא יועברו לצדדים שלישיים אלא בהתחייבות חוקית.
  5. אחסון נתונים: מסד נתונים המתארח על ידי Occentus Networks (EU)
  6. זכויות: בכל עת תוכל להגביל, לשחזר ולמחוק את המידע שלך.