בשנים האחרונות, מציאת ספרים על הפזורה, בין אם מדובר באפריקה, דומיניקנית או הודית, מאפשרת לנו לדעת ממקור ראשון את רשמיהם וחוויותיהם של אלו שעזבו את מולדתם להתמזג עם החלומות שהמערב הבטיח. אחד מהם, ואחריו הוא היה מאחור זמן רב, נקרא ארץ יוצאת דופן, מאת ג'ומפה להירי, סופר אמריקאי של הורים בנגליים המספר, באמצעות שמונה סיפורים, את סיפורי הדמויות הללו לכודים בין מסורת למודרניות, בין הודו לארצות הברית.
קארי וקטשופ
הטבע האנושי לא יישא פרי, כמו תפוח האדמה, אם הוא נטוע שוב ושוב, במשך יותר מדי דורות, באותה ארץ מדולדלת. לילדי היו מקומות לידה אחרים, וככל שאוכל לשלוט בהון שלהם, הם ישתרשו בארץ יוצאת דופן.
בציטוט זה מאת נתנאל הות'ורן, ג'ומפה להירי מתחיל את חזונו (ושל העולם) של כל אותם דמויות וסיפורים שנמצאים בין ביתו לארץ מלאת הזדמנויות:
רומא היא הינדית צעירה הנשואה לאמריקאית שמקבלת ביקור מאביה האלמן. בודי אישה נשואה מאוהבת במהגר הינדי צעיר. עמית ומייגן הם זוג נשוי שהולכים לחתונה ואילו סודהא וראול הם שני אחים הצורכים אלכוהול מאחורי גב הוריהם ההינדים המסורתיים, ואילו טרילוגיית הסיפורים של חמה וקאושיק הולכת בעקבות שני אוהבים שהכירו מילדים לאידיליה שלו בבגרות, כשיא השיא המכריע של ספר מלא בחיי היומיום אבל עם קסם, הרבה קסם.
ארץ לא שגרתית הוא ספר להתענג עליו, כמו קארי, כמו פרגות נצרכים כמעט על ידי כל הדמויות המגיעות לחוף המזרחי של ארצות הברית שם עליהן להתמודד עם השינויים החדשים שהמערב הטיל ולנסות לשמור על המסורות הבנגליות שלהם בעולם בו ילדים שוכחים את השפה, המוסכמות והטאבו. כל זה עטוף בסיפורים מבושלים על אש איטית, כמו הכלים הטובים של הודו, עד שהגיע לתוצאה המייצגת נקודת מפנה. סיפורים מעוצבים בכנות וסיפורים המרגשים ומפתיעים, במיוחד הסיפור הסוגר את הספר, שהשפעתם הזכירה לי עוד אחד מהסיפורים האהובים עלי: עקבות דמיך בשלג, מאת גבריאל גרסיה מרקס.
לפי הסטטיסטיקה, יותר מ -3 מיליון אמריקאים (1% מהאוכלוסייה) מגיעים מהודו, מתוכם 150 מבנגלים, המדינה הדרום-מזרחית של המדינה. מציאות הטוענת יותר מהרהור אחד על תנועות נדידה ופזורה שמוצאת את אדמתה המובטחת במיוחד באירופה ובמיוחד בארצות הברית.
צילום: NPR
זה היה המקרה של הוריו של הסופר ג'ומפה להירי, ילידת לונדון בשנת 1967 ועברה עם הוריה לרוד איילנד (ארצות הברית) בגיל שנתיים. לאחר שלמד כתיבה יצירתית באוניברסיטת בוסטון, הפך לאהירי את הפזורה הבנגלית לתפיסה העיקרית של עבודותיו, היותו מתורגמן לרגשות (2000) ספרו הראשון שפורסם. מערך סיפורים שבו, כמו ארץ לא שגרתית, המחבר מנסה לחקור את סיפוריהם של כל המהגרים הללו דרך רגשות הזוגות המככבים בכל סיפור.
הספר זכה בפרס פוליצר, משהו חריג לספר סיפורים, שאישר את הפוטנציאל של סופר שיפרסם זמן קצר לאחר מכן את הרומנים El buen nombre (2003) ו- La hondonada (2013). ארץ יוצאת דופן פורסמה בשנת 2008, ונחשבת לספר השנה הטוב ביותר על ידי הניו יורק טיימס. כותרת טובה שמתחילה להתעמק ביקום הגלובלי של מחבר זה שעבודתו נותרה נצחית, אפילו עדכנית ביותר, אפשר לומר.
הביקורת שלך נראית לי קצת פושרת, אם אתה מאפשר לי את ההערה. הספר ריתק אותי. זה נראה לי טוב מאוד. טוב מאוד.
הרומנים שכתב אחר כך לא ממש מגיעים לרמה. אני לא חושב שהיא סופרת נהדרת, אלא הכותבת המושלמת לספר את מה שמסופר בארץ לא רגילה. אני חושב שאף אחד מהם לא נכתב על ידי פוסטר וואלאס או תומאס פינבצ'ון לא יהיה טוב יותר. זו רק דעה.