ביקורת: "הסוכן המוגן", מאת ג'יימס נאוה

ביקורת: "הסוכן המוגן", מאת ג'יימס נאוה

הסוכן המוגן, של ג'יימס נאווה, זהו רומן משעשע ומרגש, בו אנו יכולים למצוא ז'אנרים שונים המאוחדים בסיפור עדכני מאוד. הרומן הזה הוא מערבון עכשווי שמשלב מתח, תככים, ריגול, פרקים בסגנון הטהור ביותר של הרומן הרומנטי ואפילו ניצוץ של פנטזיה.

הרומן מספר על סיפורו של סוכן CIA מסתתר בחווה במונטנה, ליד הרי הרוקי. הזאבים והאגדות ההודיות הקדומות הם המשאבים בהם נאוה משתמשת בכדי להעניק לו את אותה נקודה נהדרת המגלמת את הסיפור. עד כה, זה כנראה מזכיר לך הרבה ספר נוסף של נאוה שסקרתי לפני כמה חודשים, זאב אפור. אבל להיסטוריה אין שום קשר לזה. למעשה, כשספרי צלפים שלחו לי את זה, הייתי צריך לחכות לקרוא אותו, מכיוון שהסימן שהשאיר עלי זאב אפור זה מנע ממני לקרוא את הכותרת החדשה הזו מבלי לזכור את האחר. עם זאת, הסיפור שונה מאוד, מכל הבחינות. להלן אספר לכם קצת על הסיפור הפנטסטי הזה, מלא האקשן, אבל גם הרגישות והטעם הטוב.

הסוכן המוגן דייוויד קרוא מספר את סיפורו של סוכן CIA שמפנה מקלט בחווה במונטנה, שם הוא הולך לעבוד כקאובוי. דייוויד, אחד מסוכני ה- CIA הטובים ביותר ברגע זה, מסתיר את עצמו בבריחה מפטווה שקבוצת ג'יהאדיסטים פתחה בו.

בהתחלה הכל מסתדר כשורה, אבל כאשר הכיסוי שלו נפגע, ה- CIA מציע לקרוא להיות פיתוי של מלכודת מוות כדי לסיים את המחבלים, שמכוונים לא רק לסוכן המוגן, אלא לכמה אחרים.

בין כל אלה, דוד מוצא אהבה. וכשהמחבלים מגלים, הם מוצאים את הדרך המושלמת להוריד את עורב.

אבל לקרואו יש נשק סודי, יכולת שהוא לא ציפה איתה. איכשהו, הגיבור שלנו מצליח לראות מה הולך לקרות, בזכות הרמוניה מיוחדת שיש לו עם הזאבים.

הסיפור מלא בתיאורים מבריקים, בהם נאווה משחרר את כל התשוקה שהוא חש לארץ מונטנה זו, כמו גם את ההערצה שהוא מגלה כלפי זאבים. כבר ראינו את זה זאב אפור, אבל זה לא מפסיק להפתיע. נקודת הפנטזיה המשתלבת עם התפקיד שממלאים הזאבים בסיפור זה היא מקורית מאוד, ומטופלים בצורה כזו שאפשר אפילו להגיע להאמין בזה.

הסיפור מתחיל לאט. נאוה נהנית להראות לנו את הסביבה, בהפנמת אנשים ודמויות, מנהגים, אירועים, יחסים אישיים. המחצית הראשונה של הספר היא חלק ליהנות ממנו.

עם זאת, ככל שהסיפור מתקדם, כאשר הפעולה מתחילה, הקריינות מהירה ודינמית הרבה יותר, מלאת רגש, עם שברים של אלימות גדולה, אך מטופלת עם טעם מעולה, שם נאוה מוציאה את הצד הצבאי ביותר שלו.

הסגנון של נאוה מאופיין בשימוש בשפה יעילה מאוד, "אמריקאית" מאוד, אם יורשה לי לומר זאת. הוא אוהב להתעמק בפרטים, להראות את התגובות והתחושות של הדמויות. בנוסף, השפה שלהם ישירה וברורה, והסיפור קל מאוד לקריאה.

אהבתי במיוחד את הטיפול בסוף, שבו דרך שברים קצרים הסיפור התקדם והציע את נקודת המבט של הגיבור, ואז של האנטגוניסט. זה נותן עומק רב לסיפור, שנכנס לתחום הפסיכולוגי, ומאפשר להעצים את רגעי המתח הגדולים ביותר.

באשר לטיפול בכל הקשור ל- CIA, רגיל כמוני לראותו בסרטים ובסדרות טלוויזיה, קריאת התהליכים, תיאור הטכנולוגיה ושאר הנושאים הקשורים אליו ריתקו אותי.

לגבי המהדורה, יש לציין כי זה, כמו כל ספרי ספרי צלפים, ערוך בצורה מושלמת, עם חומרים באיכות גבוהה. הכריכה, בשני טקסטורות, מעניינת במיוחד, עם עיצוב יפהפה ותצוגה מקדימה של משהו שהיה מעניין במיוחד בטיפול בדמות: המסתורין. כי בשום זמן לא עושה נאוה תיאור מלא של הדמות, שתמיד מלווה בכובע הבוקרים שלו וברובה (כמו שאנחנו רואים על העטיפה). באופן כללי הספר מטפל טוב מאוד והקריאה מאוד נוחה.


השאירו את התגובה שלכם

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *

*

*

  1. אחראי לנתונים: מיגל אנחל גטון
  2. מטרת הנתונים: בקרת ספאם, ניהול תגובות.
  3. לגיטימציה: הסכמתך
  4. מסירת הנתונים: הנתונים לא יועברו לצדדים שלישיים אלא בהתחייבות חוקית.
  5. אחסון נתונים: מסד נתונים המתארח על ידי Occentus Networks (EU)
  6. זכויות: בכל עת תוכל להגביל, לשחזר ולמחוק את המידע שלך.

  1.   ויסנטה לארה דיג'ו

    זה נשמע סופר מעניין. אני אוהב קריאה מהסוג הזה.

  2.   אווה מריה רודריגז דיג'ו

    אני ממליץ לך לקרוא אותו. זה יאהב אותך. יש בו המון אקשן. כל ספריו של ג'יימס נאוה מעניינים מאוד.