אם הייתי צריך לבחור ספר, הייתי דבוק בספר הזה, שקראתי אותו יותר מפעם אחת והוא תמיד מצליח לגרום לי להרגיש דברים אחרים. המניעים? הודו, כמה מטפורות שלא עולות אף פעם, סיפור פשוט אבל מלא בניואנסים ודמויות טרגיות, המיוסרות באמצע גן העדן. היום אני מביא את סקירה של אלוהי הדברים הקטנים מאת ארונדתי רוי, 100 שנות הבדידות המסוימות של הודו.
בכפר בהודו. . .
קראלה, מדינת הודו בה מתרחש הרומן.
אל הדברים הקטנים שוכן בעיירה איימנם, לא רחוק מהעיר קוטיים, במדינת קראלה שבדרום הודו. מקום שנוכל לספור בו כגיבור אחד נוסף של הסיפור שכן, כפי שאומר כותרת הרומן, אותם דברים קטנים שנולדים במקום זה מעצבים את דרך החשיבה, האבולוציה ואפילו את גורלם של גיבוריו.
הרומן מתחיל בשנת 1993, כאשר רהל, 31, חוזרת לעיר כדי להיפגש עם אחותה התאומה, אסתה. מכאן ואילך הסיפור חוזר לשנת 1969, השנה בה חייו השתנו לנצח, וגם זו של משפחתו, סאגה סורית-אורתודוכסית ששוכנה בקרלה. הרומן נוסע כל הזמן בזמן כדי לספר את חייהם של פפאצ'י וממאצ'י, שני הסבים, הוא האנטומולוג והיא המנוע העיקרי של חברת קוסרוואס ואנקורטידוס פאראסו.
זמן קצר לאחר מכן אנו עדים לסיפור ילדיה, אמו, אישה שעברה התעללות שחוזרת לבית הוריה עם שני ילדיה - רהל ואסתה -, וצ'אקו, אח שאחרי שלמד באוקספורד התחתן עם אישה אנגלית, מרגרט, עם שהיתה לו בתו סופי מול.
מול הוא דמות המפתח ברומן, שכן זה יהיה במהלך ביקורו בארץ אביו שמערכת היחסים שלו עם רהל ואסתה מובילה לפרק דרמטי שבו נראה כי העסקים הבלתי גמורים, האומללות והגעגועים של שאר בני המשפחה מתמזגים. ...
דברי הימים של גן עדן בעייתי
אל הדברים הקטנים ניזון מריאליזם קסום מסוים שתמיד דחה המחבר אך נוכחותו ניכרת לאורך כל הרומן. תיאוריו ומטאפורותיו מתווים תחושות חדשות שרק התבוננות יכולה לתפוס, ואיתו גם את הפנטזיה של עולם שלא נראה מודע לדברים הקטנים הללו.
למרות שמטאפורות בדרך כלל מאטות את קצב הסיפור, ברומן זה הן מניעות אותו, מלוות את הטיפול בדמויות והופכות אותו לייחודי, ויכולות להעמיק עוד יותר בחוויותיהן, באותו אמו שחי עם גבר אפל בה. האומץ, באותו פפאצ'י שבליבו פרפר עדיין מתנפנף. . . נראה שכל אחת ואחת מהדמויות רוקדת בכוח הסיפורי ההוא שלא רק חודר לדמויות, אלא גם בסביבתו של גן עדן עווית כמו קראלה, שביצותיה נכבשו על ידי תיירות, שם הלילה נתמך על ידי מרפקים ועדים האוהב אוהב את העורבים השחורים שמתכופפים במנגו זוהר. הכל הופך לתענוג שלא מתאים, כן, לכל החיך.
ככל שהרומן מתקדם, במיוחד במהלך השליש האחרון של הספר, כל ה"דברים הקטנים האלה "נעשים חשובים יותר, ומה שהתחיל כהרהור הופך לחוויה אחרת, מתח שכמו אותם ילדים, הוא גורר אותנו דרך הביצות לעבר החלטה סופית שתוצאותיה לא יהיו נעימות לכל.
סופר מצפוני
מחבר אלוהי הדברים הקטנים, ארונדהאטי רויהוא הגה את הרומן הזה לאחר ארבע שנות עבודה, אם כי הוא הבטיח בהזדמנות אחרת שלקח לו כל חייו לכתוב אותו. המחבר, יליד קראלה ושייך למשפחה סורית-נוצרית, גדל בגן העדן ההוא שנחצה ביצות ונצפה על ידי עיני עץ הקוקוס, אותו אחד שיופרע על ידי הקומוניזם או מערכת הקסטות, חלוקה חברתית שתנאי אחד או תושבים אחרים בהודו על בסיס מוצאם ועל כן תפקידם בחברה.
הושלם בשנת 1996 ופורסם בשנת 1997, אלוהי הדברים הקטנים היה לרב מכר, במיוחד לאחר שהסופר הוענק לו פרס הספרים באותה השנה. זהו הרומן היחיד של רוי, תסריטאי, סופר ופעיל מתת-יבשת הודית שאת עוולותיו הוא דגל בעשורים האחרונים.
זה סקירת אל הדברים הקטנים מאת ארונדהטי רוי נסה לסכם את המהות של אחד של הספרים המומלצים ביותר בספרות ההודית העכשווית. מושפע ע"י ג'יימס ג'ויס, סלמאן רושדי או אפילו היינו אומרים שחלק מהסופרים באמריקה הלטינית אוהבים גבריאל גרסיה מרקס, רוי מעביר אותנו דרך אותו דרום הודו בו טינה ישנה, שינויים חדשים וגורל בלתי הפיך מתכנסים באותם לילות ברורים וחסרי רשימת כדי להציע לנו חגיגה לחושים.