אני רואה לפני כמה ימים שהיום זה נפתח גרסת הסרט de נתראה שם למעלה, הרומן של פייר למיטרה, זוכה גונקור 2013. ואני מאוד שמח כי אהבתי את זה כשקראתי את זה עוד היום. אז כדי לסיים את יוני, אני מקבל את שלי ביקורת אישית כך שמי שעדיין לא מכיר את התואר הזה של הסופר הצרפתי הגדול הזה יגלה ויהנה ממנו. כי כן, יש עולם הבא קמיל ורהובן.
פייר למיטרה
פייר למאיטר, שנולד בפאריס בשנת 1951, הוא אחד הטובים ביותר סופרים צרפתים יוקרתיים ונודעים של השנים האחרונות. ידוע ברחבי העולם ומשיג את ההצלחה הגדולה ביותר עם אותו שוטר קטן כמו שהוא גדול במודיעין ועם סיפורים אדירים שהוא. קמיל ורהובן (איירין, אלכס, רוזי וג'ון y קמיל), הוא מחברם של כותרים אחרים כגון המצמרר שמלת כלה, שלושה ימים וחיים o משאבים לא אנושיים.
נתראה שם למעלה
בשנת 1914, זמן קצר לפני שנורה בגין בגידה, למרות שהוא שוקם מאוחר יותר כתב החייל הצרפתי ז'אן בלנשארד: «אני נותן לך פגישה בגן עדן, שם אני מקווה שאלוהים אוסף אותנו. נתראה שם למעלה, אשתי היקרה ... ». ומחבר הרומן הזה, פייר למאיטרה, מודה לו בסוף על שהשאיל את הביטוי לכותרת, בדיוק כשהוא מקדיש את הספר לחיילי כל הלאומים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. מה שנחשב בה הוא גם מחווה, המאופיינת בשלושה חיילים גיבורים אחרים, שלוש דמויות כל אחת בלתי נשכחות ועם מזל שונה.
נשארת עם הרצון שזה יימשך, לא רק על המשך ליווי הגיבורים (במיוחד אלברט מילארד המרגש), אלא על שלא חדל ליהנות ולהתפעל מהסגנון הקולח, מלא שנינות ודיאלוגים טובים מאוד, ורגעים כמעט סוריאליסטיים המסופרים בהומור ואירוניה יוצאת דופן. למעשה, בהזדמנויות רבות אינך יכול להימנע מחיוך יודע, מצחיק או נרגש באמצע הדרמה המלאה שהיא.
התרחיש הגרוע ביותר האפשרי אחרי המלחמה הגדולה ההרסנית ההיא, שהקורבנות שלהם - מלבד אזרחים - היו גם רבים מהחיילים ששרדו, שכן ההרוגים בקרב נהפכו לגיבורים. הדמויות הראשיות הן שלוש מאותם חיילים ששרדו.
תווים
אנרי ד'אולניי-פראדל
סגן ד'אולניי-פראדל זהו אלמנט של טיפול שהסופר כבר מציג אותך בבירור כקטנוני, בוגדני, מסובך ושאפתן בלי מידה או קשקוש. הוא נבלה שאין ברירה אלא לחבב אותך מכיוון שאתה יודע שזה ייגמר רע, השטויות כאלה לא יכולות להישאר ללא עונש אפילו מידי הסופרים הבלתי צפויים ביותר. ראשית, ארבעה ימים לפני שביתת הנשק בשנת 1918, וכדי לזכות באותה מדליה חסרה, הוא הורה על תמרון מיותר וחסר טעם עבור אנשיו לעלות במפלס שדה.
בשביל זה הוא לא מהסס להרוג שניים מאחור והמשיכו עם שניים אחרים המנצלים נפילת קליפה. אחד נדחק לחור ונקבר חי כשהוא מתפוצץ. חייל אחר, שנפצע קשה מאוד ברגלו ועוותו בצורה עצומה מרסיסים שקרע את לסתו התחתונה, מצליח להצילו ולהציל את חייו. משם, היחסים ביניהם יהיו של ידידות ייחודית ועצומה.
אלברט מילארד
אלברט, המציל, יתמסר לחלוטין למצילו, אדוארד פריקורט, בהכחשה עצמית בלתי נלאית, הקרבה והכרת תודה אינסופית על חוב החיים שיש לך איתו. ידידות זו תעזור להם להתמודד עם הטראומה לראות מה הפכו לאחר שאיבדו את עורם במלחמה ממש. ולמה החברה הפכה אותם, שיש בהם עדיין אותו סבל, צביעות, ניגודים מעמדיים, קנאות, שאיפות וחוסר מוסריות, אם כי רוח השיפור, האומץ והתקווה, האמונה, הביטחון והאשליות.
החשוב מכל, הם שונים לחלוטין. אלברט הוא ממוצא צנוע, ביישן, לב קלוש, עצבני ומלא חוסר ביטחון, אבל הוא משדר חסד וחמלה ללא גבולות ויעשה מה שלא יהיה ואיך זה בשביל חברו אדוארד, אם כי כשהם היו בחזית הם כמעט ולא הכירו. תיאור זה מלווה תמיד בתגובות מצחיקות של אם שאיננו רואים לעולם, אך ממנה אנו קוראים את מחשבותיה על דמותו החלשה של בנה, אולם, ככל הנראה, האמיצה ביותר בין כל הדמויות.
אדוארד פריקורט
אדואר הוא בן למשפחה אמידה, בנו של בנקאי מצליח עם מערכות יחסים חזקות בממשלה ועמו הוא תמיד היה באיבה בגלל אי הבנתו ובוזו לאישיותו הסוררת, המטורפת, החלומית והאקסצנטרית. עם זאת, יש לו גם אחות שמעריצה אותו. הוא אמן עם מתנה מיוחדת לציור, אך עם נשמה שנפגעה עמוקות מכמה שהוא רגיש, ובסופו של דבר, נסער מאוד מכאב והתמכרויות להילחם בזה.
מה שמאחד אותם
העניין הוא שאדוארד לא רוצה לדעת שום דבר על משפחתו ועוד פחות מכך לחזור אליהם.יותר לאביו מאשר לפצע הנורא שהשאיר אותו ללא פנים ושהוא לא רוצה לתקן את עצמו. אלברט לעולם לא יבין זאת, אך הוא יקבל זאת וידאג לו, תחילה בבית החולים השדה ואז יקל על העברתו לפריס בזהותו של חייל שנהרג בראשונה של ההונאות והפשעים שהם יבצעו.
חייו של אלברט, מאז, יהיו סיבוב מתמשך של רגשות ועצבים שהם כמעט יסיימו אותו כשאדוארד, שמכור תחילה למורפין ואחר כך להרואין ולעולם לא עוזב את הדירה העלובה שהם חולקים, רעיון הונאה פשוטה כמו שהיא ענקית. כולם מנצלים את גל ההתלהבות, הפטריוטיות שהוחמרה על ידי הניצחון ואובססיה חולה (וגם אשמה) של השלטונות לכבד את גיבורי המלחמה שלהם על ידי הצעת תחרויות של אנדרטאות לזכרם. אחד מאלה שייפול על ההונאה יהיה אביו שלו.
במקביל, סגן פראדל, שהיה גם ממוצא עשיר אך נפל מאחור, השיג את מבוקשו: יוקרה ועושר המוגברים בנישואיו מדלן פריקורט, אחותו של אדוארד, בזכות הנסיבות להאמין שהוא מת אך לרצות למצוא אותו ולקבור אותו בפנתיאון של משפחתו. מדלן תפגוש גם את אלברט, שיהיה בצרה הגדולה ביותר משום שהוא, על פי בקשתו של אדוארד, הודיע להם על מותו כביכול.
פראדל אחראית על חברה שמנהלת חיפוש, גילוי והעברת חיילים נפל בחזיתות השונות לבתי קברות ולנקרופוליטים חדשים שנבנו למטרה זו. אבל, בתור הנבלה המושלמת שהוא, השיטות שלו הן העלובות ביותר ובלתי מוסריות שניתן להעלות על הדעת, מה שמוביל לטרגדיה כואבת עוד יותר: זו של אובדן גופות או מום שלהן להכניס אותן לארונות קבורה קטנים יותר כדי לחסוך בעלויות, בלבול בזהויות או פשוט להזיז ארונות קבורים ריקים או מלאים בעפר.
הוא ישתמש בשותפים לא מוכשרים, בעבודה זולה וכתוצאה מכך, וקשירת הרשויות תודה על היחסים הטובים של חמיך. זה, לעומת זאת, הבין את זה בפעם הראשונה ויודע בדיוק איזה סוג של קשקוש הוא. פראדל ילך לאסור ללא עונש עד שהוא נתקל בפקיד אפור, שנבזה על ידי כל הכנות, שמריח את זה שם ובסופו של דבר יוציא דו"ח הרסני שיחשוף את ההליך הידוע לשמצה.
מבנה
הנסיבות המגוונות של כל הדמויות שזורות זו בזו א מבנה מוצלח ועם קצב מצוין בעלילה, שם התככים הגדולים והקבועים ביותר הם לראות אם אלברט ואדוארד יצליחו בתרמית (והלוואי שלא גילו אותם). גם אם משפחתו של אדואר תבין כי בנם חי, במיוחד כאשר אלברט בסופו של דבר מתייחס אליהם, עובד אצל אביו ומתאהב באחת העוזרות בביתו, וכפי שאמרתי קודם, אם פראדל היא ניתנה דוגמא טובה.
הסוף יכול להיות היחיד האפשרי ויש אפילוג שמסיים את השוליים ומשאיר שבילים פתוחים עבור דמויות משניות אחרות שהופיעו, כמו בתה הקטנה של אלמנת הדיירים של הדירה בה גרים אלברט ואדוארד, ומפתחת איתן חברות מיוחדת ככל שהיא נעה, בפרט, עם אדוארד.
אז ...
התחושה כשסיימת היא שקראת רומן יפהפה, לא היסטורי, מלחמתי ולא פיקארסקי, אבל עם הכל בו זמנית ונכתב בצורה יוצאת דופן. זה מרגש, זז, משעשע ותככים. אתה לא יכול לבקש יותר. אל תהססו לגלות זאת.
הסרט
מועמד ל -13 פרסי סזאר וזוכה 5, ומביים בין השאר השחקן והבמאי אלברט דופונטל וכוכבי כוכב בואנוס איירס על ידי נחול פרז ביסקאיארט. עם נגיעות של Eאני פנטום האופרה o מולין רוז ', הסרט נע בין תיאטרון בובות לסוריאליזם.
להדגשת עיצוב ההפקה והתלבושות, עם הכרה מיוחדת ביצירת האומנים של ססיל קרצ'מר, שיצר את יותר מ 20 מסכות משמש את הדמות הראשית. אני מקווה שזו מחווה טובה. נראה.