כמו בכל הכותבים, César Vallejo הייתה סדרה של אובססיות שחוזרים על עצמם מעת לעת במהלך עבודתו ומולידים את הגרעינים התימטיים של אותם אותם אנו מסכמים בקצרה במאמר זה.
אחת מהן היא תחושת הראייה לא מוגן ורק בעולם מלא עוולות ורעות הפוקדות את האנושות ומאיימות על גברים בכל פינה. אף אחד, אפילו לא אלוהים, לא יעזור לגברים ונשים לצאת מבאר הבדידות וחוסר ההגנה בה הם צוללים.
המעבר של זמן הוא עוד אחד האובססיות שלו. קרבתו של המוות, שקרובה יותר ויותר כתוצאה מזרימת לוח השנה, מייסרת את המשורר שתופס מקלט בטבע ובגופו שלו כאמצעי לחיות את ההווה ללא הנטל הזמני של התקתוק הנצחי של שָׁעוֹן. עם זאת, הזדקנות מורגשת גם בחושים ...
סוף - סוף, ה הַצדָקָה והסולידריות הם עוד המוטיבים של עבודתו של ולג'ו, שיודעים שהמציאות שחורה ורק על ידי עזרה לזולת ושיתוף בכאבם הוא יוכל לעשות משהו בכדי להקל על המצב הכואב בו חיים בני אדם.
עוד מידע - ביוגרפיה של סזאר ולג'ו
תמונה - פרו 21
מקור - הוצאת אוניברסיטת אוקספורד