צילום: מריה בטח. פרופיל פייסבוק.
מריה בטח היא נולדה בסלמנקה אך עברה להתגורר בה ולנסיה בגיל 21 ולומד הנדסת מחשבים. היא עובדת כאנליסטית ומפתחת של תוֹכנָה, אבל מכיוון שהוא היה נלהב מקריאה וכתיבה, ב-2014 הוא כתב את הרומן הראשון שלו, צבע הסליחה. מאוחר יותר הם עקבו אחר Proyecto BEL, Huérfanos de sombra ועכשיו ביוני האחרון הוא הציג דמעות של אבק אדום. בזה ראיון מקיף הוא מספר לנו עליה ועוד הרבה. אני מודה לך מאוד הזמן והטוב שלך לשרת אותי.
מריה בטח - ראיון
- ACTUALIDAD LITERATURA: הרומן האחרון שפורסם הוא בשם דמעות של אבק אדום. מה אתה יכול לספר לנו על זה ומאיפה הגיע הרעיון?
מריה בטוח: הרעיון עלה כשהחלטתי להעלות את הרומן הבא בוולנסיה, העיר שקיבלה אותי כל כך יפה במהלך כמעט שלושים השנים שאני גר בה. התחלתי לחקור את ההיסטוריה של העיר וגיליתי סיפורים ממש מעניינים שהובילו אותי בראש העלילה שמתפתחת ב דמעות אבק אדומות. חשוב מאוד מה קרה בעיר בזמן ה פורל ולנסיה המודרנית (המאות ה-XNUMX וה-XNUMX), שבו התליין הוציא להורג את הנידונים בעונשי מוות שונים בהתאם לפשע שביצעו וגופותיהם נחשפו באזורים מסוימים בעיר כאזהרה לשאר האוכלוסייה.
נכון לעכשיו, יש גן שנקרא הגן של פוליפילוס אשר נבנה כמחווה לסיפור המסופר בכתב יד מאוד מסוים מהמאה ה-XNUMX: היפנוטומיה פוליפילי (חלום על פוליפילו בספרדית). מדובר על א אינקונבולום מלא בהירוגליפים וכתוב במספר שפות, אחד מהם המציא. מחברו מיוחס ל פרנצ'סקו קולונה, נזיר באותה תקופה, משהו מוזר אם לוקחים בחשבון את מספר התחריטים עם תוכן מיני גבוה שכתב היד האמור מכיל. זהו ספר נפלא שנשמרו מספר עותקים שלו בספרד, כולם מסומנים בצנזורה בדרך זו או אחרת. לחלקם חסרים דפים, אחרים מחוקים, נצרבים... העבודה המלאה זמינה בחינם באינטרנט ואני ממליץ לכם להציץ בה כי אני חושב שתאהבו אותה.
En דמעות אבק אדומות, רוצח משחזר כמה מהסצנות של אותה תקופה שבו הוצאו להורג האסירים בוולנסיה על ביצוע פשעיהם היום. הגן של פוליפילו הוא אחד המקומות שנבחרו על ידי הרוצח הזה והמשטרה תצטרך ללמוד את כתב היד העתיק כדי לגלות מי עומד מאחורי מקרי המוות ומדוע.
דרך אגב, הכותרת חשובה מאוד ברומן הזה. כאשר הקורא יגלה מדוע, הוא יבין דברים רבים והחתיכות יתחילו להשתלב בראשו.
- אל: האם אתה זוכר משהו מהקריאות הראשונות שלך? והכתיבה הראשונה שלך?
מ.ס.: כשהייתי קטן מאוד אהבתי מספר סיפורים. ההורים שלי קנו לי הרבה. שמתי את הקלטת קַלֶטֶת ועקב אחרי הקריאה בסיפור תוך כדי האזנה לו. מישהו שינן אותם. אני חושב ששם גיליתי את התשוקה שלי לקריאה. כעבור כמה שנים הוא טרף את כל הספרים של החמישה, שעדיין יש לי. מאוחר יותר, כשהייתי קצת יותר מבוגר, אני זוכר שחיכיתי בקוצר רוח לבואו של ביבליובוס שעבר בעיר שלי כל שבועיים כדי להשיג את כל הספרים שהוא רצה לקרוא.
התחלתי לכתוב כשהייתי בן עשר או שתים עשרהאני לא זוכר טוב. כתבתי רומן הרפתקאות בסגנון החמש. עשיתי את זה בעיפרון, עם ציורים של הסצנות הכי חשובות. זה יכלול כשלושים עמודים ועדיין יש לי את כתב היד מלא בהצלבות, שגיאות כתיב והערות בשוליים. אני שומרת אותו בחיבה רבה כי זו הייתה הדרך שבה הילד שלי כבר דמיין את הסיפורים בראשו והרגיש צורך להעלות אותם על הנייר.
- אל: סופר מוביל? ניתן לבחור יותר מאחת ומכל התקופות.
MS: כמה קשה לבחור בין כל כך הרבה סופרים טובים! פעם קראתי הרבה פטרישיה הייזמית, ג'ון לה קארה, אפילו סטיבן קינג היה לו מקום מדהים בין קריאות המתבגרים שלי. ככותבים אחרונים יותר הייתי בוחר בדולורס רדונדו, מייט ר. אוצ'וטורנה, אלאיץ לצ'אגה, סנדרון דאזירי, ברנרד מיניארניקלס נט או דאג, ג'ו נסבו, ג'יי די בארקר…
סופר שגיליתי השנה ושאני מאוד אוהב את הסגנון שלו הוא סנטיאגו אלווארז.
- AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור?
מ.ס: לדעתי, הדמות הטובה ביותר בתולדות הספרות השחורה היא זו של ליזבת סלנדר מסדרת המילניום. זה מושלם. אני אוהב את הדמויות האלה שהן כנראה חלשות, חסרות אונים ולעתים קרובות מושכות אליהן טורפים שחושבים שיש להן את הזכות לנצל אותן. דמויות שנדחפות מנסיבות שמציבות אותן לקצה, שואבות משום מקום כוח פנימי שגורם להן להזיז הרים ולהשאיר את הקורא פעור פה.
- AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה?
MS: אני אוהב את זה לבודד את עצמי מהסביבה בעת הכתיבה להתרכז. אני שם את האוזניות שלי ומאזין למוזיקה. הרבה פעמים אני שומע canciones שמתואמים למה שאני כותב. אני משתמש יותר במוזיקה מלנכולית לסצנות עצובות, או ברוק לסצנות שדורשות יותר אקשן. עם הרומן האחרון התחלתי ליצור א רשימת השמעה בספוטיפיי של השירים שהקשבתי להם הכי הרבה במהלך תהליך הכתיבה ואהבתי את החוויה. זה מתפרסם ב דף האינטרנט שלי וכל מי שרוצה יכול לגשת אליו.
פעמים אחרות אני פשוט מקשיב צלילי טבע ובעיקר גשם. הצלילים האלה מרגיעים אותי מאוד כשאני כותב. אני מניח שזה תלוי גם במצב הרוח שלי באותו זמן.
- AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?
מ.ס: אשמח לקבל רגע מועדף ולהיות מסוגל לעמוד בלוחות הזמנים, אבל זה מסובך כשלא מתמסרים רק לזה. בסופו של דבר אני מחפש פערים ואת השעה ביום יכול להיות מגוון מאוד. מוקדם בבוקר, בזמן הסייסטה, עם עלות השחר... הרגע האידיאלי הוא כשהבית משתתק והדמויות שלך מתחילות לדרוש את תשומת לבך. אני משתדלת להקדיש לזה כמה שעות כל יום, אבל זה לא תמיד אפשרי.
לפני כתבתי ביד ועשיתי את זה בכל מקום, אבל הבנתי שלעשות את זה ככה לקח לי פי שניים יותר זמן מאשר לתמלל הכל בחזרה למחשב. עַכשָׁיו אני תמיד כותב ליד השולחן שלי, הפינה הקטנה שלי שבה אני שמח לכמה שעות בכל יום.
- AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב?
MS: אני מנסה לקרוא את דוהכל. נכון שקראתי רומנים שלא שייכים לז'אנר הנואר ושאהבתי. אני חושב שאוהבים רומן בגלל איך שהוא כתוב ובשל העלילה שלו בלי קשר לז'אנר שאליו הוא שייך. מה שקורה זה שבבחירה אני תמיד נוטה לשחור, גם לקריאה וגם בכתיבה. כי אני מאוד נהנה מהמסתורין, מהאווירה הזו, לפעמים קצת חונקת, שבה בדרך כלל מתרחשים סיפורים מהסוג הזה, של לדחוף את הדמויות לקצה גבול היכולת ולחקור את הצד האפל שכולנו נושאים בפנים.
- AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?
MS: בדרך כלל אני משלב קריאת מספר רומנים בו-זמנית ובפורמטים שונים. אני קורא כרגע Cעיר בוערת, מאת דון ווינסלו בדיגיטל, בוגי בולוניה, של ג'סטו נבארו על הנייר והאזנה גנב העצמות, מאת מאנל לוריירו, בספר שמע. מבין השלושה האלה, אני חייב לומר שהסיפור שאני הכי נהנה ממנו הוא האחרון.
כרגע אני כתיבת המשך של דמעות אבק אדומות. נותרתי לרצות עוד בחייהן של כמה דמויות וקוראים רבים החלו לבקש חלק שני. אותן דמויות ראשיות יופיעו בו, אך מעורבות בעלילה שונה לחלוטין כך שניתן לקרוא את שתיהן באופן עצמאי.
- AL: איך לדעתך סצנת הפרסום ומה החליט שתנסה לפרסם?
מ.ס: הרגע בו אנו חיים הוא מורכב עבור סצנת ההוצאה לאור ועבור רבים אחרים. בספרד מתפרסמים כמעט מאה אלף כותרים מדי שנה, כך שהתחרות אכזרית. מהם, 86% לא מוכרים יותר מחמישים עותקים בשנה, כדי שתוכל לקבל מושג על המצב. למרבה המזל, בארצנו קוראים יותר ויותר. הכליאה קירבה אנשים לספרים, אבל אנחנו עדיין הרבה מתחת לשאר מדינות אירופה מבחינת קריאה. יותר מ-35% מהספרדים מעולם לא קראו. נראה שיש נטייה לקרוא יותר על הנייר מאשר לפני כמה שנים ופורמט ספרי האודיו תופס תפקיד מוביל למדי.
שלושת הרומנים הראשונים שלי יצאו בהוצאה עצמית באמזון. זוהי אפשרות טובה לסופרים שרק מתחילים את דרכם מכיוון שהיא מאפשרת לך לפרסם את היצירות שלך אם אין לך מוציא לאור. הבעיה היא שלטווח ההגעה שיש לך בתור מפרסם עצמי אין שום קשר למה שמוציא לאור מסורתי יכול לספק לך. זו הסיבה שהחלטתי לנסות את זה עם הרומן האחרון שלי. גם Planeta וגם Maeva התעניינו בזה ולבסוף חתמתי על חוזה הוצאה לאור עם האחרונה. הניסיון היה ומספק מאוד ואני מקווה להמשיך לעבוד איתם בעתיד.
- AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?
מ.ס: אני רוצה לחשוב על הרגעים הרעים תמיד אפשר להשיג משהו טוב. כמו במקרה של המגיפה, שגרמה לאנשים להתחיל לקרוא הרבה יותר. ברגע המשבר הזה שבו חברות מנסות למזער סיכון ככל האפשר, אני חושב ש, en במקרה של עולם ההוצאה לאור, ייתכן שהעבודות שפורסמו נבחרות יותר והאיכותיות ממה שיוצא לשוק טוב יותר. באשר לנקודת המבט שלי כסופר, אמשיך לכתוב כרגיל, בגשם או בשמש. כי אני לא כותב מתוך מחשבה על הוצאה לאור של יצירה, אלא על לתת את המיטב מעצמי ומהדמויות שלי בכל עת. ואז, ברגע שזה יסתיים, נראה מה יקרה לזה.
אהבתי את הראיון הזה. יש לקוות שסופרים כמו מריה סורה יתרמו לשיפור איכות הספרות והז'אנר השחור בפרט ויגרמו לסופרים ספרדים לבלוט בעולם.